אבני נזר אורח חיים קז

' עוד רצה ליישב לשיטת הפוסקים ובכללם רמב"ן על התורה זתים וענבים אינם חייבים מן התורה. ידע מעלתו כי בשיטה מקובצת בבא מציעא מביא הרבה מפרשים ובתוכם הרמב"ן דזתים וענבים חייבים מן התורה. אך אפילו להסוברים פטורים. היינו שאינם חייבים. אבל מכל מקום אם תרם חל על המשקה שם תרומה. רק שאינו מחוייב המשקה בתרומה, דמשקה לא נגמרה מלאכתו. ומשנה שלימה שנינו שאם תרם שמן על זתים והוא הדין להיפוך תרומתו תרומה, ולא תני ויחזור ויתרום על השמן דמדאורייתא הוה לי' מן החיוב על הפטור ור' עקיבא איגר תרומות אות כ"א הניח בצ"ע ועל כרחך לומר כמו שכתבתי. ואף שתר"י כתבו דעל כן לא תקנו נטילת ידים לפירות משום דלא משכחת פירות תרומה דאורייתא ואפילו זתים וענבים כו' אף דלפי מה שכתבתי חל על המשקה שם תרומה. לא קשיא דכיון דקיימא לן משקין מיפקיד פקידי לא נטמא המשקה כמפורש פסחים (דף ל"ג:) ברש"י דיבור המתחיל משקין מפקד פקידי. ועיין תוס' ריש פרק ז' בשבת בשם רבינו תם דאין חיוב פיאה אלא בדגן תירוש ויצהר דלא כתיב אלא בדגן זתים וענבים. הנה דקרי זתים וענבים תירוש ויצהר. היינו משום דבפיאה לא בעינן גמר מלאכה על כן נתחייב תיכף. וכיון דהכי הוא הרי משכחת חיוב ק"וח במחובר על המשקה שבתוכו. אלא ודאי בכל הפירות פטור במחובר: דברי הדוש"ת הק' אברהם. סימן פט. ב"ה אור ליום ג' בשלח תרס"ו. כבוד חתן אחותי הרב המאור הגדול וכו' מו"ה יעקב נ"י אבד"ק נאשעלסק: א) הבטחתיו להשיבו על הערותיו בספרי אגלי טל. מה שכתב על מה שכתבתי במלאכת קוצר ס"ק מ"ה דאין איסור משתמש בבעלי חיים ביום טוב חל על איסור עבודה בקדשים. ופקפק מעלתו משום דאין שני איסורים מסוג אחד. וכמו שכתב בספר ברוך טעם בענין אם הי' שבת והוציאו חייב דהוצאה ואכילה שני סוגי איסורין ולא שייך בי' אין איסור חל על איסור. ב) לא כן הדבר. ולאו משום מיני איסורין מחולקין. רק שהם פעולות מחולקין הוצאה אכילה. אבל מה שזה משום קדשים וזה משום שבת אינו מחלק הפעולות. רק האיסורים. והאוכל נבילה ביום הכיפורים יוכיח. דלר"ש פטור דאין איסור חל על איסור. ומה שכתב בשם ספר בית אברהם ספר זה אין אתי. ומה שכתב בשמו קשה ההבנה. מה שחלק בזר ששימש משום שהותרה לכהן מה בכך. ובנידון דידן משתמש בקדשים ומשתמש בבעלי חיים פעולה אחת. התשמיש. ואם שזה לשון תשמיש וזה לשון עבודה. זר ששימש בשבת נמי זה לשון מלאכה וזה לשון עבודה וזה פשוט: נ) מה שכתב על מה שכתבתי דאיסור תשמיש בבעלי חיים קל דאינו אלא שבות ועבודה בקדשים דאורייתא. וכתב דיש לומר שבות דתשמיש בבעלי חיים חמיר דאין לו היתר. מה שאין כן איסור קדשים יש לו היתר בשאלה. וכהא דטומאת בשר חמור דאין לו טהרה במקוה וטומאת גברא יש לו טהרה במקוה. התם שניהם של תורה רק שזה עונש חמור. אבל דאורייתא ודרבנן אי אפשר לומר שהדרבנן חמיר. ד) אשר השגתי על הצמח צדק שכתב דאיסור ביצה שנולדה ביום טוב חל על איסור טריפה בכולל שאר דברים המוקצין. והשגתי דשאר דברים המוקצים נאסרו תחילת יום טוב ובשעה שנולדה ביצת הטריפה לא חל על שאר דברים. וכתב ששמע עד מפי עד. תירץ על קושיא זו מהגאון זצ"ל מטשעכנאווי שאמר דבר חדש דאיסור התלוי בזמן האיסור חל בכל רגע. חדש זה צריך עומר ראיות להכשירו. וחמץ בפסח שחרכו קודם זמנו מותר בהנאתו לאחר זמנו וחרכו לאחר זמנו אסור בהנאה תיובתי'. דאם איתא שהאיסור חל בכל רגע גם חרכו לאחר זמן יהי' מותר. דלאחר שחרכו אין האיסור יכול לחול. אלא אם כן תאמר שבאמת חל מתחילת יום טוב על כל יום טוב. אך אחר כך חל גם כן איסור. לענין מה יחול כיון שאינו רק אותו איסור: עוד לו במלאכת זורה לקמן סימן ק"ז. ובמלאכת בורר בסימן קי"ב. סימן צ. להרב ר' אליעזר נ"י. א) על מה שכתבתי בס"ק מ"ה דבבהמת קדשים אין איסור רכיבה ביום טוב חל על איסור עבודה בקדשים, ועל זה השיב מעלתו דאף דאין חל מכל מקום מעלה עליו כו' ונפקא מינה לקוברו בין רשעים גמורים. ואם כן על כרחך איסורא איכא. הנה רואה בצמח צדק בספק טריפה שנולדה ביום טוב הוצרך לבוא משום דחל באיסור כולל ולא משום דמעלה עליו. אך משום דבגמרא לא מצינו אלא בחייבי כריתות אף כשאינו חל וקליש איסורא. מכל מקום מהני לקוברו בין רשעים גמורים. אבל לא באיסור דרבנן שאינו חל לא נשאר כלום: בפרט לב"ש. משמע דכר"ש סבירא לי'. דלית לי' הא דלקוברו בין רשעים גמורים דהא לית לי' כולל ומוסיף כר' שמעון. ומשמע קצת דבהא נמי כר' שמעון סבירא לי' כיון דחזינן דמיקל באיסור חל על איסור כר"ש: ב' מה שיישב דברי הצמח צדק הנ"ל שהקשיתי דקל על חמור אינו חל בכולל. ותירץ מעלתו דמשכחת ביצה טריפה דרבנן בנגמר הביצה קודם שנעשה טריפה. הנה לא עיין בצמח צדק שדחה דברי תלמידו ואם איתא שאין דברי צמח צדק אלא בדרבנן. אם דברי תלמידו נכונים בדאורייתא דהכי פשטא דמילתא דביצה טריפה: סימן צא. לר' צבי יהודה נ"י. א) אשר הוקשה לך למה שכתבתי בס"ק מ"ז אות ג' מריטב"א דלוקח ממנו חשיב משתמש בו כמו הנותן עליו. ועל זה הקשית ממתניתין דפרה