אבני נזר אורח חיים קיג

ולא אמר חוץ משוחט שהוא העיקר. שמע מינה שוחט פטור. ולגמרא דידן לא קשיא. כיון דטעם דחובל מקלקל חייב מדאיצטריך למשרי מילה. וכיון שהלימוד בחובל. על כן נקט חובל שהוא העיקר לחייב מקלקל ומיני' נפיק שוחט. ובירושלמי דלא מצינו טעם זה. אפשר דס"ל גמרא גמירי לה. ומדלא גמירי בשוחט שהוא העיקר שמע מינה שבאמת בשוחט פטור וקשיא לי'. ועוד יש לומר על פי מה שכתבתי במקום אחר באריכות גדול ואין כאן מקומו: דברי המברכו בבריאות השלימות שיוכל ללמוד כחפצו וחפץ הדו"ש הק' אברהם: סימן קא. להרב ר' אליעזר נ"י. א) על מה שהוכחתי בס"ק י"ז אות ל"ה בהג"ה מש"ס כתובות דבלאו אורחי' לא מיפטר משום קים לי' בדרבה מיני'. דהוא הדין בכל מלאכה כלאחר יד. ואף שדעת רש"י במקלקל הואיל פיטורו משום מלאכת מחשבת אמרינן בי' קים לי' בדרבה מיניה. שמע מינה דלאחר יד גרוע ממקלקל. אף דטעם שניהם משום מלאכת מחשבת. ועל זה השיב כבודו. דיש לומר שלאחר יד דהוצאה גרוע משאר כלאחר יד. משום דבהוצאה גם תולדה לא הוי אם לא הי' במשכן. ולאחר יד לא הי' במשכן. דבר חכמה אמר. אף שיש להשיב דאם כן גם לכתחילה יהי' מותר: ב) בטעם פטור כלאחר יד דמפרשים האחרונים באבן עזר משום מלאכת מחשבת ואינו מובן. וכתב כבודו עפ"י פרש"י ביצה מלאכת מחשבת מלאכת אומנות גם אנכי ידעתי מזה אך יען דברי רש"י בפשטות אינו מובן וצריכין ביאור רחב על כן לא כתבתיו: סימן קב. להנ"ל. א) בס"ק י"ז באות מ"ז הקשיתי בהא דיונק ביום טוב שלא הותר אלא במקום צערא מאי שנא מהא דמוללין מלילות ביום טוב משום דהוי כלאחר יד. ויונק נמי כלאחר יד הוא. ותי' מעלתו דיונק אורחי' קצת ומלילה לאו אורחי' כלל. מי גילה לו רז זה. ופשטא דמילתא מלילה שכיחי יותר. וכמה ברייתות בענין מלילה. והיתכן שידברו כולם במה דלא שכיח כלל: ב) מ"ש באות מ"ח לחלק בין מולל ליונק דביונק ביום טוב לא הותר אלא במקום צערא ובמולל ביום טוב הואיל כלאחר יד הוא הותר ביום טוב אפילו בלא צער. ותירץ כבודו על פי דבריי באגלי טל דיש חילוק בין שינוי בפועל בין שינוי בנפעל. הכא נמי מולל חשיב שינוי בנפעל שהדרך שתצא התבואה מהקשין ומולל מסלק הקליפה והתבואה מחילא מתגלית עד כאן דבריו. הא דאמר דמלילה חשוב שינוי בנפעל נסתר מתוך דברי אגלי טל במה שפרש"י בדיבור המתחיל חכמה יתירה שאני והוה כלאחר יד ולא פי' כן תחילה משום דשינוי בנפעל עדיף מכל אחר יד [אך למסקנא שאם הי' הפועל חכם הי' נחשב כדרכו. אך שינוי בנפעל מה שהפועל הדיוט כתב והוי כלאחר יד] ואם המלילה חשיב שינוי בנפעל למה קורא אותו כלאחר יד, ועוד נסתר מהמבשל בחמה עצמה דמותר לכתחילה משום דאין דרך בישול בכך. ופרשתי דאף דכל שלא כדרכו אסור לכתחילה הכא הוה שינוי בנפעל [עיין במלאכת אופה ס"ק מ"ד אות ג' ד'] ואם המלילה חשיב שינוי בנפעל גם בשבת יהי' מותר כמו לבשל בחמה: ג) ומה שנדחק ליישב דיונק אורחי' טפי ממלילה, למה זה להכחיש המוחש. שבודאי מלילה אורחי' הרבה יותר מיניקה, ומה שכתב דחשיב אורחי' משום שהגונח יונק הם דברי תימה. שרוב בריאים. ומן החולים מיעוט שגונחים. ונוכל לחשוב הגונח מיעוטא דמיעוטא. והכלל בכיוצא בזה בטלה דעתו אצל כל אדם. ואפילו גבי גונח חשיב לאו אורחי'. וכן הוא בגמרא גבי גונח דחשיב יונק כלאחר יד. ואיך תאמר שבשביל זה יחשב אורחי' גבי בריאים. אלה דברי תימה: סימן קג. להנ"ל. א) אשר כתבתי בס"ק י"ז אות נ"ה נ"ו נ"ז דאי אפשר לשחוט בהיתר מן התורה על ידי שנים ואמרתי למה דקיימא לן זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב אין פטור זה יכול וזה יכול אלא משום דלאו אורחי' בהכי. ולדברי אחרונים דפטור כל אחר יד משום דלא הוי מלאכת מחשבת. ולמה שכתב בתרומת הדשן שדעת תוס' לפסוק מקלקל בחבורה חייב ולא בעי מלאכת מחשבת כבש"ס כריתות. ואף כלאחר יד חייב. והוא הדין זה יכול וזה יכול וישבתי כן לדעת רבינו תם בעל התוס' והקשה מעלתו לפי מה שכתבתי במלאכת זורה לדעת התוס' בשנים שנעלו ואחד אינו יכול לנעול חיובו רק משום מלאכת מחשבת. ומשום מחשבתו חשיב כעשה מעשה בניצוד. והכא בחובל שלא עשה מעשה בדם אפילו הי' זה אינו יכול וזה אינו יכול כיון דלא בעי מלאכת מחשבת ולא אזלינן בתר מחשבתו פטור. כל שכן זה יכול וזה יכול עד כאן דבריו: ב) אלה דברי שגגה. ואטו אנן בחובל קיימינן שחיובו משום הדם. אנן בשוחט קיימינן ואפילו לא יצא דם מששחט רוב סימנים חייב כיון דחשיב נפיק חיותו [כמו השולה דג משיבש בין סנפיריו חייב משום נטילת נשמה] והרי עביד מעשה בגופו. ומה שאמרתי דבשוחט לא בעי מלאכת מחשבת למאן דאמר מקלקל בחבורה חייב. היינו משום דשוחט הוי אב, נטילת נשמה. וחובל תולדה. ואם הי' צריך בשוחט מלאכת מחשבת. כל שכן שהי' צריך בחובל תולדה מלאכת מחשבת. שלא והי' טפל חמור מן העיקר. וכיון דגלי קרא במילה דלא בעי בחובל מלאכת מחשבת. כל שכן שלא בעי בשוחט מלאכת מחשבת. אבל אין חיובו משום דם כלל: ג) ואשר סיימתי דלרמב"ם מקלקל בחבורה פטור יכול לשחוט על ידי שנים. באמת לרמב"ם אף אם הי' פוסק מקלקל בחבורה חייב. בשוחט הי' פטור כיון דלדידי' חובל משום מפרק לא משום נטילת נשמה. ולא ילפינן מיני' לשוחט אלא למפרק ולדש