אבני נזר אבן העזר נח

ז) אך לפי זה יפול לנו ספק בדברי הרמב"ם פי"ב מהלכות עדות הלכה ב' שהעתיק עובדא דבר בניתוס כמו שהוא בגמ' דאחד אומר ספה בפני הלוה בריבותא וסמך להם מימרא דפלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להורגו, וכן פלוני בא על אשתי ומשמע דפלוני רבעני אפי' השני אומר כמוהו ממש מצטרפין כמו בבא על אשתי וסתמא קאמר הוא ואחר מצטרפין, ובהלוה ברבית דווקא שאין האחד מעיד על השני שהוא הלוה, דאל"כ גם ברבית הי' לו להרמב"ם לומר האומר פלוני הלוה אותי ברבית הוא ואחר מצטרפין לפוסלו, וא"כ קשה הא קי"ל כנהרדעי דבדיני ממונות אפי' אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן מצטרפין: ח) ואפשר לומר דהלוה ברבית לזה או לזה חשיב כחקירות כיון דגופין מחולקין כנ"ל בתחילת דברינו, או משום דנ"מ למי ישיב הרבית כדי שישיב לכשרותו, אך מסתימת הטוש"ע נראה דאפי' אמר השני ג"כ שהלוה לראשון מצטרפין לפוסלו שכתבוה בסגנון אחד עם פלוני רבעני ופלוני בא על אשתי, ושם הדין אפי' אמר השני ג"כ כמוהו מצטרפין כנ"ל, משמע דה"ה בהא דבר בניתוס ג"כ הדין כן, ומשום עדים המכחישים זה את זה בבדיקות שכשירה בדיני ממונות, וליכא ממנ"פ אם הלוה לזה ראשון רשע, ואם הלוה ל' הרי מוכחש, שהוא אמר שהלוה לזה, דהא תשוב ק הכחשה בבדיקות אף דגופין מחולקין: ט) ולפי זה ה"ה בזנות אף אם העד השני העיד שזינתה עם הראשון מצטרפין גם לאיסור האשה אף דלאסור על בעלה כדיני ממונות, וחשוב עדות השני עדות במה שאומר שזינתה עמו שאם יבא אחר יצטרף עמו אף שהעידו זה שלא בפני זה דבדיני ממונות שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו יצטרף עמו, מ"מ כשר דהוה כמכחישות זא"ז בבדיקות דכשירה, וכ"כ הח"מ והב"ש סי' קט"ו להדיא: י) אך בנ"ד שלא העידו שניהם על מעשה אחת אי אפשר שיצטרפו כמו שנבאר בעזה"י, דהנה הא דעדים המכחישין זא"ז בבדיקות עדותן כשירה, היינו משום ששניהם מעידין על ההלואה ואין הכחשה אלא בשחור ולבן, אבל אם שנים מעידין שהלוהו מנה שחור ובאו שנים אחרים ואמרו לא הלוהו מנה שחור, יהי' זה הכחשה גמורה, כיון שאחרים לא העידו על מנה לבן, לא נבדה מעצמינו לומר מנה לבן, דבר שלא העידו הראשונים, רק על מנה שחור העידו, ועדותם על השחרות ג"כ עדות, וכיון שהוכחשו בטלה עדותן לגמרי, ותדע לך שהוא כן, שהרי דעת הרמב"ן עדים המכחישין זא"ז בדיני ממונות בחקירות עדותן קיימת, כגון אחד אומר בניסן ואחד אומר באייר עדותן קיימת, ואילו שנים שאמרו לוה מפלוני מנה בזמן פלוני ובאו אחרים ואמרו בזמן פלוני עמנו הי' או המלוה או הלוה, לית דין ולית דיין דעדותם בטילה, וה"נ בבדיקות כגון ששנים אומרים מנה שחור הלוה ובאו שנים אחרים ואמרו לא הלוה מנה שחור עדותם בטילה: יא) ולפי זה באומר השני ג"כ שזינתה עם הראשון לכאורה איכא ממנ"פ, שאם זינתה עם הראשון רשע הוא, ואין עדות הראשון עדות, וע"כ תתפוס שלא זינתה עם הראשון, וחשוב כאילו שנים העידו שלא זינתה עמו, ומהיכי תיתי שנבדה אנחנו שזינתה אם אחר, אך ז"א, שהרי מה שאמר הראשון שזינתה עמו פטומי מילי בעלמא הוא ולא חשוב עדות רק מה שאומר שזינתה והיינו שזינתה עם אחר, והוי כעדים המכחישין זא"ז בבדיקות זה אומר שחור וזה אומר לבן, דאף דממנ"פ אחד אומר שקר בשחור ולבן אמרינן שדרך משל אם זה אומר שקר במה שאומר שחור, מ"מ חל עדותו על מנה, ואמרינן שמנה לבן הלוהו כיון דהשני מעיד על לבן, וכן להיפוך אם זה שאומר לבן שקר תופסין עדותו על מנה ואמרינן שמנה שחור הלוהו כיון ששני מעיד על שחור, וה"נ כיון דחשיב כאילו העיד הראשון שזינתה עם אחר תופסין עדות שני ג"כ שזינתה עם אחר כמו שאומר הראשון, ודווקא בשנים המעידין על מנה שחור ובאו אחרים והעידו שלא הי' המנה שחור, לא נבדה מעצמינו מנה לבן, שלא העיד שום עד על לבן, אבל באחד אומר שזינתה עמו ושני אומר ג"כ שזינתה עם הראשון כיון שעדות ראשון חשוב זנתה עם אחר אף ששני העיד שזינתה עם הראשון, ובזה הוכחש השני במה שאומר עם הראשון, מ"מ חל עדותו במה שאומר שזינתה, והיינו עם אחר, לחשוב כמו שאומר הראשון משום פלגינן דיבורא: יב) וכל זה בהעידו שניהם על מעשה אחת, אבל בנ"ד שהשני מעיד על מעשה אחרת, שפיר אמרינן ממנ"פ, אם האמת דברי השני לגמרי שזינתה עם הראשון, הרי הראשון פסול, ועדות הראשון בטל, ואין כאן רק עד השני, ואם לא זינתה במעשה שני' עם הראשון, א"כ מהיכי תיתי שנבדה שמעשה שני' הי' עם שני, שהרי על מעשה שני' לא העיד שום אדם שהי' עם אחר, ודומה לאחד אמר בניסן הלוהו מנה ואחד אומר באייר הלוהו מנה שחור, ובאו שנים ואמרו באייר לא הלוהו מנה שחור, לא נבדה מלבינו שהי' מנה לבן כדי לצרף עם הראשון ועדות אייר בטילה לגמרי, ולא נשאר רק ע"א על ניסן ה"נ בנ"ד *) **( הגהה יש לעיין במ"ש בטעם אפי' אמר השני שהמעשה הי' עם הראשון כשר, אף שאנו תופסין שהמעשה הי' עם אחר, כיון שהראשון חשוב כאילו אמר על אחר הוה הכחשה רק בבדיקות. ולכאורה לא מכשרינן מכחישין בבדיקות רק אם לא ידעינן מי השקרן, שהרי כתב הטור בזה אומר מנה שחור וזה אומר מנה לבן, דדווקא אם המלוה תובעו שניהם, משמע שאם אומר כדברי האחד לא מצטרפים דהשני ודאי הוכחש, וה"נ ע"כ תופסין שהשני הוכחש בוודאי, אך באמת האחרונים תמהו על הטור, ושמעתי בזה טעם נכון שאם המלוה אומר כדברי האחד הנה זה**( יג)אך יש לדון בנ"ד שהעד הראשון עשה תשובה, וא"כ ליכא ממנ"פ דאף שזינתה עם הראשון חוזר לכשרותו, ואי דהוי תחילתו בפסול הלא תחילתו וסופו בכשרות אף דבאמצע הי' פסול כשר, וא"כ אם זמן זנות שהעיד השני אחר זמן זנות שהעיד הראשון ליכא ממנ"פ, דלעולם עדות השני אמת שזינתה עם הראשון ואעפי"כ עדות הראשון קיים כיון שזמן עדותו קודם לזמן שנפסל ועכשיו הא כשר שעשה תשובה והוי תחילחו וסופו בכשרות, ובגב"ע לא נתבאר זה, ותמיהני שלא נזכר בגביית עדות הזמן, וקיי"ל עדים לאוסרה על בעלה צריכים דרישה וחקירה, ובראב"ן סי' כ"ז דן י"ב ע"ג, דהא דפלוני רבעני לרצוני כשהעד השני אמר סתם ולא אמר שלרצונו רבעו כיון שאחר מעיד עליו שהוא רשע והוא מודה עיי"ש בסה"מ אדם משים עצמו רשע, ולפי שיטתו