אבני נזר אבן העזר סב

מצטרפים, והיינו זה אמר עבד לחמה וזה אמר עבד ללבנה (דכה"ג לרבנן דריב"ק אפי' בממון אין מצטרפין] אבל במעשה אחת אחד רואה מחלון זה ואחד מחלון זה דכה"ג בממון מצטרפין לכ"ע כמ"ש הריטב"א ספ"ק דמכות בהא דאמר ר"נ עדות מיוחדת כשירה בדיני ממונות) לא נוכל ללמוד מונקי וצדיק, שהרי יש שני עדים על מעשה אחת, והדבר מבורר שהוא אמת, ואין צד זכות לנקותו צריך קרא דלא יומת עפ"י ע"א, דכיון שהאחד אינו מסייע חבירו, אפשר דאף שהמעשה אמת, מ"מ אחד לא ראה, ונמצא שהב"ד ימיתו איש עפ"י ע"א, ואי לאו קרא דונקי וצדיק הו"א קרא דלא יומת למעשים מתחלפים, ולרבנן דריב"ק לא קשי קרא דונקי וצדיק למה לי, דהאי קרא אינו מיותר, דאיצטריך להא דיליף מינה פרק אחד דיני ממונות מנין ליצא מב"ד חייב וכו': לח) והנה מהא דנקי וצדיק אל תהרוג ילפינן פרק אחד דיני ממונות מנין ליוצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה שאין מחזירין אותו ת"ל וצדיק מנין ליוצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות שמחזירין אותו ת"ל ונקי עיי"ש, הנה שמקרא זה דונקי וצדיק וגו' הוא לילך אחר הזכות כדי לפוטרו ולא לחייבו, כמו כן מה שלמד מזה הרמב"ם והוא במכילתא פרשת משפטים דאין מחייבים ע"י עדות מיוחדת, היינו ג"כ לחייבו דווקא יע"ש במכילתא בפסוק ונקי וצדיק אל תהרוג שכתב שם הברייתא שהביא שם הש"ס ריש פרק אחד דיני ממונות מנין ליוצא מב"ד חייב כו' מנין ליוצא מב"ד זכאי כו' משמע כולהו חד דינא אית להו, אבל לפטור ודאי מועיל עדות מיוחדת מקרא זה יותר ממה שמועיל בדיני ממונות כיון דממקרא זה אנו למדין לילך אחר הפטור, וכן לשון הרמב"ם הואיל ויש בו שום צד לנקותו כו' וכי נאמר בשביל צד לא נפטור אותו ונהרגהו, הא בורכא, וזה פשוט וברור: לט) והנה במשנה דהי' בודקין אפי' כ"ב מזכין כו' והאחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים, ופירש"י שאין דנין דיני נפשות לא לזכות ולא לחובה פחות מכ"ג, ולפי זה ה"ה נמצא אחד קרוב או פסול לר' יוסי דפוסל בדיני נפשות נמי ה"ה לזכות וכן עדות בלא דרישה וחקירה בדיני נפשות, דלא שני לן בדיני נפשות בין לזכות בין לחובה, לבד עדות מיוחדת דנפקא פסול דידי' מנקי וצדיק אל תהרוג, והאי קרא ע"כ רק שלא לדון לחוב כדמוכח פרק אחד דיני ממונות כנ"ל: מ) וע"כ ניחא הכל, דהא דפרק השולח עדות מיוחדת בגט דלפטור ממיתה ודאי מהני עדות מיוחדת, אבל נמצא אחד קרוב או פסול בדיני נפשות לר' יוסי אפי' לפטור לא מהני, וכן בלא דרוח"ק דאפי' לפטור לא מהני, ע"כ עידי מיתה לענין דרישה וחקירה דמיין טפי לדיני נפשות מעידי קידושין כסברת הרשב"א דעידי מיתה באים להשיאה וכשתנשא עדים אלו פוטרים אותם ממיתה, משא"כ עידי קידושין שבאים לאוסרה לעלמא ולא תנשא, ובהכי ניחא הדמיון שדימה מהר"א ששון עדות לאוסרה על בעלה לעידי קידושין אף דסוטה אינה במיתה אלא בלאו, דהא בפרק אחד דיני ממונות בהא דמנין ליצא מב"ד חייב כו' דנפקא לי' מנקי וצדיק אמר חייבי מלקיות מנין אתיא רשע רשע, הנה דלהני מילתי דנפקא לן מונקי וצדיק ילפינן גם לחייבי מלקיות מגז"ש. וה"ה דילפינן מינה לפטור, עדות מיוחדת