אבני נזר אבן העזר ה

שאפשר לכוף את הרב לשחררו לא שייך כאן שנכוף אותה לקבל גט ידינו תקיפה ואבי' מגזם שימסור,, ותירץ הג' דבדידה ליכא עשה דאפשר לה באחר ג"כ לא שייך כאן שהרי בדידה ליכא איסור כלל שכן כתב הבאר היטב בשם הלכות קטנות דשתי נשים אשכנזיות מותרות להנשא לספררי, רק התירוץ הב' דבהעראה עובר ועשה לא מקיים עד גמר ביאה דאיכא הוצאת זרע, ולטעם זה גם בנ"ד יאסור, ואף אם לא יתכוין לקנות עד גמר ביאה, הלוא כבר מוכח מדברי התה"ד דכשקידש בביאה אף שלא קנאה בביאה לנשואין עבר על חרגמ"ה: כה) איברא דהטורי אבן הקשה על חירון זה דהתוס' מדברי הפסקי תוס' זבחים דבשבירת עצם חשוב בעידנא כיון דלעולם אי אפשר לאכול המות בלא שבירת עצם, ולי יש עוד ראי' לסברא זו מהא דפרק אלו נערות (לא.) הכא אפשר לאכילה בלא הגבהה דאי בעי גחין ואכיל, ולכאורה קשה למה לי טעם זה לימא התם על הנחה לבד לא מחוייב החיוב מתחיל משעת עקירה אבל על הגבהה אין שום חיוב, וע"כ צריכין אנו לדברי התוס' ישנים דאם לא הי' אפשר לאכילה בלא הגבהה הי' מתחיל האיסור משעת הגבהה עיי"ש, וא"כ ה"נ כיון דאי אפשר לגמר ביאה בלא העראה שפיר מתחיל המצוה משעת העראה וחשיב שפיר בעידנא דומיא דמילה ופריעה דאף דמל ולא פרע כאילו לא מל חשוב בעידנא כיון דהמצוה מתחלת משעת מילה וכמ"ש הר"ן באלו מציאות יעיי"ש, ע"כ נראה תירוצים אחרים עיקר, ובנ"ד לא שייכי כנ"ל: כו)איברא דאכתי יש לומר דלא חשוב בעידנא שהרי האיסור מתחיל משעת קידושין ונגמר בביאה היינו בתחילת ביאה, והמצוה מתחלת בתחילת ביאה ונגמרת בסופה, וממנ"פ אי בתר תחילה אזלת [וכעין שכתב הר"ן באלו מציאות הנ"ל] הרי האיסור קודם, ואי בתר בסוף אזלת משום דבלא ביאה אין איסור בקידושין הרי האיסור נגמר בתחילת ביאה והמצוה אינה נגמרת עד סופה. דאי לא גמר אין תחילת ביאה מצוה כלל: כז) אך נראה כיון דאיסור אינו אלא בנשואין היינו בחופה וקידושין או קידושין וביאה, דביאה לחור זנות בעלמא היא ובקידושין לחוד ג"כ לא חשובה אשתו גמורה, וכעין במחזיר גרושתו דכתיב לקחתה להיות לו לאשה הדין עד שיקדש ויבעול דאל"כ לא חשוב להיות לו לאשה עי"ש בקידושין (ע"ח.) א"כ הקידושין הוא רק צורך ביאה, דבביאה שהיא אחר קידושין דהוא ביאת אישות ולא ביאת זנות חשובה אשתו, ומ"מ האיסור מתחיל בשעת קידושין כעין דברי התוס' ישנים באלו נערות (ל"א.) דאם לא הי' אפשר לאכילה בלא הגבהה הי' מתחיל משעת הגבהה, ה"נ כיון דבלא קידושין הי' נחשב זנות ולא היתה נחשבת בכך אשתו האיסור מתחיל משעת קידושין, וא"כ כיון דהביאה אינו איסור דעשה דפו"ר דחי לי' ואף התחילת ביאה אינו איסור דהמצוה מתחיל מתחילת ביאה דאי אפשר לסוף ביאה בלא תחילת ביאה, וכיון דהביאה אינו איסור שוב אין איסור בקידושין, דכל האיסור בקידושין משום דהוא צורך ביאת אישות כנ"ל, וכיון דביאה בעצמה נדחה האיסור שבה כ"ש שאין איסור בקידושין שהוא רק צורך ביאה, ולא יהי' טפל חמור מן העיקר: כח) וכיוצא בזה אמרינן בב"ק (קי"ט:) ממון מסור חד אמר מותר לאבדו ביד קו"ח גופו מותר להורגו ממונו לא כ"ש וחד אמר אסור לאבדו ומנין דנפיק מיני' זרעא מעליא עיי"ש, והנה ידוע שמה שמסור מותר להורגו הוא משום דהוי רודף ומותר להציל אחרים בנפשו של רודף זה, וא"כ בממונו שבמה שמאבדו אינו מציל האחרים למה מותר לאבדו [ואין לומר דגם במה שמאבד ממונו אחרים יש בו הצלה כמו שדרשו בפסוק כי מתו כל האנשים וגו' שנעשו עניים, דא"כ מאי טעמא דמ"ד אסור לאבדו דזמנין דנפיק זרעא מעליא, הרי מותר להורגו ולא חיישינן לזרעו, והרי פיקוח נפש דוחה אותו] וצ"ל דמ"מ כיון שהותר גופו להריגה, יהי' מאיזה טעם שיהי', ממונו שהוא רק צורך גופו לא כל שכן, אף דבממונו לא שייך טטמא דרודף, ה"נ בנ"ד כיון שהותר הביאה גוף האיסור כ"ש הקידושין שהוא רק צורך הביאת אישות, והמעיין יראה שנ"ד קו"ח מהא דמסור ודו"ק היטב: כט) ולכאורה יש לפקפק ולומר כיון דליש פוסקים פילגש מותר אסור לישא שמא פילגש מותר ואפשר לו לקיים פו"ר בהיתר, ואף כי גם פילגש אי אפשר לו לישא כי ליש פוסקים אסורה מה"ת, וכיון דמ"מ אי אפשר לו בפילגש מחמת ספק שוב עשה דוחה ל"ת, יש סתירה לזה מתוס' מנחות (מ"ט:) שכתבו וכי מחמת ספק פסח נדחה איסור דאורייתא עי"ש, וכוונתם דאף שאחד לא עשה פסח, מ"מ כיון שאם הי' ידוע מי לא הי' צריך שום איסור חשוב אפשר לקיים שניהם, ועיין בתוס' יבמות (צ"ג:) וא"ת כיון דמדאורייתא יכול לתרום למחר מן המוקף היכי הוה שרי לתרום שלא מן המוקף ואף דמ"מ מדרבנן יה' אסור לתרום ולא יהי' לו פירות לשבת מ"מ אינו דוחה איסור תורה שלא מן המוקף, וה"נ בזה אף דלא יוכל לישא פילגש מספק מ"מ שמא באמת מותר ואפשר ל בהיתר: כט) איברא דיש לחלק בין הדבר התלוי בדידי' לבד בין הנושא שלא ימצא אשה שתרצה להכניס עצמה איסור פילגש ושוב אפי' ירצה הוא לעבור ספק איסור לא יוכל וחשוב לדידי' לא אפשר לקיים שניהם ולדידה ליכא איסורא כלל כנ"ל דברי הבאר היטב בשתי נשים אשכנזיות מותרות לינשא לספרדי: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן ג ב"ה יום ועש"ק מנ"א תרמ"ג לפ"ק החוה"ש לכבוד ידידי הרב המאה"ג החריף הבקי החסיד מו"ה אברהם גרשון נ"י אבדק"ק פלינסק יקרת מכתבו הגיעני א) בעיקר הדין אם ארוסה נוהג בה חרגמ"ה לפענ"ד להלכה דרשאי לישא אחרת עלי' אבל לא יגרשנה בע"כ, דלשון חרגמ"ה שלא "לישא" שתי נשים, ומאין לאסור אירוסין, לא כן לענין גירושין בע"כ, דלשון חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ, או במהר"ם מינץ שלא לזרוק גט שלא מדעת, או אפי' הי' הלשון שלא לגרש אשתו אטו ארוסתו לאו אשתו הוא: ב) הן אמת שבתוספי רא"ש פרק ד' אחין כתב בשם מהר"ם בר ברוך דנערה המאורסה אין בה חיוב