אבני נזר אבן העזר עז

רבה ואמרו לה מת בעלך ונשאת פירוש ואפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה עכ"ל, לשון פירוש נראה דדייק מדתני סתם ונשאת ולא תני ונבעלה, אך לפענ"ד אי משום הא, הלא יבמות (י"א) המחזיר גרושתו מן הנשואין אסורה מן האירוסין מותרת משום שנאמר אחרי אשר הוטמאה, פירש"י ונבעלה, מ"מ תני סתם מן הנשואין אסורה ומשום דסתם נשואה בחזקת בעולה מיהו יש לדחות משום דמדרבנן חשבינן נכנסה לחופה כאילו נבעלה] ובגמ' (נ"ח) אילימא דקני לה כשהיא ארוסה ונסתרה ומשקה לה כשהיא נשואה מי בדקי לה מיא הא תניא אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו אלא שנכנסה לחופה ולא נבעלה, עד כאן, הנה דסתם נשואין היינו שנבעלה על כן מקשה בפשיטות מי בדקי לה מיא, ובפ"ק דכתובות י"א) במשנה בתולה אלמנה מן הנשואין כתובתה מנה קרי מן הנשואין אף שלא נבעלה, היינו משום דמפורש בה בתולה, ובגמ' בתולה מן הנשואין היכי משכחת לה כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה, ומדפריך היכי משכחת לה מכלל דסתם מן הנשואין היינו שנבעלה, וא"כ אין שום ראי' מדתני סתם נשאת: י) ובעובדא דריב"ש סי' תק"ח שהתרו בה הברורים שלא תנשא בעדות זו ומזידה היא ואם נבעלה ובא בעלה נאסרה בעדות זו מן התורה, בזה וודאי נאסרת בחופה לבד מדרבנן כהא דיש חופה לפסולות דמפרש הרשב"א אפי' בחופה בלא קידושין נאסרת מדרבנן משום שקרובה לביאה גזרו בהו רבנן אטו ביאה, והיינו משום דבביאה אסורה מדאורייתא, ה"נ כיון דבביאה היתה אסורה מדאורייתא, ויפה הורה הריב"ש, וביש"ש דייק ממתני' אמרו לה מת בעלך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו משמע דווקא נתקדשה, אבל נכנסה לחופה אף שיש עדים שלא נבעלה אסורה (וגם ראי' זו נסתרה מהא דפ"ק (י"א) ריב"כ אומר המחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת מן הנשואין אסורה דכתיב אשר הוטמאה, פירש"י שנבעלה ואעפי"כ תלי ההיתר רק מן האירוסין, מיהו כתבנו שיש לדחות קצת דמדרבנן מודה רש"י דאסור בחופה לבד אפי' לא נבעלה] ולפמ"ש י"ל מתני' מילתא פסיקתא נקט בנתקדשה אפי' באשת כהן דבנבעלה אסורה מה"ת בנתקדשה אסורה, אבל בנכנסה לחופה גזרו בהו באשת כהן אטו ביאה כמו ביש חופה לפסולות, סוף דבר מהגמ' עצמה הי' נראה לי שמותרת אף למ"ד יש חופה לפסולות, וכ"ש לפי שיטת התוס' דקי"ל אין חופה לפסולות: יא) ועוד יש לי לומר דאף הפוסקים האוסרים בנכנסה לחופה לבד י"ל דמודו בנידון דידן, והוא דכבר הקשיתי דמשמע ביבמות דאין פסולה רק היכי דבביאה ממש אסורה דבר תורה אך יש לומר דבביאה ממש דלאסור לכהונה אסורה דבר תורה שוב בחופה כנבעלה, ושוב מגו דלענין כהונה חשבינן לה מדרבנן כנבעלה, גם לאסור לבעלה חשבינן לה כנבעלה דאסירא לי' מדרבנן וכה"ג מצינו בכמה מקומות, אבל בנידון דידן שהבעל נתן גט בידה ואמר לה הא גיטך ובעל שאמר גרשתי נאמן ובמה שאמר לה הא גיטך