במעשים מתחלפים דנפקא מהאי קרא כדברי הרמב"ם הנ"ל: מא) ובזה מיושב עוד מה שהקשה הנוב"י על פירוש הר"ן הנ"ל באות ל"ה שפירש התוספתא משום דלגבי אישות דשייך בדיני נפשות בבת אחת בעינן להו, א"כ למה נקטה התוספתא אחד בשחרית אחד בין הערבים אפי' שניהם מעידין ביחוד אחד, וזה רואה מחלון זה וזה רואה מחלון זה נמי לא יצטרפו כיון דכדיני נפשות דמיא, וחשב זאת לקושיא גדולה וחזקה על הר"ן, וסיים שהיא ראי' נכונה שאין עלי' תשובה, ולפמ"ש ניחא, דהנה בתוס' סנהדרין (פ"ו:) ד"ה גניבה אתחלתא דמכירה מבואר דפשיטא להו דבשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל והוזמו עידי קידושין ג"כ, עידי קידושין לא מיקטלי מאחר שאין החיוב רק על הביאה, לא חשיב שהעידי קידושין חייבוהו מיתה ולא נגמר הדין למות ע"י] עיי"ש, ולפי זה צ"ל דברי הר"ן דעידי קידושין בבת אחת בעינן להו דחשוב כדיני נפשות, הלא דיני נפשות דפסול עדות מיוחדת ילפינן מלא יומת עפ"י ע"א, והא לא חשיב הומת עפ"י עידי קידושין כדברי התוס' הנ"ל ודו"ק, אך עפ"י דברי הרמב"ם הנ"ל ניחא, דבמעשים מתחלפים הא ילפינן מונקי וצדיק דיש צד לזכותו הואיל ובכל מעשה אין כאן רק ע"א, אולי שניהם שקר, והאי טעמא שייך גם בעידי קידושין במעשים מתחלפים דשמא שניהם שקר ופנוי' היא ויש צד לנקותו, וכל זה בנתייחדה שחרית בעד אחד ובין הערבים בע"א, אבל באחד מחלון זה ואחד מחלון זה דעל אותו מעשה יש שני עדים ובוודאי המעשה אמת אין צד לנקותו רק מלא יומת ע"פ ע"א ילפינן כנ"ל. והרי אינו מומת עפ"י העידי קידושין כמבואר בתוס' הנ"ל דהעידי קידושין אין מתחייבים בדין הזמה וע"כ לא חשוב שהומת על פיהם ודו"ק: מב) ובזה יתיישב עוד הסוגיא דפ"ב דכתובות (כ"ו:) להעלות לכהונה עפ"י עדים שהעידו זה שלא בפני זה דתלי לה בפלוגתא דריב"ק ור"נ, והא בדיני נפשות אף ריב"ק מודה דהא קיי"ל כריב"ק ואעפ"כ פסק הרמב"ם בדיני נפשות צריכין שיעידו כאחד, ש"מ מילתא דאיסורא כדיני ממונות דיינינן להו, ולפמ"ש מלבד דשם להאכילו בתרומה קאי, שהוא לפטור ממלקות אם יאכל, ובזה אין דינו כדיני נפשות כנ"ל, אך גם לחייבו במצוות ל"ת יתירות שנצטוו כהנים יהי' נאמנים, דבלא העידו כאחד אין פוטרו משום נקי וצדיק, רק דחשוב אחד אחד וכמו באחד מחלון זה ואחד מחלון זה דכל עד בפני עצמו וחשוב אחד אחד, ומקרא דלא יומת עפ"י עד אחד ילפינן לה, והא אינו מתחייב עפ"י העדים המעלין אותו לכהונה, ועוד לא חשוב מלקות כמיתה, רק למה דילפינן מונקי וצדיק, דהא מלקות לא בעי כ"ג, הן אמת דלפי פירוש הכ"מ משום דילפינן הגדה מראי', ולפי דברי הריטב"א דבאחד מחלון זה ואחד מחלון זה אפי' לרבנן מצטרפין בדיני ממונות, א"כ צ"ל הא דמקשינן בגמ' הגדה לראי' לת"ק דר"נ, היינו לראי' במעשים מתחלפים, דאילו לאחד מחלון זה ואחד מחלון זה הא כשר בדיני ממונות לכ"ע, וע"כ למעשים מתחלפים הוקש, וא"כ גם במעידין על איסור שיש בו חיוב מלקות לא יצטרף הגדה שלא כאחד לכ"ע, דהא במעשים מתחלפים אין מצטרפין לאוסרה על בעלה שיש בו חיוב מלקות, וה"ה לאסור הכהן בלאוים המיוחדים לו, אך אף לפי דברי הכ"מ הנ"ל וגם לפירוש הריטב"א הנ"ל הא סוגיא דכתובות להאכילו בתרומה.