אבני נזר אבן העזר ו

כרת, ע"כ ס"ל דאינה בלאו דואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו' דבסוף הפרשה כתיב בכל הני עריות דכתיבי שם כרת, וראייתו דאל"כ ליחשבי' במנין כריתות בפ"ע, הנה דס"ל דלא מקריא אשת, נראה לפרש ראייתו שהרי נערה מאורסה ונשואה חלוקין הן במיתות, זו בסקילה, וזו בחנק, ויחשבו בשתים לר"ל סנהדרין (ס"ה) דאפי' רק כתוב מיתה בזו ומיתה בזו חשוב שתים, כ"ש זו שמשונה מיתתה מנשואה שיחשב בפני עצמו, וברמב"ם בס' המצוות באוב וידעוני מבואר דקיי"ל כתירוצא דריש לקיש, כן נראה לפרש ראייתו, אך יש לדחות דאוב וידעוני דמיתה אחת לתרווייהו. למה חלקן הכתוב, ע"כ לחלקן לשתים, אבל נערה מאורסה יצאתה לידון בסקילה: נ) וברמב"ם ריש הלכות ביאה מפורש דאף מן האירוסין בכרת, ונראה ראי' לזה דאל"כ יתפסו קידושין לאחר בארוסה, שהרי בפרק האומר דאשת איש דלא תפיסו בה קידושין יליף מיתות אשה בהקישא דר' יונה דכתיב ונכרתו הנפשות העושות הוקשו כל חייבי כריתות זה לזה, ואם ארוסה אינה בכרת אינה בהקישא ויתפסו בה קידושין, עוד ראי' דבכתובות (מ"ה.) איכא מ"ד נערה המאורסה שזינתה ואח"כ בגרה בחנק, ופריך מנערה המאורסה שזינתה ומשבגרה הוציא עלי' שם רע היא וזוממי' מקדימין לבית הסקילה אמר רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מש"ר דחידוש הוא וברש"י ולא אמרינן בה דמשום דאישתני דינא דאי זנאי השתא בת חנק היא נימא אשתני קטלא דהך דזנאי בנערות] דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא בחנק ואילו הכא בסקילה וברש"י ותדע דהא בלא בגרה נמי בלא הוצאת ש"ר ואפילו בנערות אישתני דינא הוא דאינו זנאי השתא חנק היא דאיכא הואיל ונכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה כדתניא נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה מאי לא נשואה וכו' אלא לאו נכנסה לחופה ולא נבעלה אלמא אלו זנאי השתא בת חנק היא ולשיטת מהר"ם מה דמיון בשלמא אח"כ בגרה דבין בנערות בין בבוגרות חד לאו דארוסה [דע"כ איכא איזה אזהרה בארוסה למהר"ם דלא ענש אא"כ הזהיר] ונשתנה הקטלא ע"כ תידון בחנק, אבל ארוסה ונעשית נשואה דע"כ שתי אזהרות יש בהם נשואה בואל אשת עמיתך, וארוסה ע"כ לאו בפ"ע, א"כ הלאו נשתנה ולא שייך בזה אשתני קטלא, דא"כ הא קיי"ל בן סורר ומורה שהקיף זקן קודם שנגמר דינו פטור מכלום, וא"כ אשת איש שנתגרשה לאחר שזינתה תפטור, אלא ודאי כל שהפטור מחמת שהותר האיסור לא שייך לפטור אחר שנעשה העבירה, וה"נ לאחר שנשאת הרי הותר הלאו שיש בנערה המאורסה, והתורה חייבה על לאו דמאורסה סקילה ועל לאו דא"א חנק, ואם זינתה באירוסין ואח"כ נשאת למה תפטור מסקילה: ד) ואין להקשות דברמב"ם משמע דבן סורר נמי אין הלאו אלא בילדותו כל זמן שלא הקיף זקן וא"כ ג"כ נשתנה הלאו, דליתא דהא אדרבא שינוי הלאו מחמת פטור המיתה, דהלאו הוא לא תאכלו על הדם אכילה המביאה לידי חיוב מיתה, וא"כ אין פטור המיתה מפני שאין לאו, שהרי אם הי' חיוב מיתה הי' לאו, רק המיתה בעצמותו נשתנה לא מחמת שעכשיו אין עבירה ע"כ חשוב אשתני קטלא, אך למהר"ם קשה הא דכתובות: ה) ועוד תמוה ממתני' דסנהדרין (נ"ג) הבא על אשת אב חייב משום אשת אב ומשום אשת איש בין מן האירוסין כו' וע"כ לענין קרבן כמו שפירש"י בד"ה הבא על האם דאטו בתרי קטלי קטלינן לי', הרי דיש חיוב כרת בארוסה משום אשת איש, דאל"כ לא הי' מחויב קרבן, ועוד דכי היכי דנקראת מן האירוסין אשת אב, א"כ כמו כן תקרא א"א, ועוד דקריי' מתני' א"א, ועוד מפורש בת"כ דיבורא דחטאת פרשתא א' הלכה י"א דנערה המאורסה חייבין עלי' קרבן, עוד בפ"ק דקידושין הרי את אשתי מקודשת, והרי את נשואתי קיי"ל דאינה מקודשת, דבקידושין אינה נעשית נשואה, הרי דמן האירוסין נקראת אשתו, ויעקב אמר הבה את אשתי כי מלאו ימי אף שעדיין לא היתה נשואה לו, הארכתי בפשיטות לפי שהמהר"ם שהי' רבן של כל בני אשכנז כתב להיפוך הוצרכתי לכל ראיות הללו: ו) וא"כ שנקראת אשתו למה לא יהי' בה תרגמ"ה שלא לגרש בע"כ, ואין לומר משום שאין מחוייב לה בשאר כסות ועונה, א"כ מה עושה לה כשמגרשה, ליתא שהרי בתשו' מהר"א מזרחי הובא בב"ש סי' ע"ז דאף דאסור לגרש בע"כ, מ"מ אינו מחוייב לתת לה שאר כסות ועונה כיון שרוצה לגרשה והיא אינה רוצה לקבל, וא"כ ע"כ אף בכה"ג שאינו מחויב לה שאר כסות ועונה אסור לגרשה בע"כ: ז) אך לענין שתי נשים שחרגמ"ה שלא לישא הא אירוסין שרי, ואף שהרמ"א סי' קנ"ט אם נפלה לאחד שומרת יבם אסור לישא אחרת עלי', וכבר הקשה כן חכ"צ סי' קכ"ד ובתשו' שאגת ארי' החדשות, לדידי לא קשיא שהרי ביבמות (ל"ח:) זיקת נשואה עושה ספק נשואה, וכי תימא הא חרגמ"ה שלא לישא שתי נשים דרבנן, למה נחמיר בספק, י"ל דהוי דבר שיש לו מתירין דאפשר שיחלוץ לה, ובדשיל"מ לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כבריש ביצה: ח) ואף שבתשו' מיי' סי' ל"ד באשה שאינה רוצה להנשא מחוייב לגרשה שאם לא יגרשנה אסור לישא אחרת, וכיון שלא קיים פו"ר מחוייב לגרשה כדי שיוכל לישא אחרת וחתום יצחק בר' משה והוא בעל אור זרוע, וכבר העיר החכ"צ בזה, הנה לכאורה דאוסר בארוסה: ט) אך נראה דהנה אם ישא אחרת על ארוסתו תהי' ארוסתו מותרת אח"כ להנשא לו דלא חמיר מכהן שנשא אלמנה ואח"כ נעשה כה"ג דמותר לישאנה, ובגמ' נסתפקו בכה"ג שקידש נערה ובגרה תחתיו ופשוט משום דאשתני גופה וא"כ הי' מותר לישאנה, וה"נ כיוצא בזה, אלא שלפענ"ד אף דחרגמ"ה שלא לישא ואירוסין לחוד שרי כמו כהן בגרושה דאירוסין לחוד משמע בסוף סוטה דלכתחילה שרי, מ"מ כשנושא מתחיל האיסור משעת אירוסין למפרע דאירוסין אתחלתא דנשואין, וכן כהן בגרושה כשבעל לוקה אף על הקידושין וה"ה דכשנשאה אח"כ עשה איסור למפרע בנשואי האחרת, וע"כ כתב רמ"א סי' א' סעיף יוד על דברי המחבר שלא החרים בארוסה, היינו כשאינו רוצה לישא אלא לפטור, דאם ישא אח"כ עשה איסור למפרע, אלא דכיון שאין דעתו לישא לא חיישינן שישתנה דעתו אח"כ לישא וכמ"ש התוס' מכות (ט"ו:) בד"ה ועבר, אבל בהא דתשו' מיי' שהוא רוצה בה והיא אין רצונה להנשא לו שפיר ניחוש שמא אחר נשואי האחרת ישאנה שהיא תהי' מוכרחת להנשא לו כיון שאין נותן לה גט וכי תתעגן לעולם, והוא לא ימנע משום תרגמ"ה כיון