אבני נזר אבן העזר תקלו

פירש"י וכתבו דלעולם לא הותר לאליעזר לישא מבנות כנען מוכח משם דלא כראב"ד ושפיר הקשו ודו"ק: סימן תסט (שם) במתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר כו' אינה מקודשת דהו"ל דשלב"ל: א) נסתפקתי המקדש אשה בפחות משוה פרוטה ומתנה עמה שתתקדש לאחר שתתייקר ותעמוד על פרוטה מי הוה כדבר שלא בא לעולם כיון דעכשיו אינו יכול לקדשה בפחות מפרוטה או דילמא כיון דיכול לקדשה בחפץ אחר חשוב דבר שבא לעולם: ב) ומדברי התוס' ריש פרק נערה דהנותן משכון קנס לאחר שיעמוד עמו בדין חשוב דבר שלא בא לעולם אף דהחפץ ישנו בעולם כיון שנתנו למשכון על חוב שלא בא לעולם א"כ י"ל הוא הדין הכא, אף שהאשה ישנה בעולם מ"מ כיון שמקדשה בחפץ שאינו בעולם יחשב דבר שלא בא לעולם: ג) אך נראה ראי' מדברי התוס' גיטין (י"ז.) דגט מאוחר אינו ראוי לגרש בו עכשיו ואפי' נתנו עכשיו אין הגירושין חלין עד הזמן, ומשמע שם מדבריהם אפי' מתנה בפירוש שתתגרש עכשיו, וא"כ אף אח"כ לא תתגרש דחשוב דבר שלא בא לעולם לענין גט זה, וע"כ כיון דיכול לגרשה עכשיו בגט אחר שפיר דמי, וה"נ לא שנא: ד) ואין לדחות דשאני התם דיכול לחתוך הזמן ויהי' כגט שאין בו זמן ויוכל לגרשה עכשיו, דליתא דא"כ יחשב מחוסר קציצה כיון דלא יוכל לגרשה בלא קציצה: ה) ועוד ראי' מדברי רש"י קידושין (נ"ג:) דמעשר שני חוץ לירושלים אינו חשוב פרוטה שאפי' תמכרנו דמיו נתפסין בקדושתו ואינה מקודשת עד שיגיע לירושלים, ומ"מ כשתגיע לירושלים מקודשת, ולא אמרינן דהוי דשלב"ל ואין לומר הטעם משום שבידו להוליכו לירושלים. דנהי דבידו להוליכו אין בידו לקדשה כדמתרץ הש"ס באיבעיא דר' אושעיא, אלא ודאי כיון דבידו לקדשה אחר חשוב דבר שבא לעולם ודו"ק היטב: סימן תע א) (דף ס"ד ע"א) במתני' מי שאמר בשעת מיתה יש לי בנים והקשו בתוס' למה לי' לאביי לאוקמי מתני' דלא מוחזק לא בבני ולא באחי הא אפי' מוחזקת זקוקה נאמן משום דבידו לגרשה, דהא קודם קידושין נאמן לומר יש לי בנים ב) ונראה דהנה לכהן ודאי אינו נאמן להתירה, דעל זה אין בידו לגרשה, שתפסל לכהן, ואף שיכול לגרשה על תנאי אם היא זקוקה, ולענין איסור גרושה יהי' נאמן דהיא גרושה כמ"ש הרמב"ם דעל איסור גרושה נאמן ע"א, מ"מ אינו בידו, רק שבידו לשקר, וא"כ אינו מועיל להוציאה מחזקתה כמ"ש הכנה"ג בכללי מיגו, וכיון שאינו נאמן לגבי כהן שוב לא פלגינן דיבורא בחד גופא, אבל קודם קידושין שבידו שלא לקדשה דמשום דבידו הוי בטלה חזקה כיון שבידו לעקור אותה, וה"נ מועיל מה שבידו שלא לקדשה להוציאה מחזקה ושוב מועיל המיגו אף לגבי כהן ודו"ק [עי' תוס' ב"ק קל"ד: ד"ה הואיל: סימן תעא דין המקדש בע"א א) (דף ס"ה.) ברש"י ד"ה ואי ליכא עדים דאי נמי אמר בעד אחד הוי קידושין בשניהם מודים היכא דאין עד אחד לא אמרת דע"א חשוב לחייב שבועה בדיני ממונות הלכך בערוה נמי חשוב להתקיים קידושין בפניו ובלבד שיהיו שניהם מודים, ותמיהני דבעמוד ב' בהא דאלא לאו בע"א בהכחשה, ודחי עד אחד בהכחשה מי מהימן, פירש"י אפי' לא מכחשא לי' אלא איהי ליכא למ"ד דאין האחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא עד כאן, וא"כ אפי' שלא בהכחשה איך יועיל ע"א משום דקם לשבועה כיון דהכא שבועה לא שייכא: ב) וצ"ל דנהי דהכא שבועה לא שייכא מ"מ הכחשה שייכא, וכשם שבממון ע"א נאמן כל זמן שאין בע"ד מכחיש ונשבע, הוא הדין בקידושין נאמן העד זולת במקום שמכחישתו, וכל זמן שאין מכחישים אותו העד כשנים וע"כ חשוב שיש עדים בשעת קידושין, כיון שאם יהי' מודים יהי' העד כשנים, וכ"כ הב"ש סי' מ"ב סק"ו למ"ד המקדש בע"א חוששין לקידושיו כשאומרת לשחוק נתכוונתי אינה נאמנת במיגו שהי' יכולה להכחישו דכל זמן שאינה מכחישתו העד כשנים כמ"ש ריב"ם בנסכא דר' אבא: ג) איברא דקשיא לי בהא דס"ד לפרש המשנה בעד אחד. א"כ סיפא דהוא אומר קדשתי את בתך והיא אומרת לא קידשת אלא אותי הוא אסור בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו, ואי בע"א למה קטנה מותרת בקרוביו דכיון שאינה מכחשת חשוב העד כשנים והכחשת האם לא יועיל לגבי הבת כיון שאינה בע"ד ולא עד כשר שנאמר עד ועד כמאן דליתא] וכמו בחנווני ופועלים דמפורש בפוסקים דבעה"ב נגד הפועלים חשוב איני יודע אם פרעתיך וברי דחנווני לא מהני להכחיש הפועלים כיון דבעה"ב בעל דין דפועלים והם אינם יודעים וה"נ האם אינה בע"ד ולא יועיל דיבורה להכחיש העד. ואי דבת כיון שידוע שאינה יודעת לא מהימן העד לאוסרה הדר קושיא לדוכתא דהוי מקדש בלא עדים: ד) ונראה ליישב כמו בשליח שאינו נעשה עד ו לרב שילא משום דהוה לי' כגופו ואף דקי"ל שליח נעשה עד כתב ריב"ש הטעם משום דבע"ד גופי' לולי שנוגע בעדותו הי' נאמן אבל בהא מודה דשליח כגופו, וה"נ דאם היתה שליח הבת כמ"ש