אבני נזר אבן העזר צח

דמחמת זה אין לדמותו לאלמנה המחוייבת מדינא, אבל זו שרק מחמת חיובה דומה לנכרית מניקה שאין אסורה להנשא כמ"ש הריא"ז פרק החולץ, ואני איני אומר כן, אלא דהא מילתא דנכרית אין איסור עלי' מלהנשא טעמא רבה איכא בהא, שא"כ תהי' תק"ח רעה לתינוק, שמתחלה לא תתחיל להניקו אם על ידי זה תתעגן עד כ"ד חודש של התינוק, ודווקא אלמנה שבעל כרחה מחוייבת להניקו תקנו חכמים, וכהאי גוונא בגיטין (נ"ב) א"ר חנילאי נכסי יתומים הרי הם כהקדש מיקני אלא בכספא, אמשיכו להו פירי ליתמי זול, סבור מינה היינו דר' חנילאי, א"ל רב שישא והא רעה היא לדידהו דזימנין דמצטרכו לפירי וליכא דיהיב להו עד דיהבי זוזי, הנה דבמה שיצמח לפעמים רעה לא תקנו לטובתם, ה"נ בנידון דידן, וכ"ש הוא וק"ל: ז) ומהאי טעמא אין נ"ל מה ששמעתי שמקילין קצת אחרונים בגרושה שלא התחילה להניק, דא"כ גם כשהתחילה להניק אחר גירושין תהי' מותרת להנשא כדי שלא יהי' תקנת חכמים רעה לתינוק, ומפורש ברש"י ריש פרק ד' דסוטה להיפוך, וזה טעם רשב"א בגרושה שלא הכירה בשעת גירושין אף שהכירה אח"כ מותרת להנשא כיון שבשעת גירושין נפטרה מלהניקו, אם תהי' אסורה להנשא ע"י הנקתה אח"כ עד שמכירה יהי' התקנה רעה לתינוק כנ"ל: ח) אבל בנ"ד שלא רצה לגרשה עד שתקבל עלי' החיוב ולא הי' בידה לפטור עצמה מחיוב, שאם לא הי' מקבלת על עצמה החיוב לא הי' מגרשה והיתה חייבת, שפיר חל עלי' תקנת חכמים של איסור נשואי מינקת: ט) אך לפי שבא לשון השאלה לא קיבלה עלי' להניק בעצמה רק להחזיק התינוק, וזה תקיים אם תשכור מינקת ואולי תחזור המינקת לאחר שיפסוק חלבה, וא"כ אכתי יהי' רעה לתינוק אם לא תניקנו בעצמה על ידי התקנה, על כן לא תקנו בה: י) אך מ"ש כבודו לפי דברי' גמל אותו מחמת חולשתה", בזה אני חוכך טובא דאף שאפשר לומר ע"א נאמן באיסורין אף הנוגע בדבר, מ"מ יש לומר שזה בכלל עיקר התקנה, שאם נאמר שאם תאמר שגמלתו מחמת שלא יכלה להניקו מותרת, לעולם תגמלנו כדי שתוכל להנשא, ותאמר שלא יכלה להניקו, ויש לתת תבלין לחשש זה בגרושה שלא הכירה שאין האיסור רק על הבעל, ולדידה אין איסור משום לפני עור ובדרבנן שמאכיל לו איסור בשוגג אין ברור שיהי' שייך בי' לפני עור, ותוס' פ"ק דע"ז שהוכיחו דבדרבנן איכא לפני עור היינו כותים שמזידים במה שאין מאמינים לדברי חכמים, וכן הרא"ש פרק איזהו נשך סי' מ"ב דיש איסור רבית בדרבנן ושם המלוה מזיד, אבל שיהי' שייך איסור רבית בדרבנן בשוגג אינו מוכרח, דיש לומר כיון דספיקא דרבנן לקולא אין איסור רק כשיודע שיש איסור ויש מקום עיון בזה מהא דחולין (ו.) עובדא דר' אשי ור' זירא בתערובת דמאי דחשוב איסור אף שוגג דרבנן, אך משם אין ראי', דהתם פושע הוא שלא, שם על לבו שתערובת דמאי אסור] ועכ"פ קיל איסורא טובא, ובודאי תאמר שהיתה מוכרחת להניקו, דאיסורא דידי' קילא לה, כמו שאמרו כיוצא בזה פרק קמא דכתובות (ד:) אבילות דידי' קילא לה: יא) אך אם יתברר ע"י נשים שאין נוגעות בדבר, שבאמת הוצרכה לגמול אותו או שתשבע המינקת שגמלתו שלא לצורך נשואין, היינו שאפי' בלא נשואין היתה גמלתו נראה לי להתיר: יב) ונראה לי להתיר עוד שדי שתשבע שאף בלא נשואין לא היתה מניקתו עד עכשיו, דשוב לא שייך החשש שמא תגמלנו קודם בעוד שהיתה מניקתו לולי הנשואין כדי שתוכל להנשא עכשיו, דלמה זה, הי' די לה לגומלו עכשיו ותנשא עכשיו: הק' אברהם. סימן נג א) ראיתי לבאר. מחלוקת בעל אמונת שמואל סי' ב' עם הב"ש סי' י"ג ס"ק ל"ז באלמנה שאינה מחוייבת להניק כגון עשירה וכיוצא, אם מותרת להנשא כמו גרושה (לדעת ר"ש הזקן] שבעל אמונת שמואל משוה אותם, והב"ש מחלק ביניהם ואלמנה אף שאינה מחוייבת להניק אסורה לינשא: ב) ותחילה נעיין בעיקר מחלוקת ר"ש הזקן עם ר"ת בגרושה, והנה ר"ת השיב דלמה דס"ד טעם איסור מעוברת משום דחסה גם גרושה מעוברת אסורה, ולמסקנא משום דמעוברת למניקה קיימא לא חזר מהדין, ומוכח שגם מינקת גרושה אסורה, ולדעת ר"ש הזקן נראה דאף למסקנא מעוברת גרושה אסורה משום לא פלוג בין מעוברת למעוברת, כמו תוך שלשה חדשים בנשים שאין ראויות לילד, אך גרושה מינקת הואיל ואינה מחוייבת להניק לאו שמה מינקת כמ"ש בתשו' אמונת שמואל ולא שייך בזה לא פלוג, אבל מעוברת גרושה הואיל ואסרו מעוברת חבירו, וזו נמי מעוברת היא אמרינן לא פלוג, והרא"ש כתב דר"ש הזקן מתיר גרושה מעוברת, ובודאי הרא"ש למד זאת מקושיית ר"ת הזו, דלמה דס"ד משום דתסה וכו', כי בתוס' בשם הר"ש לא נזכר רק מינקת, וכן בספר הישר לר"ת סי' תקמ"א לא נזכר רק מינקת לא מעוברת, ולדעת הר"ש כדי להצילו מקושיות ר"ת נראה כמ"ש: ג) וברש"י סוטה (כ"ד.) מעוברת חבירו ומניקת חבירו פירש"י שמת והניח אשתו מעוברת ומניקה או שגירשה והיא מעוברת "או" מניקה, ומפורש בדבריו גרושה מעוברת אסורה, אך גרושה מינקת יש להעמיד במכירה, ואם, נדקדק בדבריו, דבמת כתב מעוברת ומניקה, ובגירשה כתב או מניקה, נראה דבמת יש לומר שאשה אחת היא הניחה מעוברת ואח"כ ילדה ונעשית מניקה וזה שכתב מעוברת ומניקה ובא זה ונשאה או בזמן עיברה, או בזמן הנקתה, אך בגרושה אי אפשר לומר כן, דא"כ גירשה קודם שהכירה מותרת, ע"כ פירש או מניקה שגירשה בזמן שמניקה, ובאמת הכירתו קודם גירושין, ונשמע דעת רש"י גירשה מעוברת אף דהטעם משום למניקה קיימא ומינקת גופה בגרושה שלא הכירה מותרת, אך דמעוברת אסורה משום לא פלוג כמ"ש: ד) שוב ראיתי ביש"ש פרק החולץ סי' למד דאף באשה שיש לה צימוק דדים ומותרת להנשא מיד אחר לידתה מ"מ כשהיא מעוברת אסורה אף דטעם דחסה אדחי ואין איסור במעוברת רק משום דלמניקה קיימא, וזו איסור מינקת אין בה, מ"מ מעוברת חבירו נקראת, ואין להתיר, שלא חילקו חכמים באיסור כמו שלא חלקו משום הבחנה ואסרו עקרה וזקינה עכ"ל והוא כמ"ש: