אבני נזר אבן העזר פז

יא) וראי' לזה מהא דהוחזקה נדה בשכנותי' לוקה עלי' משום נדה וכתב הרמב"ן והרשב"א דלא מהני אמתלא, וביאר התב"ש בסי' ב' דבריהם דאף דמהני אמתלא על לבשתה בגדי נדות מ"מ החזקה שהוחזקה מתוך (דתבעה) [שלבשה[ לא נתבטל, ודווקא בדיבור לבד לא נתחזקה בין הנשים שבעצמן הי' הנשים מסופקין שמא אמתלא יש בדבר, אבל אם עשתה מעשה דלא שכיח אמתלא והוחזקה אף שנסתלק האמירה החזקה לא נסתלק, עיי"ש, וצריך לחלק בין הא דאנן אחתינן לי' ואנן אסקינן לי' דהתם תחילה הי' העדים מכחישין רק שלא באו לב"ד, משא"כ בלבשה בגדי נדות דתחילה היתה אומרת [או עשחה מעשה המורה על נדות] טמאה אני והשתא אומרת אמתלא מהני חזקה דמתחילה, וה"נ בנ"ד כיון שתחילה שתקה והודית שפיר חשוב אזיל חזקת היתר: יב) גם קושיא הראשונה דבאשתך זינתה בע"א לא אמרינן שתיקה כהודאה, יש לומר דדמי לממזר צווח וחלל שותק דאיתא שם כל פסול דקרי לי' ושתיק פסול, ומבואר דווקא במשפחה שנתערבו בה פסול דאיכא ריעותא אמרינן שתיקה כהודאה, וה"נ י"ל בנ"ד דכיעור משוי ריעותא ואמרינן שתיקה כהודאה: יג) אך הנה בנמק"י פ"ב דיבמות משמע דחולק על התוס' בזה שכתב דכיעור לא עדיף מע"א, והרי ע"א אין לו נאמנות בדבר שבערוה כלל ואפי' בלא חזקת כשרות, ודעת הסוברת דדבר שבערוה בלא אתחזיק נאמן הוא דעת יחידית, וסוגיא דע"א ביבמה דמבעיא לי' מת בנך ואח"כ מת בעליך הוי חיובתי', דהתם בחזקת כשרות לשוק עומדת ואפי' הכי פשיטא לי' להש"ס דמדאורייתא אינה נאמנות ומבעיא לי' אם האמינוהו חכמים ופירושו של בעה"מ ז"ל הנה כל הראשונים ז"ל חולקים על פירושו ואין ע"א נאמן בדבר שבערוה אפי' בלא הכחשת הבעל דין דיליף דבר דבר מממון, וכיון שלדעת הנמק"י היא מותרת ולדעת התוס' יש לספק בפירושם יש להורות כהנמק"י. יד) גם יש לומר דאף שאמרה שקר במה שהכחישה העדים מה שבכלל דברי' שלא זינתה שפיר הוי ברי כמו כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי: טו) ולכאורה יש לומר להיפוך דאדרבה חשוב כאומרת טמאה אני, כהא דסנהדרין דאמר לא עברתי בצד עמוד פלוני הוחזק כפרן אי לאו דכל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי', ופירשו התוס' דמשמעות דבריו אם הייתי עובר הייתי חייב: טז) אך יש לחלק דהתם אם איתא דלא לוה מה הי' לו לשקר שלא עבר בצד העמוד, אלא ודאי לוה ורוצה לכפור וכיון שמשקר שוב אומר שלא עבר בצד העמוד להחזיק שקרו כיון שבין כך ובין כך משקר, אבל אם איתא שלא לוה והי' יכול לפטור עצמו בקושטא לא הי' אומר שלא עבר בצד העמוד, וכעין זה כתב הנמק"י בטעם כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דאם איתא דפרע הי' פוטר עצמו באמת ולא הי' טוען שקר לא לויתי, ובנידון דידן אין לומר כן דהיחוד לבד הי' לה בושת, גם חושבת שאם תודה ביחוד לא יאמינו לה שלא זינתה ויאמרו הן הן עידי יחוד כו', מ"מ לשון התוס' שם לא משמע כן, ואולי יש לחלק בין התם שהעדים הכחישוהו אח"כ שעבר בצד העמוד בין נידון דידן שהיא הכחישה העדים ודו"ק: [החשובה זאת נמצאת בכתבי אחד מהתלמידים שהלך לעולמו בחזקת שהיא מועתקת מתשובת כ"ק א"א אדמו"ר זצללה"ה ואנכי לא ידעתי, המגיה]: סימן מד ב"ה פה סאכטשאב, לרב גדול אחד ולמשנהו המו"צ דשם. שאלה באיש אחד שעבד בצבא כשש שנים ובא לביתו קודם הפסח ובחוה"מ פסח הגידו לו האם וקרוביו שחושדין את אשתו בזנות, וכל העדות שהוגבו עלי' אין בהם ממש, אך שהאם הגידה ביום ה' שיצא ממנה חתיכה גדולה מרחמה והי' מין ריקום של עיבור, אח"כ הגידה ביום א' שיצא ממנה חתיכה כרוחב ב' אצבעות כמראה ריאה של עוף, ואמרה שלפי דעתה הגרישה ממנה העובר ע"י פעולה, והדרך אחר ההפלה לצאת חתיכות כאלה, והבעל אומר שמאמין לדברי אמו ובתחלה אמר שמסופק אך אח"כ אמר שמאמינה: תשובה א) אני מסופק אם החתיכה שאמרה אח"כ ביום א' הוא החתיכה שביום ה' שיש בה מין ריקום, וא"כ היא מכחשת את עצמה, שלפי מאמרה תחילה היא עצמו היא הפלה ולפי מאמרה אח"כ הפילה קודם, ופשיטא שאין בזה משום חוזר ומגיד כיון שאין בדברי' תורת עדות ולא שייך לומר שמאמין לדיבור ראשון כיון שענין נאמנות כבי תרי שהאדם בעצמו נאמן אצלו לא משום שהענין בעצמו נראה לי שהוא אמת כמ"ש רמ"א סי' קט"ו [ואף שכתב כן בשם יש אומרים מ"מ לא כתב בזה חולק ומדברי המחבר ג"כ לא נשמע מחלוקת בזה וא"כ הלכה כן כנודע], וכיון שהאם מוחזקת לו באמת מה חזית דציית לדיבורא קמא, ואדרבא י"ל שהוא ביאור דברי' הראשונים ודיבורא בתרא עיקר, או אפשר שני מעשיות היו, ובאמת חתיכה שבחחלה הי' הפלה וחחיכה שני' אח"כ וא"כ לפי דברי' הי' הפלה גמורה ועדות ברור על זנות: ב) אך מדברי כבודו בפלפולו נראה דפשיטא לי' שמעשה אחת הי', בודאי כן הכיר מתוך דברי', והנה לפי זה יש לכאורה להתיר משום ספק ספיקא, אף אם מפי האם אנו חיים, שמא מה שמחוזקת שחתיכות כאלה יוצאים אחר לידה טעתה בדמיונה, ועוד שמא באונס נבעלה ונתעברה ג) אך לאחר העיון ספק אונס בנתעברה יש לפקפק אם לחושבו לספק, דלכאורה קשה על הש"ס כתובות דמחשיב ספק אונס לספק, והא בש"ס ב"ק (צ"ט:) דטבח אומן שקלקל פטור וצריך להביא ראי' שהוא אומן, והטעם בזה נראה פשוט משום דפטור אומן דאנוס הוא, ולשון הש"ס אונס רחמנא פטרי', והרי החיוב ודאי שהזיק והפטור ספק חייב, וכיון שמוציאין ממון ע"כ דכודאי שאינו אונס משוינן לי', וא"כ למה נצרף זה לספק, אך התירוץ פשוט דהיתר סוטה באונס מוהיא לא נתפשה וכשהיא נתפשה היינו נאנסה אין התחלת איסור, והטעם דאיסור סוטה לבעלה מפורש בפ"ק דסוטה (ט') היא נתנה עיני' במה שאינו שלה, וכשהיא