אבני נזר אבן העזר צ

תשובה א) הנה לכאורה פשוט להתיר מחמת שהי' בעל ראשון חולה לבד דאין מחזיקין מחולה לבריא, וכן כתב בתשו' צ"צ החדש והביא ראי' ממילה דאחר שיגדיל מלין אותו דאין מחזיקין מקטן לגדול, וכן בשור המועד דפסק הרמב"ם מועד לקטנים אינו מועד לגדולים, הגם כי יש לחלק דמילה דתלוי בטבע שמילה הכשילה כחו, ודאי אין לדמות כח גדול לכח קטן, אבל בנ"ד דקי"ל מזל גורם, מ"מ מצד סברא צריך מזל רע יותר להמית אדם בריא מאשר צריך להמית אדם חולה, ועיין שבת (ל"ב) גבי נשים שמתות בשעת לידתן ובגמ' שם נפל תורא חדד לסכינא עיי"ש: ב) אבל עוד יש לומר שאכתי יש לחוש שמא יחלה, שכמה פעמים שאדם נחלה ומתרפא, אבל זו הוחזקה עכ"פ שמזלה ימות את חולה וימות הוא ג"כ, אך מ"מ יש להתיר מספק ספיקא, שהרי פליגי רבי ורשב"ג אם בתרי זימני הוה חזקה, ובסכנה מחמירין מספק כמ"ש הרשב"א פרק הבא על יבמתו, וא"כ הוי ס"ס שמא כרשב"ג ואת"ל כרבי שמא לא יחלה, הגם שאין הולכין בפקוח נפש אחר רוב וספק ספיקא, הא כתבו התוס' נדה (מ"ד:) דאין ראי' ממה שמחללין שבת עליו שיהי' איסור בהריגתו עיי"ש, אך דעת רש"י ותוס' יומא (פ"ה.) דכיון שמפקחין עליו הגל בשבת כ"ש שמצוה להחיותו עיי"ש, ובתשובה חלק יור"ד סי' הארכתי בזה, וסוף דבריי שם הוא כרש"י ותוס' יומא ע"כ לדעתי אין לסמוך על היתר זה לבד: ג) והנה היתר הב' מנד שהי' זקן בן ששים שנה, דברמ"א אהע"ז סטיף ט' זקן או מת בדבר לאו קטלנית היא ומצד הלשון בן ששים זקן הוא דבן ששים לזקנה, אך בשלהי מ"ק (כ"ח.) ששים זו מיתה בידי שמים, א"כ מסברא שתהא נחשבת קטלנית, דמהיכי תיתי להחזיקו ברשע מחויב מיתה בידי שמים ויש לתלות במזל שלה כמו בשאר אנשים שמתו בנוער, דוודאי הטעם משום דאחזיקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ותולין במזלה, הכי נמי בבן ששים: ד) אך בירושלמי פרק ב' דבכורים בתוך חמשים זו מיתת כרת לאחר חמשים בתוך ששים מיתה בידי שמים לאחר ששים יצא מכלל מיתה בידי שמים ג"כ עי"ש שמקשה אכל חלב לאחר חמשים עשה דבר שבעון מיתה לאחר ששים עיי"ש, ע"כ צ"ל דהאי ששים בתוך ששים קאמר, וכן משמע דהא בגמ' יליף מקרא דתבא בכלח אלי קבר בכלח גימטריא ששים, והרי התם ברכה היא דמסיים כעלות גדיש בעתו, ע"כ האי ששים בתוך ששים: ה) אך שם (מ"ק כ"ח בגמ' אמר רבה מחמשים עד ששים זו מיתת כרת, וזה דלא כירושלמי הנ"ל, ומדאמר עד ששים מיתת כרת על כורחין ששים מיתה בידי שמים לאחר ששים קאמר, דאי בתוך ששים כרת הוא, אך בתוס' שבת (כ"ה) כרת שאינו מגיע לששים שנה שהיא מיתת כל אדם ומיתה בידי שמים אין לה זמן קבוע כו' ע"ש, ומשמע שהם גורסים כך במו"ק ששים זו מיתת כל אדם ולא גרסי ששים זו מיתה בידי שמים, דלפי גירסא זו הרי יש למיתה בידי שמים זמן קבוע, וכן משמע בעין יעקב מו"ק שיש גירסא כן ששים זו מיתת כל אדם ושם הביאו שיטת ירושלמי ג"כ מת בתוך ששים מיתה בידי שמים בתוך חמשים זו מיתת כרת: ו) והנה לדברי תוס' שבת, גמ' דידן וירושלמי פליגי, דלגמ' דידן מחמשים עד ששים כרת ולירושלמי מיתה בידי שמים, אך בתוס' מו"ק שם ויש מפרשים דחמשים מיתה בידי שמים וכי איתא בהדי זרעו כרת וששים מיתת כל אדם, עד כאן, נראה שגורסים ג"כ ששים מיתת כל אדם ומשוו גמ' דידן עם ירושלמי, דהא דקאמר בגמ' דידן חמשים זו מיתת כרת לאחר חמשים קאמר וכשהוא בהדי זרעו וכן ששים מיתת כל אדם ג"כ לאחר ששים שהיא מיתת כל אדם וכשמת מחמשים עד ששים בלא זרעו היא מיתה בידי שמים, ובזה מיירי ירושלמי, והא דמקשה בירושלמי באכל חלב אחר ששים איזה כרת יהי' לו היינו באין לו בנים קטנים כעין סברת ר"מ שבת (כ"ה.): ז) והנה הגם שלכאורה שיטת תוס' כעין דברי נבואה לחלק בכרת תוך חמשים אפי' בלא זרעו ולאחר חמשים בזרעו, נראה לי דבריהם ברורים ומוכרחים, דהנה בירושלמי יליף תוך חמשים מיתת כרת מאל תכריתו את שבט הקהתי וכל עבודתם עד חמשים, ובתוס' שבת (כ"ה מיהו בירושלמי קאמר דכרת אינו מגיע לחמשים ומפיק לה מאל תכריתו את שבט הקהתי וגו' וזאת עשו להם וחיו, פירוש אמרה תורה עשו להם תקנה שלא ימותו בעבודתם קודם חמשים וכתיב אל תכריתו משמע כרת היינו שמת קודם חמשים, ולכאורה צ"ע דנהי שעבודתם תוך חמשים מ"מ מי יימר שאם לא הי' אהרן ובניו מכסים תחילה שלא יבואו לראות כבלע את הקודש הי' מתים תיכף תוך חמשים, ונראה דס"ל כדעת תרגום יונתן ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו ולא ימותו באשא מצלהבא, והיינו מיתה פתאומית, כעין שפירש בנדב ואביהו ובחמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת, וא"כ הי' מיתתם תיכף בשעת עבודתם תוך חמשים ה) והנה בקרא כתיב אל תכריתו וגו' ולא יבואו לראות וגו' ומתו, וקשה פתח בכרת ומסיים במיתה בידי שמים ועי' רמב"ן בספר המצוות שורש ג' דלאו דולא יבואו לראות במיתה בידי שמים] אך הענין כנ"ל דבאמת אין חיובו רק במיתה בידי שמים, אך דכל מיתה בידי שמים שבמדבר קודם מעשה קרח מתרגם יונתן באשא מצלהבא שלא הי' ממתינין להם כלל כדי שלא יבוא מזה ערעור על הכהונה אם הי' שותקים להם תיכף. אך לאחר מעשה קרח כתיב ולא יהי' כקרח וכעדתו, שאחר כך אם יבוא אחד לערער על הכהונה לא יהי' דינו במיתה רק בצרעת, ואח"כ לא הי' צריך חיזוק כל כך, שכבר נתחזקה הכהונה ע"י דין שנעשה בקרח ועדתו, ובכ"ד מתנות כהונה, וע"כ אינו מחוייב יותר מכל מחוייבי בידי שמים מחמשים עד ששים, אבל במדבר קודם מעשה קרח מה שהי' המיתה אח"כ באה תיכף לא כדי שימות בנוער קודם חמשים רק כדי לעשות הדין תיכף כנ"ל, וע"כ בני קהת שהי' בתוך חמשים אם הי' באים לראות כבלע את הקודש הי' מפסידין והי' באים לידי כרת אף שאינם מחוייבים רק מיתה בידי שמים, ועל כן מדוקדק בכתוב אל תכריתו, שאם לא הי' כהנים מכסים היו גורמים להם כרת, אך אח"כ כשפרט עונשם, כתיב ומתו, כי באמת לא היו מחוייבין יותר, ואם הי' מציאות שיהי' יותר על חמשים היו פורעים כל חיובם במיתתם, שהי' מתים פחות מששים והי' תיכף, אך מפני שהם בתוך חמשים והדין הי' אז שיהי הדין תיכף, ע"כ הי' נכרתין, ומדוקדק הכתוב מאד: