אבני נזר אבן העזר נו

נגד איסור גוי דנאסר אפי' הסתירה, אך זה אינו דממנ"פ אם אין איסור היחוד רק בעריות, הא אשת גוי דאין בה כרת לאו ערוה היא, ואי גם חייבי לאוין בכלל איסור וכמו שפסק הפרישה והב"ש סי' כ"ב, א"כ גם פנוי' עם הגוי אסור היחוד מה"ת, אך הנה התה"ד כתב בהא דפתח פתוח לרה"ר אין בו משום יחוד, וכיוצא בו, דאחר שקינא לה בעלה הכל נקרא סתירה, וא"כ בשעה שמקנא לה נעשה איסור חמור, דמצד איסור גוי לא תאסור ביחוד כזה דפתח פתוח לרה"ר, דאיסור גוי אינו מחמת הבעל ולא מועיל קינוי דידי', ומצד איסור א"א נאסרת אף ביחוד כזה, ובשעה שמקנא לה חל האיסור מחמת כולל הסתירה, וכמו הנאה שכתבו התוס' חולין (ק"א.) דהוי כולל באיסור חמור ודברי הרמב"ם בנקודה נפלאה קשה עלי' משבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים יחדיו דחל בכולל] וזה כשקינא לה, אבל בזנות גרידא לא נאסר כנ"ל: כו) ולא קשה מהא דכתובות (ג:) דשם קאי ליישב הא דמפני הסכנה ואילך נהגו לכנוס בג' ולא מיחו בידם חכמים מפני הסכנה דאמרו בתולה הנשאת בד' תיבעל לטפסר תחילה, ופריך ולדרוש להו דאונס שרי משום דאיכא כהנות ואיכא נמי פרוצות דעבדי ברצון ונאסרות לבעליהן, ובזה לא קשה דאין איסור חל על איסור, שהרי התוס' הקשו, במשנה שאם הי' לו טענת בתולים ישכים לב"ד, הא האומר פתח פתוח מצאתי אינה נאסרת עליו דהוי ס"ס ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון, ותירצו בשם ר"ת דתקנו משום כהנת ופחותה מבת ג' שנתקדשה דליכא ס"ס, וא"כ שפיר משני דבכהנית הא ניחא דלא מיחו בידם חכמים ופחותה מבת ג' נמי האיכא פרוצות שנאסרות, דבהו לא שייך אין איסור חל על איסור דהוי איסור בבת אחת כשיגדלו, וכיון דבכהנות ופחותה מבת ג' לא מיחו, כ"ש בשאר נשים דתקנו משום הני: כז וניחא נמי במגילה גבי אסתר דכתיב ובמות אבי' ואמה וגו' ודרשינן בגמ' (י"ג.) עיברתה מת אבי' וכו' וא"כ נשאה מרדכי כשהיא קטנה וכשגדלה חל עלי' איסור הגוי באיסור בבת אחת, ואף דא"כ לא חלו קדושי קטנות אלא מדרבנן, הא כתבו התוס' יבמות (נ"א:) דבקידושין דרבנן נאסרת שזינתה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, וכ"ש לדעת הנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' נ"ב דכשבעל בלא עידי יחוד חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ומוכח דתחילה קידשה שיחולו הקידושין כשתגדיל, וא"כ חל אז איסור א"א מדאורייתא משום איסור בבת אחת, הנה ישבנו דעת ר"ת דזינתה עם גוי אינה נאסרת לבעל: כח) אך גם לדעת רוב הפוסקים החולקים על ר"ת, י"ל בנידון דידן דלא ידעה כשזינתה עם הגוי שתיאסר עי"ז לבעלה אינה נאסרת לבעלה כמו שאבאר, דהנה בב"ק (ק"י) מקשה בגמ' יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה, ומשני איתתא בכל דהו ניחא לה, ובתוס' שם נראה דבאלמנה מן האירוסין מיירי, דאי מן הנשואין ודאי מקדשה נפשה כדי שתהי' נשואה לבעלה דמשום אחר מיתת בעלה לא מוקי אנפשה מלהיות נשואה, והנה בפרק המגרש הרי את מותרת לכל אדם חוץ מלאבא ואביך ולעבד ולנכרי ולכל מי שאין לה עליו קידושין הרי זו מגורשת, והדבר ברור דה"ה המקדש חוץ מלנכרי ולעבד דהרי זו מקודשת, ולגבי הנכרי לא הוי א"א, דכשם שבגירושין חוץ מלנכרי דלגבי הנכרי הזה א"א, הוא הדין להיפוך בקידושין, דלגבי הנכרי לא הוי א"א, ומ"מ לגבי ישראל הוי מקודשת גמורה: כט) ולכאורה קשה באשת ישראל שזינתה עם הגוי נימא אדעתא דהכי לא קידשה נפשה נגד הגוי, דמה בצע אליו שתתקדש נגד הגוי, דבלא הקידושין היא אסורה לו, ואפי' מן הנשואין איכא למימר הכי, שהרי לא יתבטלו הקידושין אם לא תתקדש נגד הגוי, ובוודאי אם ידע שתזנה עם הגוי לא הי' מקדשה נגד הגוי כדי שלא תיאסר עליו, וצ"ל דאדרבה רצה שתיאסר עליו בביאת הגוי, שעי"ז לא תזנה עם הגוי שלא תיאסר עליו, דנהי דלאיסור שעה לא חיישת לאיסור עולם חיישת, כדברי הרא"ש באומרת טמאה אני לך יעיי"ש, ועוד שמא יתוודע הדבר, וכל זה שידעה שתיאסר לבעלה, אבל באינה יודעת שוב נאמר האומדנא הנ"ל, ובפרט בנ"ד שאחר שזינתה בא עלי' הבעל כמה פעמים, (וגם לא ידעה בשעה שזינתה שתיאסר עליו] שבוודאי אילו ידע שיארע כך הי' מקדשה חוץ מנגד הגוי: הדו"ש הק' אברהם. סימן כט ב"ה א' פ' שלח תרח"ם לפ"ק פה סאכטשאב. אל כבוד ידיד ישראל הרה"ג הצדיק המפורסם נ"י ע"ה פה"ד כקש"ת מו"ה יצחק הכהן שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק טיקטין יע"א הגב"ע מהבד"צ וגם מכתבו הגיעני. והנה תוכן השאלה כי יצא קול ע"י בתולה שאשת איש זנתה עם פועל אחד ושלחו אחרי הפועל והודיעו לו חומר העבירה, והודה על הדבר, והגיד כי יש עוד אחד אשר יודע מזה, ובכה והתחנן להורות לו דרכי תשובה, אח"כ הושיבו ב"ד ושלחו אחרי האשה ואחרי בעלה ואחרי הנואף והעד השני, כולם נקבצו יחדיו והפועל העיד עדותו בבכי גדול וביקש שנית להורות לו דרכי תשובה, וב"ד סידרו לו תשובה חמורה גלגול שלג עשרה פעמים ביום הקרח הנורא, וקיבל עליו בנפש חפיצה, וזנות זה הי' בעוד שבעלה לא הי' בעיר, והעד השני העיד שפעם אחד בליל ש"ק בעת שבעלה הי' בעיר ראה שהפועל הנ"ל זינה עמה, היינו שהאשה עמדה בכתונתה אצל מטת הבחור הנ"ל, והבחור יצא עמה והלכו שניהם לבית המבשלים ושכב עלי' שעה גדולה כדרך המנאפים, זהו השאלה: ותמיהני שלא כתבו כלל מענה האשה, וביותר שלא כתבו אם הבעל מאמין לדבריהם, והנה אם היא מודית או שותקת או הבעל מאמין לדבריהם הדבר פשוט שאסורה, אך אם היא מכחשת והבעל אינו מאמין יש מקום לדון, ומה' אשאל עזר שלא אכשל בדבר הלכה: א) והנה מקור הדברים בסנהדרין (ט') אמר רב יוסף פלוני רבעני לאונסי הוא ואחר