אבני נזר אבן העזר ח

אך לפמ"ש דבזינתה תחתיו ונתקלקל האישות מודה הרמב"ם דאינו מפר נדרי' ניחא: ב) והנה בנ"ד שאין עדים רק על כיעור, אף שיש קלא דלא פסיק כיון שיש לה בן פסק רמ"א דאין מוציאין מבעלה, אך אני מסופק בפירוש בנים, דיש לפרש בנים שהי' לה באותו הפרק שהי' הכיעור, אבל בנים שהי' לה מכבר מה יהי' עליהם: ג) אך בר מן דין נראה לי להמציא לו היתר בלא מאה רבנים לפמ"ש בתשו' לפנינו סימן למ"ד בענין עידי דבר מכוער, מעתה לדעת הרמב"ם כי היכי דמפסדת כתובתה, דלענין ממון אזלינן בתר אומדנא שזינתה, ה"ה דאבדה מזונותי', ודומה למ"ש מהר"מ פדוואה דבטעם ארוסה דלא גזר רגמ"ה ליקח אחרת משום דלית לארוסה מזונות, ודווקא בשתי נשים שמחוייב מזונות לשתיהם ושמא לא יספיק, משא"כ ארוסה, ונידון דידן כיון דראשונה מחמת שזינתה אבדה מזונותי', שוב לית בה חדר"ג כמו בארוסה, ולשאר פוסקים שהזכרתי בתשו' הנ"ל אינה מותרת כל זמן שלא טענה ברי שטהורה היא, וכיון שאינה לפנינו אנו מחזיקין מחמת אומדנא, שזינתה, ולית בה משום חדר"ג כנ"ל בתחילת דברינו: ד ומהיות טוב נ"ל לזכות לאשתו הראשונה גט, כי זכות גמור הוא לה מאחר שזינתה ואין לה עוד היתר לבעלה, למה לה להיות נדונית באשח איש על כל ביאה וביאה וכמ"ש הפוסקים במומרת, ויש עוד סניף מחמת שהבעל עוד לא קיים פו"ר, כי אין לו רק בן אחד, ויש פוסקים במקום מצות פו"ר להתיר, לזאת נ"ל להתיר בשעת הדחק שקרוב הדבר שלא ישמע להמתין עד שישיג היתר מאה רבנים] לו לישא אחרת בלא מאה רבנים, ועכ"פ יסכימו בהיתר עוד שני רבנים מובהקים: הק' אברהם. סימן ה ב"ה יום ד' ט"ז למטמונים תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב שוכט"ס לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול הצדיק זקן שקנה חכמה מו"ה פינחס אלי' נ"י אבדק"ק פילטץ. דבר העני שנשא חרשת בת דודו ושוב נשתטית ואי אפשר לדור עמה, אם יכולין מאה רבנים להתיר לו לישא אחרת. א) תשובה. הנני מסכים עם כת"ר להתיר לו, יען האחרונים מסכימים שאם אין לו כתובה להשליש מתירין לו בלא כתובה, והגאון מוהר"מ ז"ל מליבאוויטש האריך בזה בספרו צ"צ והעלה דמתירין לו בלא השלשה עיי"ש כי טוב טעמו, כ"ש בנידון דידן דחרשת אין לה כתובה, רק לומר מסתמא כתב לה, ואף אם הוא כן, הוא רק כחוב, ואף לפמ"ש בס' צ"ל [תלמידו של הב"ת] דאף נדוניא מחוייב להשליש, ואף שכתב הר"ן ריש אע"פ נדוניא אינו בכלל תוספות כתובה, י"ל דהיינו לאלומי כח הנדוניא הואיל דנתנה משלה, אבל מ"מ תוספות הוא ג"כ, וגם תשו' מהרי"ם חולק על הצ"צ הנ"ל בזה: ב) ואף שאין לו לפרנסה, הלוא פסק בש"ע סי' סת סעיף ח' חרשת אין לה מזונות, והוא מדברי רמב"ם פ"ד מהלכות אישות, כשם שאין לה כתובה כמו כן אין לה מזונות ולא תנאי כתובה, ומשמע מדבריו שם דחיוב מזונות מתנאי כתובה הוא, ובאמת ביבמות (ס"ה.) מזוני תנאי כתובה נינהו, וכן ברש"י כתובות (ק:): ג) אך צ"ע לפסק רמב"ם מזונות דאורייתא, ועיין ר"ן בהא דמוחלת כתובתה לבעלה אין לה מזונות דבחיי' לאו תנאי כתובה נינהו דהא תקנו מזונות תחת מעשה ידי' עי"ש, ואף דבש"ס הנ"ל מפוררש דתנאי כתובה הוא ס"ל לר"ן תרי חיובי נינהו, דגם מתנאי כתובה מחוייב דלא גרע מלאחר מיתתו, ובתשו' רשב"א שהביא ב"י סי' ע' דשוטה אין לה מזונות דלא תקנו לה חכמים נשואין, משמע הא חרשת אית לה, אך בגוף התשו' מפורש הטעם דכל שאין לה כתובה לית לה תנאי כתובה, א"כ גם חרשת אין לה: ד) ואף שכתב כת"ר שבודאי כתב לה כתובה ובכתובה כתוב ואיזן ואפרנס יתיכי, הא ודאי שאלו ידע שתשתטה לא הי' מחייב את עצמו, לפרנס אותה בעת שטותה, ומזונות חיוב בכל יום ויום בפני עצמו, כהא דיכולה לומר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה, דהאומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו, ואף דעד עתה נתחייב במזונותי', מ"מ לא שייך בזה סברת תוס' ב"ק (ק"י:) דמשום מיתת בעלה לא מסקא אדעתה מלהיות נשואה עכשיו, דה"נ לא תוכל לומר אלא דלא אסיק אדעתי' מלבטל הנשואין עכשיו שלא רצתה בלא כתובה, אבל לא זה שעתה יתחייב עצמו בעת שטותה, דבזה בודאי היתה מתרצית, כי למה יתחייב עצמו בעת שטותה שאין לו ממנה כלום ומה תפסיד בזה, כי שום איש לא הי' מחייב עצמו בזה, ולהלכה אין לנו אלא דברי הש"ע וההיתר נכון עפ"י מאה רבנים: ה) והנה יש מקום להתיר אף בלא מאה רבנים, ונפרט צדדי ההיתר, האחד עפ"י פסק הש"ע סי' יוד פקח שנשא פקחת וגרשה ונשאת לחרש וגירשה מותרת לחזור לבעלה פקח, דלגבי פקח לא חשבינן לנשואי חרש, ה"נ לגבי פקחת שישא לא חשבינן החרשת אשתו שתאסור עליו הפקחת, אך יש לחלק ע"פ דברי תוס' ביצה (ל"א:) בהא דטבל מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן משום דלא הוי מוקצה אלא מדרבנן, ולא דמי למעות שעל הכר, דשאני התם שמסתלק המוקצה מן העולם עיי"ש, הנה במידי דרבנן כשעדיין הדרבנן קיים חשוב לומר בו מיגו דאיתקצאי, אך כשעבר דיינינן כאילו לא הי' מוקצה תחילה, ה"נ בזה דווקא כשגירש החרש ונשואי החרש עברו, דיינינן כאילו לא היתה מקודשת לו תחילה, אך כשעדיין החרשת אשתו שפיר אוסרת הפקחת עליו: ו) ובזה יתיישב מה שהקשה הבית מאיר דחרש שגירש אשתו תהי' מותרת לכהן, ובמה שכתבתי אתי שפיר דגירושין דרבנן הא לא נסתלקו שהרי מכח גירושין היא מותרת להנשא, משא"כ בנשאת לאחר שהנשואין אוסרין על הראשון, והנשואין יהו בעולם, מיהו קושיית הב"מ בלאו הכי לא קשיא, דאיסור גרושה לכהן לאו מתמת שמקדשה, ואם בא עלי' לחוד לוקה [ורמב"ם שכתב אינו לוקה לבד מאלמנה לכה"ג הכל חולקים עליו בזה] ולא שייך שנשואין גרועים לא יאסרו נשואין גמורים: