אבני נזר אבן העזר תקלז

בתוי"ט הרי האם כבת ומהני הכחשתה, ואף דחנווני שליח בעה"ב לשלם הפועלים. דומה לתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דכתב הר"ש דאפי' עשאו שליח לא מהני דלאו כל כמיני' לעשות שליח לחוב לאחרים, וה"נ לאו כל כמיני' דבעה"ב לעשות שליח לחנווני שיועיל דיבורו להכחיש את הפועלים, אבל בנ"ד אי לאו שליחותה לא הי' קידושין כלל: סימן תעב א) (כתובות כ"ג.) עד אומר נתקדשה ועד אומר לא נתקדשה לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא, והקשה הר"ן לכתחילה אמאי לא תנשא הא ע"א בהכחשה לאו כלום הוא, ותירץ בעד אומר קרוב לו ועד אומר קרוב לה דעבידי אינשי וטעי, אבל דעת ראב"ד פ"ט מהלכות אישות בעד אומר קידשה אבי' ועד אומר לא קידשה לכתחילה לא תנשא, וכ"כ הה"מ בשם רמב"ן ורשב"א: ב) ולבאר שיטתם נראה, דהנה צריך להבין קושיית הר"ן הלא' משנה שלימה פרק ספק אכל עד אומר אכל ועד אומר לא אכל מביא אשם תלוי, וכן בטהרות עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא ברה"י ספיקו טמא אלמא ספק משוי' לי': ג) ונראה דהנה חי' הר"ן ריש ב"מ אסברא להא דתנן ביבמות עד אומר מת ועד אומר לא מת בב"א אי קודם שהותרה לינשא בא העד שאומר לא מת הרי זו לא תינשא, דלאו דבתרא מהימן אלא דמשוי לסהדותא קמא כמאן דליתא עיי"ש היטב, והיינו דעד שאמר מת אין לו נאמנות בדבר שבערוה, ועד שאמר מת האמינוהו חכמים, אבל זה שאמר לא מת אין לו שום נאמנות ומה שאסורה לינשא משום דנסתלק נאמנותו של ראשון דהוי ע"א בהכחשה, ואף דמ"מ ספק הוא כמו בעד אומר אכל או נטמא ועד מכחישו, מ"מ נסתלק נאמנות ודאי ונאמנות ספק בממון או להתיר דבר שבערוה לאו כלום: ד) וע"כ קשיא לי' להר"ן כיון דדבר שבערוה יליף מגז"ש מממון וכיון דבממון ע"א בהכחשה אין לו נאמנות דכיון שלמדין מהא דעד אומר מת ואחד מכחישו דנסתלק נאמנותו של ראשון מנאמנות ודאי לנאמנות ספק ונאמנות ספק בממון לאו מידי, מזה נלמד בגז"ש לקידושין ג"כ שלא יהי' לו נאמנות כלל, ואף שאין בו טעם שיש בממון חזקת ממון, הא גז"ש ילפינן אף שאין הטעם שוה: ה) אבל הרמב"ן י"ל דס"ל טעם עד אומר מת ועד מכחישו לא תנשא לאו משום דנסתלק נאמנות ראשון. אלא דעד שאומר לא מת ג"כ יש לו נאמנות, דכי אמרינן אין דבר שבערוה פחות משנים להוציא מחזקתו אבל לא להעמיד בחזקתו: ו) ואזלי רמב"ן ורשב"א לטעמייהו בהא דגיטין (ס"ד.) בהאומר לשליח קדש לי אשה פלונית ומת שליח אסור בכל הנשים שבעולם, דכי אתי קרובים ואמרו לא נתקדשנו מהימני דע"א נאמן באיסורין. והר"ן הקשה עליהם דאין דבר שבערוה פחות משנים, אך דעתם כיון שמעמידה בחזקתה ראשונה חשוב כאיסורין, וה"ה עד שאמר לא מת, וא"כ לא נגרעה נאמנות זה שאמר מת, רק שזה שאומר לא מת ג"כ יש לו נאמנות, וע"כ בממון נמי עד בהכחשה יש לו נאמנות, רק זה שכנגדו יש לו ג"כ נאמנות, וה"ה בדבר שבערוה שיש לו נאמנות, ואף שהמכחיש ג"כ יש לו נאמנות הוי ספק ולכתחילה לא תנשא: ז) והר"ן לטעמי' בגיטין דלהעמיד בחזקתו ג"כ חשוב דבר שבערוה, וע"כ טעם דעד אומר לא מת דמשוי לקמא עד אחד בהכחשה ונסתלקה נאמנותו ה"ה בדבר שבערוה לאסור שנסתלקה נאמנותו דיליף מממון כנ"ל, ולכתחילה למה לא תנשא כנ"ל ודו"ק היטב: סימן תעג א) (דף כ"ה ע"ב) בגמ' שנים שבאו ממדה"י ואשה עמהם וחבילה עמהם כו' דעת הראב"ד ז"ל דהעדים אינם מכחישין זה את זה שאילו הי' מכחישין זא"ז הי' כשנים אומרים לא נתקדשה, והקשה הרשב"א ז"ל הא כת אחת ודאי פסולין ואינה נאמנת להכחיש חברתה וא"כ ממנ"פ יש עדים כשרין על הקידושין בלא כת מכחשת: ב) ונראה דהנה בש"ע אהע"ז סי' מ"ב ספק הרמ"א דעידי קידושין א"צ דרישה וחקירה והב"ש כתב דאם היא מכחשת צריכה דוח"ק ובשם המ"ב דעידי קידושין צריכין דוח"ק משום שבאים לאסור משא"כ עידי גירושין עיי"ש, והנה בתוס' ב"ק (ע"ב:) דעידי שקר אינם נפסלין עד לאחר כדי דיבור משום דתכ"ד יכולים לחזור עיי"ש, ולפי"ז נראה דקודם דרישה וחקירה ג"כ אינם נפסלים דהא יכולים לחזור כמבואר בש"ע חו"מ סי' כ"ח, ולפי זה כשבאה הכת השני' ומכחשת הראשונה וגמרה ההכחשה אף בלא דרישה וחקירה ופסולין אינם נעשין עד לאחר דוח"ק, דהא במה שאומרים שנתקדשה לשני היא מכחשת אותם, ודומה למ"ש הב"ח חו"מ סי' ל"א דאם נפסלה כת אחת מן המכחישין מ"מ לא אמרינן שהיא שהעידה שקר בראשונה עיי"ש ודו"ק: סימן תעד א) (דף ע"ג ע"א) בגמ' אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר כו' ממזר ודאי הוא דלא יבא כו' והקשה הריטב"א דתיפוק לי' דהו"ל ספק ספיקא ותירץ דלרווחא דמילתא נקט עייש"ה והקשה הפנ"י דא"כ אמאי שתוקי מותר בממזרת: ב) ונ"ל דהנה לכאורה הוה ס"ס משם אחד. אך זה אינו דהא ספק ראשון דכל דפריש כו' אינו מתיר לכהן דהא אם בא עלי' נכרי הוולד פגום ועיין רש"י שם וא"כ הספק השני מתיר יותר מהראשון והוי ס"ס כמ"ש התה"ד בדיני בכור, משא"כ לחומרא הוי ס"ס כהנ"ל ודו"ק: