אבני נזר אבן העזר צט

ח) עוד השיב ר"ת דאלמנה נמי אי אמרה איני נזונית ואיני עושה לא משעבדא, והנה מה דפשיטא לר"ת דאלמנה נמי יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה כמו שיכולה לומר אשה לבעלה, לכאורה יש לחלק, דבשלמא אשה שיש לה בעל כיון שביד הבעל לגרשה ולפטור ממזונות הא לא חל חיוב מזונות רק כל שעה בשעתה ועל כן יכולה לומר איני ניזונית שלא יחול החיוב, משא"כ אלמנה שניזונית מנכסי בעלה ע"כ החיוב קודם שמת ולא מצי לאפקועי החיוב שנתחייב לה כבר: ו) אך הא ליתא, ושיבוש הוא, דע"כ אשה שבעלה קיים חל נמי החיוב משעת נשואין על תמיד כל זמן שלא יגרשנה, דאל"כ מה מקשה הש"ס ריש המדיר וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה כיון שחל השיעבוד כל שעה בשעתה הרי הנדר קדום לשעבוד ואינו מותרת מזונות רק סעודה אחת, אלא ודאי השיעבוד חל מתחילה: ז) מ"מ יש לחלק באלמנה דמפורש כתובות (צ"ו:) דנכסים בחזקת אלמנה קיימי, ומפורש שם בתוס' הטעם משום שמוכרת שלא בב"ד וחיוב מזונות על תמיד חשובים הנכסים בחזקתה, ויש לדמותו להא דריש הכותב בכותב לה ועודה ארוסה דומה לאומרת איני ניזונית כו' ומקשה אי הכי נשואה נמי ומשני נשואה ידו כידה, והכא נמי כיון שהנכסים בחזקתה וכבר זכתה בהם כשיעור מזונות ולא מצית להפקיע רק בלשון מתנה ולא יופקע חיוב מעשה ידי', ודווקא בעלה קיים שעדיין אין הנכסים בחזקתה דאי בעי מגרש לה ואין החיוב על תמיד רק כל זמן שאינה מגרשה יכולה לבטל התקנה, ממילא נפקע חיוב מעשה ידי' ג"כ, משא"כ אלמנה במה שנתנה ליורשין מתנה לא נפקע חיוב מעשה ידי' וזה פשוט: ח) האומנם כי בירושלמי ריש אלמנה ניזונית אלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי למזונות שומעין לה, מ"מ אינו דומה לאומרת איני ניזונית שמפקיע חיוב מזונות ונפקע חיוב מעשה ידי' ג"כ ואינה מחוייבת להניק את בנה, אבל זו אינה מפקעת רק שאומרת שתקח דמי מעשה ידי' למזונותי' ותוכל להוציא כל הדמים למזונותי' מרווחים מאד, וכיון שלא נפקע חיוב מזונותי' ממילא מחוייבת להניק אלא שתוכל לתבוע שכר ההנקה ליקח ג"כ למזונותי', אבל גוף הנקה שאינו שייך ליקח ההנקה למזונותי'] אינה יכולה להפקיע, וכן משמע בש"ע סי' צ"ה סעיף ב' אם היתה מניקה יכולה לומר אינה מניקה אלא בשכר והיינו באיני ניזונית עיי"ש במפורשים, ולא נקט רבותא יותר שבידה שלא להניק לגמרי באינה מכירה, אלא ודאי גוף ההנקה אינה יכולה להפקיע וע"כ אסורה להנשא: ט) עוד השיב ר"ת מתובעת כתובתה בב"ד דאין לה מזונות ולא משעבדא, ולכאורה הוא קושיא אלימתא, דא"כ כל אלמנה שתרצה להנשא תיכף תעשה כן, ואי משום שלא תרצה להפסיד מזונותי' הלוא כשתתארס בלא זה תפסיד מזונותי' מיורשים, והגם שיש לומר שתתיירא לתבוע כתובתה קודם שתתארס שמא יחזור בו ותשאר קרח מכאן ומכאן מ"מ דוחק הוא: י) ונראה ליישב עפ"י הסוגיא ערכין (כ"ב.) אין נזקקים לנכסי יתומים קטנים אלא לבע"ח נכרי דרבית אוכלת בהם או לכתובת אשה משום מזוני, ומוקי מתני' דשום היתומים שלשים יום בכתובת אשה, ומקשה מי שבקינן מזוני דודאי מפסדי ונקטינן הכרזה, ומשני כיון שתבעה כתובתה בב"ד שוב אין לה מזונות, ומקשה אי הכי למה נזקקין ומשני כיון דמזדקקינן לה מתחילת לתביעתה כדי שתפסיד מזוני מזדקקינן לה לבסוף לגבייחת עיי"ש, והנה קי"ל כתובות (צ"ה) ובש"ע סי' צ"ג דאפי' גבתה כל כתובתה חוץ מדינר אחד לא הפסידה מזונותי', מעתה כיון שיש להילד היונק חלק בנכסים. לא מזדקקינן לה בתחילה לתביעת חלק כתובתה המגיע לה מחלק הילד היונק דיתום קטן ואי משום מזוני הא רעה היא לו שע"י שתפסיד תפטור מלהניקו ואין אנו נעשין לה ב"ד לתביעת חלק כתובתה המגיע מחלק הילד, ואין נעשין ב"ד בעל כרחם כמ"ש בתשו' מהריב"ל ח"ד סי' א' והובא בס' ישועות ישראל סי' ג', וכן לשון הש"ס הנ"ל כיון דמזדקקינן לה מעיקרא, משמע שאם לא היינו רוצים להזדקק אם באה ותבעה בדיניהם היתה חשובה תובעת שלא בב"ד: יא) ויש לומר עוד דכיון שיודעת שלא יתנו לה חלק כתובה שמחלק הילד הא אין כוונתה לתבוע כלל חלק הזה והוא ערמה בעלמא כדי שתפטור מלהניקו ולא חשיב תביעה כלל, ואף אם הילוד נקיבה הא יש לה חלק מזוני עד שתבגר ופרנסה, ויש לומר עוד דילדה עדיפא דהא בנכסים מועטים אין לבנים במקום הבת כלום, ואולי כל הנכסים יצטרכו למזונותי' ולא מגבינן לכתובת אשה כל זמן שהיא קטנה, [ואין לה תועלת בהפסדת מזונותי' כנ"ל] כלום: יב) ואחר שהצלנו את מהר"ש הזקן מקושיית ר"ת עוד נהדר פני זקן ונביא ראיות לדבריו מלשון הברייתא כתובות (ס'.) מינקת שמת בעלה הרי זו לא תתארס ולא תנשא, ותמוה שאם אסורה להתארס כ"ש להנשא, והנשואין עיקר האיסור שמא תתעבר והאירוסין משום נשואין, ואיך הקדים הטפל וכבר נתקשו בזה תוס' יבמות (ל"ו:), אך לדברי מהר"ש הזקן דהיכי דאינה משועבדת מותרת לה לינשא, אתי שפיר, שהרי משנתארסה הפסידה מזונותי' כמבואר בש"ע סי' צ"ג סעיף ז', וא"כ הוה אמינא דכיון שנתארסה והפסידה מזוני שוב נפטרה מלהניקו ומותרת לינשא ואין איסור רק האירוסין דמתחילה היתה מחוייבת להניקו והמארס אותה יורד לחיות התינוק, אבל משאירס אותה איסורא דעבדי עבדי, והנשואין מותר, קמ"ל דאף הנשואין לאחר שאירס אותה אסורין, והטעם בזה ברור שלא יהי' חוטא נשכר: יג) עוד ראי' לדברי מהר"ש הזקן מברייתא זו דכתובות שם דתני הרי זו לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חודש ר' יהודה אומר עד י"ח חודש, ומדלא פליג ר' יהודה רק בזמן משמע דבאיסור אירוסין מודה, וקשה דהא בש"ס שם מדמה איסור מינקת לאיסור תוך ג' חדשים משום הבחנה, דכי היכי דלר' מאיר לא פלוג ואף אינם ראויות לילד אסורין ה"נ במינקת לא פלוג ואף נתנה בנה למניקה אסורה, וא"כ הכי נמי נאמר דכי היכי דלר' יהודה ור' יוסי יבמות (מ"א.) הנשואות מותרות ליארס ה"נ מינקת תהי' מותרת ליארס ולמה לא פליג ר' יהודה באירוסין, ואם איסורין אלו אינם דומים זה לזה איך מייתי הש"ס ראי' מאיסור הבחנה לאיסור מינקת, ודוחק לומר דווקא להחמיר יליף ולא להקל דמינקת סכנתא חמירא, דאדרבה מינקת תקנתא דרבנן ואיסור הבחנה יליף שם (מב.) מקרא, אך לפי דברי ר"ש הזקן דהיכי דלא משעבדא אין איסור ע"כ אסרי גם האירוסין, שאם האירוסין יהי' מותרין, ע"כ גם הנשואין יהי' מותרין,, דמשנתארסה נפקע שיעבוד ההנקה ותנשא ויסתכן התינוק, ע"כ אסרי האירוסין, ואם יתירו האירוסין