או הרי את מגורשת הרי זה כאומר גרשתי אלא שאין נאמן להתירה לעלמא דקי"ל כמ"ד זיל חוש לה מ"מ לכהונה נאסרת וא"צ לאוסרה לכהונה מן הנשואין וליכא מגו, ושוב אינה נאסרת לבעלה ישראל בחופה לבד: יב) וכל זה לפלפולא, אבל לדינא לא נסמוך אפי' בכעין נידון דידן נגד סתימת הש"ע, ומ"מ מאחר כי מדינא דגמ' נראה שמותרת והבא להחמיר בדרבנן עליו הראי' כ"ש הכא שמשמע שמותרת אלא שלא נוכל להקל נגד הש"ע, מ"מ הבו דלא לוסיף עלה אף בחופת נדה ומותרת לשני לאחר שנתן לה הראשון גט, וכ"ש בנ"ד שיש ספק אם כבר גירשה הראשון, דהא קמן שנשא בעלה הראשון על סמך גט זה ומותרת לישאר תחתיו בלי שום פקפוק: יג) ולענין אם צריכה להמתין שלשה חדשים מזמן גט השני, הנה הר"ת שלהי גיטין במעשה שהוציאו קול שהוא גט פסול ונתנו גט שני מפני הלעז ולא הצריכה ר"ת להמתין ג' חדשים, וראייתו מהא דיצא קול מזה ומזה מותרת לשניהם והשיג עליו הר"י דשאני התם דאין החשש אלא אם כן השני קולות אמת, ותדע דהא יצא קול מראשון ונתקדשה לשני קידושי ודאי לא יגרש שני ונושא ראשון אלמא בחדא קלא חיישינן: יד) ונראה ליישב דלכאורה קשה מה ראי' מכאן דאפי' הקולות אמת מ"מ אם לא גירש ראשון אין כאן איסור, משא"כ התם אם אמת שהגט פסול אסורה לינשא, ע"כ נראה דר"ת מדמה החשש שמא יאמרו גירש ונשא לאיסור לינשא תוך ג' חדשים דזה וזה איסור דרבנן, וע"כ ביצא קול מזה ומזה נהי דלענין איסור תורה מחזיר גרושתו משנתארסה אין חשש אלא אם כן שתי הקולות אמת, מ"מ אי רק קול שני אמת הרי אסור מדרבנן משום גזירה דשמא יאמרו גירש ונשא וא"כ ניחוש לקול השני שמא יאסור מדרבנן, אלא ודאי דלאיסור דרבנן לא חיישינן בקול, ה"נ לענין איסור שלשה חדשים דרבנן לא חשו בקול: טו) ונשוב לנ"ד, הנה גם לדעת ר"י הא נידון דידן הוי קלא בתר נשואין דלא חיישינן ואפי' נודע שהי' קול מתחילה כיון דלא אתחזק בבי דינא קודם, אך בנ"ד שהי' בחזקת א"א תחילה ואין לנו עידי גירושין רק משום שהוחזקה פנוי' כעשר שנים, ואם נודע שהי' תמיד עוררים הרי לא הוחזקה כראוי, ע"כ הדין תלוי בזה שאם הוחזק תחילה בלי עוררין ונודע לנו שהי' כך אף שאח"כ הי' עוררין הוי קלא דבתר אירוסין או נשואין: הק' אברהם. סימן לח להרב החריף אבד"ק עיר חדש יע"א דבר הנחשדת שהנחשד העיד שדר עמה זמן רב בעוד בעלה הי' בצבא כאיש עם אשתו ועוד אנשים העידו עלי' עניני כיעור, עד אחד שמו נתן דוד העיד עלי' שהיתה יוצאת ונכנסת אצלו, ופעם בש"ק הי' ישן אחר הסעודה על מטתו וכשניער משנתו ראה שהחלון שבבית מכוסה בפאטשיישלע עבה והי' חושך בבית וראה שהנחשד והנחשדת עומדים זא"ז והנחשד הלך ממנה והנחשדת השפילה הקלייד שלה למטה, ומקודם שהלך לישן לא הי' החלון מכוסה רק מגולה, שוב העיד העד נ"ד הנ"ל שכמה פעמים ראה איך שהנחשד והנחשדת הנ"ל הולכים אחרי העיר באישון לילה ערך שעה י"ב או קודם במקומות אשר שעות אלו לא שכיח עוברים ושבים אם לא הנוסע מהדרך ובע"ג: