אבני נזר אבן העזר פח

באונס לא נתנה עיני' כלל, וא"צ לפטור מולנערה לא תעשה דבר רק שאין כאן התחלת חיוב: ד) אך בנתעברה הלוא עיבור האשה ע"י מיין נוקבין וע"י תשוקתה נפתח פי המקור לקלוט הזרע כנודע, ואם היתה אנוסה מתחילה ועד סוף ולא רצתה בו כלל אי אפשר שתתעבר, רק שיש חשש שמא תחילה באונס וסופו ברצון דמותרת לבעלה והטעם כמ"ש הרמב"ם שיצר שהלבישה סופה לרצות, וכיון שבאמת נתרצית ונתנה עיני' בו רק שהיתה מוכרחת לרצון זה אין היתרה רק מלנערה לא תעשה דבר, וכן משמע בכתובות (נ"א:) והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאעפ"י שלא נתפשה מותרת ואיזו זו שתחלתה באונס וסופה ברצון, הנה דנקראת לא נתפשה ואעפי"כ מותרת, ע"כ מולנערה לא תעשה דבר ילפינן שאינה נענשית ליקח ממנה את שלה בשביל שנתנה עיני' באחר וכשספק דיינינן לה כודאי רצון ואין לצרפה לספק ספיקא: ה) ובלמדי כתובות ישבתי בזה קושיית התוס' (שם ט'.) דנימא ספק ספיקא אפי' קיבל בה אבי' קידושין פחותה מבת ג' שמא באונס ואת"ל ברצון שמא כשהי' קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא, ותרצתי בזה כיון שמ"מ נתרצתה אך שע"י הפיתוי היתה אנוסה והרצון גופי' אונס הוא שמוכרחת לרצות וכו' כנ"ל, וכשהוא ספק חשוב כודאי רצון כמו ספק אומן כנ"ל ואין לצרף ספק זה לספק ספיקא, ומ"מ כיון שלהתוס' אונס דקטנה מצרפינן לספק ספיקא, ה"ה דיש לצרף ספק תחלתו באונס וסופו ברצון, דסברא חדא הוא כנ"ל, והנה הרב המגיד פ"ג מהלכות איסורי ביאה הל"ב שהרמב"ם הוכיח מכח סוגיא דפתח פתוח דקטנה יש לה רצון ליאסר על בעלה, דאל"כ הי' ספק ספיקא גם בקיבל בה אבי' קידושין בפחותה מבת ג' שמא בקטנות:, והנה גם מהה"מ נוכל להביא ראי' שגם בנתעברה נוכל לצרף הספק שמא תחלתה באונס וכו' לספק ספיקא ו) ואמנם יש להביא ראי' דבנתעברה אין לספק באונס, ממה שדנוה לתמר בשריפה אף שלא ראו גוף המעשה רק ממה שהרתה לזנונים וניחוש שמא אונס הי' ומספיקא היכי קטלינן לה, אלא ודאי כמ"ש משום דבאונס מתחלה, ועד סוף אי אפשר שתתעבר, וכיון דודאי עכ"פ סופה ברצון לא חיישינן שמא תחלתה באונס: ז) ויש לדחות מדלא טענה שאונס היתה אין להסתפק בכך, כעין שכתבו תוס' יבמות (קט"ז) בד"ה הכא חיישינן שמא בגמלא פרחא אזיל דלא חיישינן גבי עדים זוממים דאם הי' כך ודאי הי' טוענים, הנה שהורגין נפש בסברת מדלא טעין, וה"נ גבי תמר כיון שנתברר שזינתה, עכ"פ הי' לה לטעון שאונס היתה אם האמת כן, ע"כ דנוה בשריפה בסברת מדלא טענה, אבל בנ"ד שלא נתברר הזנות, יש לומר שזילא לה מילתא להודות שזינתה וכמ"ש תוס' כתובות (ט'.) סוף ד"ה ואי יעיי"ש, ולעולם חיישינן לשמא תחילתה באונס, וההיא דאייתי ראי' דמומחה לרבים את, צ"ל דבלא עדים אמרינן שבודאי הדיוט הי' שאלו הי' אומן לא הי' מקלקל: ח) עוד יש לעיין בנ"ד מחמת שבגמ' לא מצינו נאמן כבי תרי רק בעד אומר ודאי זינתה לא כמו בנ"ד שאף כדברי האם שמא טעתה בדמיונה ועכ"פ הוי ספק אונס וכיון דבודאי לא מהני נאמן כבי תרי רק לאוסרה בבא לצאת ידי שמים שוב בספק אף לצי"ש לא יחחייב: ט) אך ראיתי לרמב"ם פרק א' מהלכות סוטה העיד לו ע"א שנסתרה אחר הקינוי אי מהימן לי' כבי תרי יוציא, הנה דאף שהעד לא העיד דבר ברור, ובגמ' קרי לסוטה שנסתרה אחר הקינוי סוטה ספק ואם מת בלא בנים צריכה חליצה מ"מ מהימן כבי תרי לאוסרה, ואת"ל דהתם הטעם משום דסוטה אחר הקינוי הוי ספק טומאה ברה"י דחשיב כודאי, גם בנ"ד בספק אונס הוי ספק ברשות היחיד דסתם זנות במקום סתר דהוי רשות היחיד: י) ולכאורה יש לדחות עפ"י דברי תוס' סוטה (כ"ח) דסוטה קודם שתי' אסורה לבעלה בודאי, ואפי' אם טהורה הי' נענש עלי' בעלה אם בא עלי' כשאר חייבי עשה ולא כשאר ספיקות ספק חלב ספק שומן ואכלו ונודע שהוא שומן דאע"ג דצריך כפרה מיהו לא חמיר כחייבי עשה עכ"ל, וא"כ אם כדברי העד היא ודאי איסור ואין מזה ראי' לנ"ד: יא) ומכל מקום נראה לי דיש לקיים הראי' מהרמב"ם, ונאמר דלכאורה דברי תוס' מקישוי הבנה למה תיאסר אף אם באמת לא זנתה, ואף דגזירת הכחוב היא מ"מ אינה מכלל החוקים, אך טעם הענין מפורש בספרי פסקא י"ט וז"ל מגיד הכתוב כיון שיצא עלי' שם רע אסורה לבעלה עד כאן, והיינו דהשם רע עושה בה פגם, והתינח בעידי סתירה שנאמנים לכל העולם, אבל בעד אחד אף שהוא מאמינו, אצל העולם אינו נאמן ולא יצא עלי' שם רע, ואם טהורה היא אף אם האמת כדברי העד שנסתרה לא נאסרה לבעלה, ואינו אלא איסור ספק, ואעפי"כ מהני נאמן כבי תרי, וה"ה בנ"ד: יב) מיהו אם נחשוב לספק שמא טעתה ולא הי' עובר כלל, יהי' חילוק בין סוטה אחר קינוי וסתירה דספק טומאה ברה"י הוא, אבל בנ"ד אף דזנות מקום סתר ואם זינתה ודאי ברה"י וחשיב ספק טומאה ברה"י, גם הפלה בבית הי' שהוא רשות היחיד, הא בטומאה דלמפרע לא ילפינן מסוטה לטמא ברשות היחיד כמ"ש תוס' ריש נדה, והכא ספק טומאה דלמפרע הוא דעל ידי ההפלה מספקינן שמא זינתה קודם כהא דריש נדה דע"י שמצאה עכשיו מספקינן שמא ראתה קודם ולא גמרינן מסוטה לטומאה ברשות היחיד, ובודאי אם נחלוט על ידי ההפלה שודאי עובר הי' וזינתה בודאי ומספקינן על שעת הזנות שמא ברצון, הרי הספק על שעת הזנות והוא ספק טומאה של עכשיו, אבל אם ההפלה ספק עובר וזנות וניחוש ע"י ההפלה שמא זינתה למפרע, הא זה ספק טומאה דלמפרע ועיין היטב, ואינו דומה לקינוי וסתירה דספק טומאה ברשות היחיד והיא כודאי משא"כ נ"ד דטומאת ספק הוא: יג) ומצד הסברא נראה דתלוי במחלוקת הפוסקים אם הא דמהימן לי' כבי תרי אינו חייב להוציא שהרמב"ן במיוחסת סי' קל"ג וח"מ וב"ש סי' קט"ו ס"ק נ"ג בשם מהרש"ל דהא דמהימן לי' אינו עושה חיוב גמור שיהי' ב"ד כופין על זה, אך הט"ז סי' קט"ו ס"ק י"א כתב דמה שאין הב"ד כופין היינו משום שיכול לומר אף שבתחילה האמנתיו עכשיו איני מאמינו, אבל הוא בעצמו אם מאמינו באמת חיוב גמור עליו עיי"ש, וכן דעת הראב"ד בתשובה, הובא בשלטי גבורים פ"ג דסנהדרין ובהגהות פ"ג מהלכות ק"פ הלכה א' עיי"ש היטב שלא