אבני נזר אבן העזר נז

מצטרפין להורגו, לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, רבא אמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, פירוש ופלגינן דיבורא כמבואר בסוגיא שם (יוד) דקאמר מאי קמ"ל דפלגינן דיבורא היינו הך, הנה דטעמא דרבא דרבעני לרצוני משום פלגינן דיבורא, ויש לעיין ממנ"פ אם האמת כדבריו שרבעו לרצונו הא פסול ורשע פסול לעדות, וע"כ אתה אומר שרבע אדם אחר או שהי' לאונסו, וא"כ הוא מוכחש בבדיקות שפסול בדיני נפשות, וממנ"פ אין עדותו עדות, ולפירוש התוס' דפלגינן לומר שאדם אחר רבע קשה טפי דאפשר לומר דחשוב כמו חקירות, שהרי רבע ה' זכרים בהעלם אחד חייב ה' חטאות דגופים מוחלקים, הנה דכל זכר איסור בפ"ע, וכשאומר לא זה רבע אלא זה יש לומר דחשוב הכחשה בגופי' של מעשה, ואפי' לפי הפירוש פלגינן לומר שלא רבעו לרצונו אלא לאונסו עכ"פ חשוב מוכחש בבדיקות דפסול בדיני נפשות: ב) ועוד ק"ל דאף את"ל דהכחשה מרצון הנרבע לאונס אפי' כבדיקות לא הוי לגבי הרובע, מ"מ קשה דבב"ב (קל"ד:) גבי בעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע אינו נאמן להבא נאמן איבעיא להו אמר למפרע מהו להימני' להבא פלגינן דיבורא או לא, פליגי בה רב מארי ורב זביד, חד אמר פלגינן דיבורא, וחד אמר לא פלגינן דיבורא, מ"ש מדרבא דאמר רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו ולא להורגה עיי"ש, והנה למ"ד לא פלגינן דיבורא בעדות יש לומר שני פירושים, הא' משום דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וכמו לדידן בקרובים, הב', משום שאין טוענים דבר שלא אמר העד, והנה הא דב"ב אין לפרש משום עדות שבטלה מקצתה, דהא לאו עדות הוא, רק משום דבידו לגרשה, רק משום שאין מאמינים לו על הזמן שאמר הוא, ולא נבדה מעצמינו זמן אחר, וכן פירשב"ם שם (וע"כ פירשב"ם שם באומר גרשתי סתם לכ"ע נאמן להבא, ואי משום בטלה מקצתה בטלה כולה, הלא באומר גרשתי סתם אם הי' שני עדים שגירשה סתם ולא אמרו הזמן גם למפרע הי' מחזיקין אותה בספק מגורשת ולא הי' הורגין על זנותה [שהוא הנ"מ שכתב הרשב"ם בלמפרע] כמו בגט שאין בו זמן, ומשום שאין לבעל נאמנות כלל לענין למפרע הורגין על זנותה למפרע, נמצא שגם בגרשתי סתם בטל עדותו לענין למפרע, אלא דבהא ליכא משום עדות שבטלה כו' דלאו עדות הוא כנ"ל] ואי אמרת דלרצונו ולאונסו חדא מילתא הוא לגבי הרובע, ואפי' הכחשה כבבדיקות לא הוי גבי רובע, א"כ גם בפלוני בא על אשתי נחלק הדיבור שלא בא עלי' לרצונה אלא לאונסה, ולא שייך שאין טוענים מה שלא אמר העד שהוא אמר ברצון ואיך נבדה אנחנו אונס, דלגבי הבועל חדא מילתא רצון הנבעלת או אונסה, משא"כ לבדות זמן אחר דאפי' חקירות הוי הזמן, דעדים המכחישים זה את זה בזמן הוי הכחשה בחקירות שעדותן בטילה, ומה מקשה הש"ס: ג) אשר ע"כ נראה דטעם מ"ד פלגינן דיבורא ולא חשוב העד מוכחש בחקירות או עכ"פ בבדיקות [ומשום ממנ"פ אם אמר אמת רשע הוא, ואם לא הי' כמו שאמר הוא הו"ל מוכחש בבדיקות או בחקירות] היינו טעמא משום דמעיקרא מה שאמר על עצמו לאו עדות הוא כלל כיון שאינו נאמן ע"ז כלל, ופטומי מילי בעלמא הוא, ואיני דומה לעד המוכחש בבדיקות מעד אחר, דמה שאמר בענין הבדיקות כגון כליו שחורים כו' ג"כ שם עדות עליו בעצמותו, לולי שמוכחש מאחר, וזה ברור ופשוט: ד) והנה לפמ"ש י"ל דהא דפלוני רבעני לרצוני פלגינן דיבורא, היינו כשהעד השני אמר פלוני רבע סתם ולא פירש למי, או לפי הפירוש פלגינן שלא לרצוני אלא לאונסי שהעד השני אמר סתם רבעו ולא פירש לרצונו או לאונסו. אבל אם העד השני אמר ג"כ כמותו שרבעו לרצונו, הרי העדות ממנ"פ בטלה אם רבעו לרצונו רשע הוא, והתורה אמרה אל תשת רשע עד, ואם לא רבעו לרצונו, העד השני מוכחש בבדיקות, דלגבי העד השני שפיר הוי עדות מה שאמר שרבעו לרצונו, שהרי אם יהי' עוד אחר עמו הי' נאמן לגמרי גם על זה, וכיון דשם עדות עליו על זה, וע"כ אנו תופסין ששקר אמר בזה, דאל"כ הרי עד הראשון פסול, וכיון ששקר אמר בזה הו"ל מוכחש בבדיקות, וכמו עדים המכחישים זא"ז בבדיקות דפסולה משום דממנ"פ האחד אמר שקר בבדיקות, ה"נ נפסול ממנ"פ או אחד פסול או שני אמר שקר בבדיקות, והא דפלוני רבעני מיירי שהעד השני אמר בסתם וכעובדא דבר בניתוס (שם בדף כ"ה.) דחד אמר קמאי דידי אוזיף בריבותא וחד אמר לדידי אוזיף בריבותא: ה) אך מדסמיך בגמ' שני המימרות פלוני רבעני ופלוני בא על אשתי ופלוני בא כו' ובהו ודאי אפי' העד השני אומר כמוהו ממש, משמע דה"ה בפלוני רבעני אפי' שני אומר כמוהו ממש מצטרף להורגו, ונ"ל הטעם שהרי בדיני נפשות צריכין שיעידו זה בפני זה, ואם העיד האחד שלא בפני חבירו לא מהני בד"נ כמ"ש הרמב"ם פכ"ד מהלכות עדות, וכיון שלמה שאמר שרבעו לרצונו אין אחר שאומר כמותו, שהנרבע אין לו נאמנות ע"ז, דאין אדם משים עצמו רשע, ואין עדותו של שני ראוי להצטרף אם יבוא עוד אחר, דהא צריך שיעידו כאחד, לא חשוב עדות כלל מה שאמר השני בענין הנרבע, ואינו דומה לשמכחישין זא"ז בבדיקות, דלכל אחד שואלין הב"ד בפני עצמו, והוא יחשוב שמא השני יאמר כמוהו חשוב עדות, משא"כ בנ"ד שהשני יודע שבענין הנרבע לא יהי' לו צירוף לעולם: ו) ולפמ"ש נראה דהא דבר בניתוס דמפורש המעשה דחד אמר קמאי דידי אוזיף בריבותא וחד אמר לדידי אוזיף בריבותא ופסלי' רבא לבר בניתוס, דדווקא נקט קמאי דידי אוזיף סתם, ולא אוזיף את העד השני, דאילו בכה"ג לא הי' נפסל, שהרי פסול עדות חשוב כדיני ממונות וכשר בו עדות מיוחדת כדאיתא שם (כ"ז) גבי בר חמא, וה"ה להעיד זה שלא בפני זה, וא"כ שפיר הוי עדות הראשון עדות מה שהעיד שהשני לוה ברבית, וא"כ שפיר י"ל ממנ"פ אם אמת שהלוה את העד השני, הרי השני פסול לעדות, ואם שקר הרי הראשון מוכחש בבדיקות, ואף דבדיני ממונות עדים המכחישים זא"ז בבדיקות כשירה, הא מרא דשמעתא דבר בניתוס רבא, והוא ס"ל אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן אין מצטרפין, ודווקא אחד אומר בארנקי שחורה ואחד אומר בארנקי לבנה מצטרפין דאין הכחשה בגוף המעשה כלום, משא"כ הכא שאמר את זה הלוה, ואנו נאמר את אחר הלוה, הוא דומה עכ"פ לאחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן: