אבני נזר אורח חיים קיא

ופסולת מפסקת ויכול לקלוף אחד אחד ולאכול. לא מחייב משום דאפשר לקלוף בלא מלאכה עד כאן דבריו. אם כן הבורר פירות לאכילה מתוך פסולת תימא שאינו חייב דיכול לברור ולאכול אחד אחד. ובעיקר הדבר דהיכי דיכול לאכול בלא מלאכה אינו חייב אף שכתבתי כן במלאכת בורר סק"י אות ד'. באות ז' השגתי על זה והבאתי ראי' להיפוך: ח) גם מה שרוצה לחלוק על מה שכתבתי בסק"ו אות ג' דבדש שלא פרק כל הקליפות פטור כדברי הירושלמי בבורר. ואף גמרא דידן מודה. דוקא בורר שהמלאכה בפסולת חייב על מקצת פסולת שבירר. מה שאין כן בדש שהמלאכה באוכל. וכתב מעלתו דמכל מקום הקולף שעושה המעשה בהקליפות יתחייב. ליתא. כיון דבאב מלאכת הדש שבמשכן הי' המלאכה באוכל. אי אפשר מלאכת דישה בפסולת כיון שבמשכן לא כך הי'. ומה שחייב קולף משום שנתגלה האוכל ונעשה מלאכה באוכל. על כן אינו חייב אלא מגלהו ולא נשאר עליו קליפה. סימן צז. כבוד הרבני מו"ה מרדכי ניסן נ"י בק"ק לאדז. א) דבר מה שהקשיתי בסק"ז אות כ"ה בהא דפטור על פציעת חלזון משום דאין דישה אלא בגידולי קרקע. ובתוס' הטעם משום דבמשכן לא הי' דישה רק בגידולי קרקע. הא פציעת חלזון גופה הוי במשכן והי' במשכן דישה שלא בגידולי קרקע. ויישב מעלתו על פי מה שבארתי דברי רש"י שדוחק בידיו. דדוקא כהאי גוונא שעשה מעשה בדם. אבל החותך בסכין לא הוה מלאכה. ואפשר שכך הי' עושין במשכן וכמה דברים שהי' במשכן וליתנייהו מלאכה: ב) זה אינו כלום שכל מידי שחשוב והי' במשכן הוי מלאכה והנפעל חשיב שהדם יוצא מכסויו. רק בזה יש להסתפק אם במשכן הי' בסכין. אם יתחייב גם כן אף אם עשה בסכין כיון דכהאי או יש לדמותו לשנים שעשאו שכתבו תוס' מכלתין (ג'.) ואף על פי כן פטור. לא ילפינן רק שהנפעל מלאכה. ומכל מקום הוא שלא עשה כולה. כמו כן בזה הנפעל מלאכה שהדם יוצא ממקום שהי' מכוסה. והוא מלאכה שכך הי' במשכן. והוא פטור כיוון שעשה על ידי גרמא שחתך החילזון בסכין ודם הפקוד בתוכו יוצא. או יש לדמותו לזורה ורוח מסייעתו דחייב אף דגרמא מכל מקום חייב. וביאור זה עיין במלאכת זורה סק"ד אות ה' דעל כרחך חשיב מעשיו. דאי לא לא הי' מועיל מחשבתו לשויי מלאכת מחשבת. והכלל כל שהי' במשכן הי' מלאכת מחשבת. והכי נמי בזה אם תמצא לומר דכיון שאינו עושה מעשה בגוף הדם חשיב גרמא ולא חשיב שהוא עשה לא הי' מועיל מחשבתו ולא הי' מלאכת מחשבת. ואם כן אף אם פצע בסכין יתחייב אם תמצא לומר שבמשכן הי' פוצעין בסכין: ג) ומכל מקום הדוחק בידיו פשוט שיתחייב אף שבמשכן הי' פוצעין בסכין ומכל מקום ילפינן משם שהנפעל מלאכה והנפעל חשיב שהדם יוצא ממקום שהי' מכוסה ויש ראי' לומ' דבתר נפעל אזלינן יצא בתר פועל. מהא דיליף בגמרא (דף צ"ב) ממשא בני קהת את הארון אף שהי' שנים שעשאו כמו שכתבו תוס' (דף ג'.) דבמשכן הי' שנים שעשאו שנים שנשאו את הארון ולגבי הנושאים לא הי' נחשב מלאכה דבשבת פטור ומותר מדאורייתא ומכל מקום ילפינן מינה שהנפעל מלאכה ואם אחד עשה כן יתחייב, הכא נמי אף שלגבי הפועל לא הי' מלאכה שעשה על ידי גרמא שפצעו בסכין והדם יוצא ממילא. מכל מקום נילף מינה שהנפעל הוא יציאת הדם ממקום שהי' מכוסה מלאכה. ואם דחק בידיו יתחייב: עוד לו במלאכת זורה לקמן סימן ק"ח. ובמלאכת טוחן סק"ג לקמן סימן קט"ו. ובמלאכת לש ס"ק י"ד לקמן סימן קכ"ו וסימן קכ"ז ובמלאכת אופה ס"ק ל"ה לקמן סימן ק"ל: סימן צח. להרב ר' אליעזר נ"י. א) הקשה על מה שכתב הרמ"א [הובא בסקי"א] שאם קלף אגוזים שני הקליפות ביחד הואיל והפנימית לבד מותר לקלוף מותר. לקלוף גם החיצונה עמה, והקשה יהי' מותר לקלוף החיצונה לבד הואיל ואפשר לפרוק עם הפנימית וכסברת הלבוש בקסמין, ליתא. דהאגוזים מצניעין לאוצר וצריך הקליפה הפנימית לשומר. וכל דישה באגוזים קליפה חיצונה לבד הוא משום דעכשיו חזי לאוצר דלאכילה אכתי לא חזי עד שיקלוף גם הפנימית וכן דישה בחטין אף שעדיין קליפתו שהם פסולת עליהם. רק משום שבדישה לבד חזי לאוצר ועיין מלאכת דש ס"ק כ"ח אות ט' י'. ועוד דאף שיקח גם הפנימית אין היתר רק לאלתר כבסוף סימן שכ"א. ואין היתר רק משום מלאכת מחשבת. ודומה לבורר אוכל מתוך פסולת לאחר זמן דחייב אף שאפשר לברור לאלתר: ב) ומה שרצה לומר דבאמת אף אם פירק החיצונה והקליפת עץ שתחתי' ביחד גם כן אסור. ודומה לזה רבוי בשיעור גבי חולה שיש בו סכנה. דלהר"ן חייב חטאת ולאינך פוסקים על כל פנים שבות. והרמ"א שכתב מאחר שיכול לאוכלו בלא פירוק. הכוונה שהי' קיל איסורו שאפשר אינו אלא שבות עכ"ד. למה יאמר דברים כאלה שרמ"א יתן מכשול. והוא אומר מפני שיכול וכבודו אומר שאסור ואפשר אפילו חיוב חטאת. והדמיון לרבוי בשיעור בחולה. לא דמי אפילו כי אוכלא לדנא. ואם תמצא לומר שנחשב כאן תוספת מלאכה לא הי' היתר להמתירין רבוי בשיעורא גבי חולה. דהתם מוסיף על המלאכה וס"ל דשוב אין נפקא מינה אם מגדיל שיעור המלאכה. אבל נידון דידן הא בפנימית אין מלאכה. והוא מוסיף החיצונה שהיא מלאכה. ודומה לחותך תלוש ומחובר יחד דחייב על המחובר. אך באמת אין כאן תוספות. ואין נפקא מינה בדש בשיעור הפסולת המקיפו. רק בשיעור אוכל שבתוכו. ועל כרחך כיון שמותר לשבור אגוז משום דזה דרך אכילתו להוציא הפרי מפסולת בשעת אכילה. על כן אף אם יש עוד פסולת המקיפו מותר גם כן. משום דזה דרך אכילתו להוציא האוכל מן הפסולת. מה נפקא מינה כמה פסולת יש דאין תוספות רק בשיעור האוכל: ג) אשר כתבתי שם בקליפת אגוזים הדקה הדבוקה בו לאחר ששיבר העץ פשוט להתיר לקולפו