אבני נזר אבן העזר ז

דהנשואין בעצם יהי' מותרין כנ"ל אלא שעבר למפרע ובהא לא מזדהר דקיי"ל כרב בנדרים (י"ד:) לא יישן היום שמא יישן למחר דבתנאה לא מזדהר כיון שהשינה שאח"כ יהי' מותר בעצם, וה"נ בזה *), אבל לענין לגרש בע"כ מאין הרגלים להתיר וכבר היטיב רו"מ להביא ראי' דארוסה אסור לגרשה בע"כ מהא דסי' מ"ב: **( הג"ה [יש להעיר מדברי הרמ"א היש מתירין לישא אחרת ומסיים וכ"ש אם היא ארוסה ואינה רוצה להנשא לו או לפטור ממנו, משמע אפי' הוא רוצה לישאנה ואולי דכשאינה רוצית לפטור ממנו אין מחמירין עליו שיתעגן כל ימיו, המגיה]: **( י)ומ"ש מעלתו שעשה הוראת שעה ג"כ לא נתחוורה בעיני, כי הוראת שעה הוא כשהדור פרוץ, או כשהאיש ההוא בעצמו פרוץ לעונשו כדי לגודרו ברסן התורה והמצוות, אבל בשביל אחד לגדרו נעבור אנחנו על איסור חרגמ"ה. וכי אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך, ועוד נהי שאבי' פרוץ בתו אינה פרוצה, ואיך נתיר לגרשה בע"כ, מ"מ יש ללמד קצת היתר כיון שמותר לישא אחרת ואז תאסר ארוסתו עליו, ומה שגרם לאסור ארוסתו עליו חשוב כמגרשה בע"כ כמבואר בסוף אהע"ז באומרת טמאה אני לך ומאמינה מנדין אותו שגרם לבטל חרגמ"ה שאוסר אשתו עליו, הרי דמה שאוסרה כאילו מגרשה, וה"נ כשנושא אחרת דאסור עוד לישא ארוסתו שיעבור למפרע ואסור לגרום איסור כנ"ל כאילו גירשה, וע"כ שמותר לגרשה בע"כ, ויש לדחות קצת : יא) ועוד י"ל קצת היתר דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא באונס שאסור לגרש בע"כ, ושם משמע שאין איסור רק לאחר קיום העשה דולו תהי' לאשה דהיינו לאחר הנשואין כדכתיב ולו תהי' לאשה לא יוכל לשלחה, דמשמע דהאיסור לאחר הנשואין דווקא דפשיטא דבאירוסין לא קיים העשה כמו במחזיר גרושתו משנשאת דאינו עובר אלא בנשואין מדכתיב להיות לו לאשה עיי"ש בפ"ג דקידושין, הרי דלשון לאשה נשואין, וכן משמע מדקיי"ל אשה הראוי' לקיימה, [גם י"ל לדעת הפוסקים דכשאסור לגרש בע"כ, מחוייב לתת לה שאר כסות, א"כ י"ל בארוסה דאין חיוב עליו כלל אינו עושה לה כלום הגירושין] מ"מ לאחר שנעשה מעשה גירושין אני מסכים שמותר לישא אחרת דפשטן של דברי רמ"א הנ"ל שמותר לישא אחרת, ואת"ל שמותר לגרש בע"כ, הרי גירש, ושוב מותר לישא אחרת: יב) ולכאורה יש לפקפק דלעולם פירוש דברי רמ"א שמותר לישא אחרת אבל בע"כ אסור לגרש כנ"ל מילתא בטעמא, א"כ לפמ"ש הב"ש סי' קי"ט ס"ק י"ב שאם גירשה אינה מגורשת, ובתשו' הרי"מ סי' ל"א פירש דלא שאינו גט אלא שמחוייב לחזור ולישאנה דלא חמיר מאונס שגירש עיי"ש, א"כ לפי הנחה דארוסה אסור לגרשה בע"כ, הרי מחוייב לחזור ולקדשה, וכשישא אחרת שוב אין תועלת כלל בקידושי', דכשמקדש לאחר נשואין אף אם עבר ונשא אח"כ תהי' אסורה לו ומה תועלת בקידושין, בשלמא כשנושא על ארוסה עדיין יש לה תועלת בקידושין שאם נשאה מותרת לו הואיל והיא הראשונה אלא שלכתחילה אסור לכנוס דגורם איסור למפרע הנשואי האחרת] וכשגירשה מחוייב לחזור ולארסה קודם שנושא אחרת, אבל כשישא אחרת תחילה לא יתקן האיסור במה שיקדשנה אח"כ, וגם אין שייך כלל לחייבו לארסה לאחר שנשא אחרת כיון שאסורה לו ומיחזי מילתא דרבנן כי חוכא, וא"כ אסור לישא אחרת לאחר גירושין והוא חמור מקודם גירושין: יג) נ"ל דהא ליתי', דהנה הא דאונס שגירש מחוייב לחזור ולישאנה, מבואר ריש תמורה דהוא משום כל חילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני [או משום דכתיב כל ימיו והעשה גם אח"כ, ופשיטא העשה לא שייך כלל בחדר"ג] אלא דחל הגירושין דאיתקש למיתה ומשום אי עביד לא מהני מחוייב לחזור ולישאנה, והנה שם בסוגיא מבואר דלאביי לא לקי משום דלא מהני (ולרבא משום דכתיב כל ימיו ניתק לעשה] ולכאורה קשה דא"כ בגזילה ורבית דלא לקי משום דניתק תיפוק לי' משום דלא מהני שמחייב להשיב, אשר ע"כ נראה דווקא בחיוב ולו תהי' לאשה דאין הבעל ברשותה אלא שמחוייב בשאר כסות ועונה, וכיון שמחוייב לישאנה ולתת לה שאר כסות ועונה, הרי לא הועילו מעשיו כלום שעדיין מחוייב כבתחילה, אבל בגזל הלא מתחילה הי' חפצו בידו ועכשיו אינו ברשותו, ושפיר הועילו מעשיו אף שמחויב להשיב, וידוע דברי המהרי"ט דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא אם יתוקן האיסור, וא"כ בשלמא בנשואה שעבר וגירש שפיר יתוקן במה שיהי' הדין שמחוייב להחזירה, דבתחילה הי' עליו חיוב שאר כסות ועונה וגם עכשיו עליו חיוב זה, אבל חדר"ג שלא לגרש בארוסה שאין לה חיוב כלל אלא שהוא בעלה וכשגירש אינו בעלה, ואף שמחוייב להשיבה לא יתוקן האיסור שעכשיו אינו בעלה, ולא שייך בי' אי עביד לא מהני: הק' אברהם. סימן ד לרב אחד דבר האשה אשר בעלה הי' חבוש בבית האסורים ובתוך הזמן לן עמה אחד בלילה כמה לינות ואח"כ נסע עמה חוץ למדינה, והי' ניכר לכל שעל חטאים הם נוסעים חוץ למדינה כאיש ואשתו, וע"ז העידו שני עדים, עוד העיד אחד מהעדים כי היתה מעוברת מהרשע הנ"ל בעוד הי' בעלה חבוש בבית האסורים, והאישה עוד חוץ למדינה, כי תחילה היתה בלונדין וכאשר הוכיחה באשר הלכה שם עם הנואף כאיש ואשתו נסעו משם למקום אחר, לא נודע להיכן, ומעת נסיעתה עמו עד עתה יש שתי שנים והבעל רוצה לישא אשה אחרת ואינו רוצה להמתין עד שישיג היתר מאה רבנים: א) תשובה. נראה להתיר בשעת הדחק, דהנה אם הי' עדים גמורים על זנות ודאי מותר דשוב אינה נקראת אשתו וכמבואר בתשו' מהרי"ק סי' קמ"א, ועיין בספר הישר לר"ת ז"ל דס"ל אשתו פסולה אינו יורשה ואינו מפר נדרי' כשם שאינו מטמא לה, והיא כארוסה וגריעא מינה שאין לה תקנה, משא"כ בארוסה יכול לישאנה, ואף לדעת הרמב"ם דס"ל היתה מחייבי לאוין וחייבי עשה מפר נדרי', וכן דעת התוס' יבמות (צ') י"ל בזינתה. תחתיו שנתקלקל האישות, [עי' סוטה ו'. בד"ה רבא אמר] מודה, ובהכי ניחא שפיר מה דאשה שהלך בעלה למדה"י ונשאת בטעות ואח"כ בא בעלה אינו מפר נדרי', אף דבגמ' אל דלא גזרו בשוגג רק היכי במזיד מדאורייתא,