אבני נזר אבן העזר סג

מג) ונראה לי עוד דראי' שהביא הנוב"י מדלא נקטה התוספתא באחד מחלון זה לסתור שיטת הר"ן לדידי היא ראי' לשיטת הר"ן וכפי מה שפירש מהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ח דבריו, שהר"ן פירש התוספתא שכל אחד אמר שנתיחדה בפני שנים, דאל"כ מאי אין מצטרפים, מה כידוף שייך כחן דכל, אחד אמר שנתקדשה רק בע"א ואין כחן קידושין, ע"כ מוכרח דהא דתוס' שע"א אומר שנתקדשה בפני שנים ואעפי"כ אין מצטרפין משום דכדיני נפשות דיינינן להו עי"ש] וע"כ כן הפירוש, דאי אמרת דתוספתא זו בכל יחוד לא הי' רק ע"א אפי' אחד מחלון זה ואחד מחלון זה איך יצטרפו הא בקידושין צריך עדים לקיום המעשה ואינו דומה לממון דלא איברי סהדי אלא לשקרי, וא"כ צריך עדים ע"ז עצמו שהי' עדים והרי על כל ראי' לא הי' רק ע"א, אלא ודאי שהעידו שנתיחדו בפני שנים, ועיין בדברי הפוסקים בהודאה אחר הודאה [עדיין לא זכיתי להבין איך נתיישב קושית הנו"ב על הר"ן, דאם איתא דכד"נ דמיא למה לא נקטה התוספתא אחד אמר שראה מחלון זה שנתיחדה בפני שנים ואחד מחלון זה שנתיחדה בפני אותן שנים, דבד"נ כה"ג פסול העדות ולמה פשיטא לי' דכה"ג אף דכדיני נפשות דמיא כשר המגיה] ודו"ק: מד) וראיתי להרמב"ן בס' המצוות ל"ת ר"צ השיג על הרמב"ם שתפס עיקר המכילתא בפירוש נקי וצדיק אל תהרוג כגון זה אומר עבד לחמה וזה אומר עבד ללבנה, והוא ז"ל כתב דאסמכתא הוא דאפי' בדיני ממונות כהאי גוונא אין מצטרפין דהוי הכחשה בחקירות, (פירוש שסתם חמה ולבנה זה ביום וזה בלילה, וא"כ זה אמר עבד לחמה ביום וזה אמר עבד ללבנה בלילה דהיינו חקירות] ואפי' תימא בשזבח וקיטר שלא בפניהם דהשתא משכחת לה בזמן אחד] עדות המכחישות זו את זו בבדיקות כי האי פסולה אפי' בדיני ממונות דהוה לי' מנה שחור ומנה לבן בהכחשה [זה דלא ככל הפוסקים דפסקי כנהרדעי דאפי' מנה שחור ומנה לבן מצטרפין] אם נאמר בשאין מכחישין חצי עדות הוא, וכבר יוצא לנו פטור מלא יומת עפ"י ע"א בכיצד העדים אמרי לא יומת עפ"י ע"א להביא שנים שרואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואים זה את זה שאין מצטרפין, ולא עוד אלא אפי' שנים בזה אחר זה מחלון אחד אין מצטרפין והעמידוה אפי' בבועל את הערוה דהאי חזי כולה מעשה כלומר שכל אחד רואה באותה בעילה מעשה המחייבו ואעפי"כ אין מצטרפין והוא המניעה שנמנענו מלא יומת עפ"י ע"א עכ"ל: מה) והנה דברי הרמב"ם בס' המצוות שכתב כגון אחד ראה אותו עובר על אחת והאחר ראה אותו עובר על אחרת הנה לא יהרג, משמע ששני הראיות יכולין להיות אמת ולא מצטרפי, ומה שהקשה הרמב"ן מלא יומת עפ"י ע"א נפקא, נראה ליישב דמהא דונקי וצדיק ילפינן למעשים מתחלפים ואייתר קרא דלא יומת עפ"י ע"א דאפי' אחד מחלון זה ואחד מחלון זה אין מצטרפין, והא דהעמידו אותם בבועל את הערוה דהוי מעשים מתחלפים, בלאו הכי צריך להבין מה ולא עוד, הא במעשים מתחלפים יותר מסתבר שאין מצטרפין וצ"ל דכשראה אותם בועל מחלון זה ושוב הלך מחלון וראה השני הולך אל החלון ושניהם העידו שרואים אותו בועל כל אחד ואחד מבינים עפ"י האומדנא שחבירו ג"כ ראה ואעפי"כ לא מצטרפים, וזה נלמוד רק מלא יומת עפ"י ע"א, ומ"מ גם לדעת רמב"ן דאסמכתא, נראה דמ"מ לפטור מועיל עדות מיוחדת, דמקרא דלא יומת אי אפשר ללמוד ממנו רק שלא יועיל לחיוב, שהרי גבי קרובים אמרינן בגמ' אשכחן לחוב לזכות מנלן ת"ל לא יומתו תרי זימני, א"כ גבי עדות מיוחדת דכתיב רק חד לא יומת, אין כאן לימוד רק לחוב שלא יומת עפ"י עדות מיוחדת, אבל לא לזכות שלא יצילהו ממיתה עפ"י מיוחדת: מו) וראיתי עוד להנוב"י שם הביא ראי' דעדות מיוחדת מועיל לאסור האשה על בעלה מדברי התוס' ספ"ק דמכות שהקשו אהא דעדות מיוחדת כשירה בדיני ממונות וניליף מדיני נפשות דהא כתיב משפט אחד יהי' לכם, ותירצו בתוס' דקרא דלא יומת לאו בדיני ממונות קאי דלשבועה מיהא איתא, והנה גם בעדות קרקע מהני עדות מיוחדת ע"כ לומר כיון דמשכחת ממון שיש בו שבועה ע"כ לא קאי קרא אדיני ממונות, ושוב בכל דיני ממונות מועיל עדות מיוחדת, ה"ה דלאוסרה על בעלה כיון שלפעמים מהני ע"א היינו לאחר קינוי וסתירה, שוב לא קאי כלל על עדות אשה לאוסרה על בעלה ולעולם מהני עדות מיוחדת עכ"ד: מז) ואני אומר אחר המחילה שבחנם נדחק הנוב"י בקרקע, כי קרא דמשפט אחד כתיב בתר מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת משפט אחד יהי' לכם, ומזה מקשינן מכה בהמה דיני ממונות למכה אדם דיני נפשות וכן כתבו התוס' (ב':) וכיון דמכה בהמה איתקש ה"ה לשאר דיני ממונות, וכיון דמכה בהמה מטלטלין ואית בי' שבועה אי אפשר להקישו לדיני נפשות, ושאר דיני ממונות לא כתיבי שם ולא הוקשו, רק אם היינו מקשינן מכה בהמה מינה הוי ילפינן לשאר דיני ממונות אבל השתא דמכה בהמה לא איתקוש שאר דיני ממונות איך נקיש אותם, וזה פשוט וברור, ואין מזה שום דמיון לאסור אשה על בעלה: מח) ועיקר תירוץ התוס' דלשבועה מיהא איתא לא נתברר לי, דא"כ גבי רוצח נמי יועיל עדות מיוחדת להורגו דע"כ לא קאי ארוצח (וקרא דמכה אדם הא קאי במכה אביו ואמו] דהא עדות מיוחדת מועיל בו להכניסו לכיפה כדאיתא בסנהדרין (פ"א:), וזה יותר משבועה, דמה שמחייבין אותו שבועה אין עושין לו כלום, שאם האמת כדבריו ישבע ומה איכפת לי', והכנסה לכיפה סוף סוף הוא מת רק שאין ממיתין אותו בידים רק ע"י גרמא ומ"מ הוא מומת, ועוד דהא קרא דולא יומת עפ"י ע"א פירש הש"ס אחד אחד לומר שאין מצטרפין והא מצי קאי גם אדיני ממונות לומר שאין מצטרפין לחייבו ממון, ולשבועה הא אינו צריך צירוף: מט) ולפענ"ד נראה ליישב קושיית התוס' עפ"י המכילתא הנ"ל דעדות מיוחדת במעשים מתחלפים ילפינן מנקי וצדיק אל תהרוג, ומינה דלפוטרו מהריגה מהני וכנ"ל באריכות, וא"כ כ"ש במעשה אחת דמהני עדות מיוחדת לפטור, וא"כ לא שייך כלל להקיש דיני ממונות לדיני נפשות, דבדיני ממונות מה שהוא חוב לזה הוא זכות לזה, וכן כתבו התוס' בעצמם ריש פרק אחד דיני ממונות וז"ל לענין מילי דתלי בזכות וחובה אין להשוותם דלא שייך בדיני ממונות, ומכאן נראה ראי' ברורה שגם גמ' דידן סובר כמכילתא וכדעת הרמב"ם ז"ל, ולבי אומר לי באולי שהתוס' מכילתא זו אשתמיט להו לפי שעה, וכן הכ"מ שעל הרמב"ם לא ציין ריש פרק כ' מהלכות סנהדרין,