אבני נזר אבן העזר פט

השיג על הרמב"ם באם הי' נאמן להם, ועוד דברי' שבשטמ"ק ב"מ (ל"ז) בד"ה אמר מר, ושם עמוד ב' סד"ה שתיקה שלדיעה ראשונה שאף במאמין לעד שודאי זנתה אין חיוב עליו בדיני אדם, ממילא בספק נראה דאף לצאת ידי שמים פטור, אך לדיעה שני' דחיוב גמור עליו, ואלו הי' ב"ד יודעין שאף עכשיו מאמינם הי' כופין וגם מוציאין ממון וגם להקל מועיל, ממילא בספק הוי ספיקא דאורייתא: יד) ועתה נדבר מדין אם בזמן הזה שיש חדר"ג שלא לגרש בע"כ אם נאמן לומר שמאמין או אמרינן שמא עיניו נתן באחרת, והוא שני דיעות בש"ע סי' קע"ח ובתשו' הרשב"א סי' אלף רל"ז דאינו נאמן לגרשה דחיישינן שעיניו נתן באחרת, אך להתיר לו לשמש עמה בעונה האמורה בתורה כתב שקרוב הדבר שמותר, ומ"מ לא רצה להתיר להדיא, ושורש מחלוקת הדיעות בטעם משנה אחרונה באומרת טמאה אני לך תביא ראי' לדברי' וקשה הא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא, תירץ הר"א ממיץ דאינה אסורה אלא אם הוא מוזהר ועליו הא אינה נאמנת (ועי' ברשב"א, ויראה סברתו כיון דשורש האיסור נצמח מאיסור דידי' ועליו אינה נאמנת גם על עצמה אינה נאמנת, וכיוצא בזה דברי רמב"ן באומר מעות שהטמין אביכם של הקדש אינו נאמן לאסור כיון דאיסורא דאית בי' ממונא הוא ועל ממון אינו נאמן גם לענין איסור אינו נאמן כיון דשורש האיסור הוא שהוא ממון הקדש] ורשב"א הקשה דמ"מ יקשה מאוכלת בתרומה, ותירץ דקי"ל ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת במקום מיגדר מילתא אפי' בקום ועשה, ולמ"ד אין מתנין בקום ועשה יכול לדחות באומרת לכשר נבעלתי ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' והיתה פנוי' ואינה נאסרת בתרומה, ובאמת ס"ל אינה אוכלת בתרומה, ולדידן דאוכלת בתרומה משום דקי"ל ב"ד מתנין כו' אך דעת הר"ן כיון דהיא משועבדת לו אינה נאמנת להפקיע עצמה משעבודו וטעמא דמשנה ראשונה הי' דודאי אי לאו דקושטא אמרה לא הי' מזלזלה בנפשה כולי האי. ובמשנה אחרונה דחזי דשכיח שנותנת עיני' באחר חזר לעיקר הדין דאינה נאמנת: טו) ודין בעל שאמר שראה שזנתה או שמאמין תלוי בפשיטות אלו, דתירוץ הר"א ממיץ פשיטא דלא שייך כאן שעיקר האיסור עליו, ותירוץ הרשב"א משום דב"ד מתנין והתנו ב"ד שבימי המשנה שלא תהי' נאמנת, ועליו הא לא התנו אותו ב"ד, דמדינא הא יכול בהיתר להפקיע עצמו ממנה וליתן לה גט בע"כ ולאחר חתימת התלמוד לאחר שגזר רגמ"ה לא מצינו שהתנו ב"ד ע"ז, וגם לא הי' ב"ד שתקנתם על כל הגולה וכעין שכתבו בתקנת הגאונים במטלטלי דיתמי שאין כח בתקנת הגאונים להוציא ממון, ועוד שטעם רבה לחלק בין הפקעה שלה להפקעה שלו, דבשלמא היא דמדין תורה אינה יכול להפקיע עצמה מיד בעלה, עשו חכמים תקנה לזה שלא תפקיע עצמה בערמה וטענת שקר. אבל הוא שמדין תורה הא יכול להפקיע עצמו ממנה לגרשה בע"כ רק רגמ"ה התקין, אם יעשו גדר לזה הוי תקנתא לתקנתא לא עבדינן כעובדא דהאי רעיא ריש ב"מ: טז) וכל זה לפי שיטות אלו. הם הר"א ממיץ והרשב"א, אבל להר"ן דמדינא לא שייך בזה שויא אנפשה כיון דמשועבדת, ה"ה בדידי' לאחר תקנת רגמ"ה הא משועבד לה, ואדרבה בדידי' עדיפא, דאפי' לפי משנה ראשונה אינו נאמן, דבדידה הוה ס"ל דנאמנת משום דלא הוה מזלזלא בנפשה לומר שזנתה, אבל בהוא אומר שזינתה דליכא האי טעמא אינו נאמן, ועיקר הלכה כהר"ן דהא קי"ל אין ב"ד מתנין לעקור ד"ת בקום ועשה, ואזיל טעם הרשב"א וטעם הר"א ממיץ כיון דמקור האיסור הוא עליו ועל זה אין לה נאמנות גם לגבי עצמה ג"כ אינה נאמנת, נסתר מכח דברי הפוסקים ורשב"א מכללם שאם הודית בעוברת על דת מפסדת כתובתה ואף דאין אדם משים עצמו רשע מ"מ לענין ממון נאמנת דהודאת בע"ד כו', ושויא אנפשה חתיכה דאיסורא הוא כמו הודאת בע"ד, והעיקר כטעם הר"ן משום דמשועבדת והוא נמי משועבד לאחר חרגמ"ה: יז) אך יען שכתב כבודו שהיא מודית שנהגה בקלות ראש אם הקל הוא ענין עוברת על דת, הא כתב הט"ז סי' קט"ו סק"ט דאפי' בלא התראה יכול לגרשה בע"כ, א"כ אזיל שעבודו ושוב נאמן לומר שמאמין לאמו: יח) קיצור הפסק לדינא, אם אמו של בעל ספרה מאמרה בשני' ג"כ הכוונה על חתיכה זו שאמרה בראשונה יש להתירה משום ספק ספיקא, ועוד לא מצינו נאמן כבי תרי רק באיסור ודאי, ובספק הא תלוי במחלוקת הפוסקים הנ"ל אם חשיב ספיקא דאורייתא או דרבנן וחשיב לגבי איסור דאורייתא ספק ספיקא וספק אחד בדרבנן ומותר כעובדא דר' אושעיא פסחים (ט'), אך אם שני מאמרים המה על ענינים נפרדים. הראשונה על ההפלה עצמה, והשני' על החתיכות שלאחר ההפלה אזלו היתרים אלו, רק משום דאינו נאמן לומר שמאמינה, ותלוי בדיעות דסי' קע"ח. ונראה דתלוי ג"כ במחלוקת פוסקים הנ"ל אם הוא לצאת ידי שמים והוא רק מדרבנן ועוד פחות מדרבנן, דעל דרבנן הא כופין ועל זה אין כופין וסמכינן על הפוסקים המקילים, ועוד כתבנו הכרעה שאינו נאמן דהעיקר כהר"ן דטעם שאין אומרים שויא אנפשה חתיכה דאיסורא משום שמשועבדת והוא נמי משועבד לאחר חדר"ג: אך אם הודית בעצמה על קלות ראש כעין הני דפרק המדיר עוברת על דת כו' אזיל גם היתר זה, ועיניכם בדבר המשפט אם אחת מהנה על צד טוב או שמאמר האם הכל על חתיכה אחת או שלא הודית בקלות ראש גמור כעין הא דהמדיר תתירו אותה ואם לא לא : הק' אברהם סימן מה ב"ה יום ג' אמור ל' למב"י בונה ירושרים לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב החריף הבקי מו"ה שמואל יהודא נ"י אבד"ק קוואהל. דבר האשה אשר נשאת כבר לב' אנשים ומתו ר"ל, אך הראשון הי' חולה על הריאה עוד קודם השידוכים, ורצה אבי' לעשות פירוד עוד קודם החתונה, אך הפצרת משפחתו אשר כחשו בזה הטו לבבו לעשות הנשואין ותיכף אחר הנשואין נגלה הדבר וראו הסכנה ואחר שנה ורבע שנה מת ר"ל, והשני כשנשאת הי' בן נ"ו שנה וכשמת הי' בן סמך שנה: