אבני נזר אבן העזר תקלה

דהוי רק קידושין מספק, ונתקשו הראשונים ז"ל בהבנתו, ובתשו' עבורת הגרשוני סי' קי"ח הביא ביה הש"ך דהרמב"ם סובר כר' יוחנן רק משום זייר בקידושין הוי ספק קידושין ע"כ ספק דכולן שומרין מספק, עד כאן, והוא השיג עליו, דא"כ האחרון ה בלא שיור יהי' ודאי קידושין ממנ"פ: ב) ונ"ל דהנה הב"ש כתב בסי' ל"א בכל ספק קידושין אף אם נתברר אח"כ לא הוי אלא ספק קידושין כיון דהעדים לא ידעו בוודאי קידושין עי"ש, ולפי זה אם יתברר השיור בקידושין אינו מועיל ולא יהי' אלא ספק קידושין דאף שהי' עדים על קצת קידושין בוודאי, הלא שיור בקידושין לא תפסי וליכא עדים רק על ספק קידושין גמורים ע"כ הוי קידושי ספק: ג) אלא שיש להשיג על הש"ך מטעם אחר דהנה בש"ע אהע"ז סי' נ' סעיף א' פסק בספק קידושין דצריכה להחזיר הכסף, ולפי זה קשה בכל ספק קידושין במאי מקודשת, וצ"ל דמכל מקום עתה הכסף שלה, אך קשה בקידש מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה מעכשיו ולאחר עשרים ואינה מקודשת לו רק מספק האיך יחול לאחר עשרים הלא נתעכלו, ואין לומר דמקודשת במה שא"צ להחזיר הכסף וכמ"ש הרשב"א דהא בין כך וב"כ צריכה להחזיר: ד) אמנם הח"מ וב"ש חלקו עליו וכתבו דא"צ להחזיר משום שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה. אך היכי דאינה מקודשת רק במקצת בוודאי קידושין תופסין באחותה כיון שאין בה חיוב כרת כמו שאין חייבים עלי' כרת, שאם הי' מחויבין עלי' כרת לא היתה מקודשת לשני, דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות, וכיון דאין מחוייבין על אחותה כרת, שוב צריכה להחזיר הכסף, וא"כ אמאי מקודשת לאמצעי, אך זה ניחא, דהא מקודשת קצת בשעת קידושין, אך קשה דא"כ לשיטת הרמב"ם דכסף שאין בו הנאה אינו מועיל גבי קידושין א"כ כיון דצריכה להחזיר הכסף כנ"ל אמאי תהי' מקודשת מספק: סימן תסז א) (שם) בגמ' איתמר ר"ה אמר והוא יתן ר"י אמר לכשיתן לכי יהיב הוי קידושי ופרש"י שהרי הראשון לא נתכוין לקדשה בפרוטה אלא במאתים זוז, ותמהו האחרונים למה לי' למימר הכי הא אף אם מקדשה בפרוטה הא הוי כאומר הרי את מקודשת לאחר ל' ובא אחר וקידשה בתוך ל' שמקודשת לראשון: ב) ונראה דהנה אביי סובר בנדרים (כ"ט.) דאף קדושת הגוף פקעה בכדי, וכתב הר"ן דמ"מ מודה בקידושין דלא פקעה בכדי משום דלא מצינו אשה יוצאה בלא גט וקנין אישות לזמן עייש"ה והנה בגיטין (מ"ח.) אמר ר"ח לא שנו אלא ביובל שני אבל ביובל ראשון מביא וקורא משום דאכתי לא סמכה דעתו שתחזור אליו ביובל, ומבואר מזה דהא לזמן לא הוה אלא קנין פירות היינו באם ברי שתצא ממנו, וא"כ אפשר דקידושי הראשון לא יחולו רק לזמן עד שיתן מאתים זוז, ומ"מ יהי קנין הגוף, דהא אפשר שלא יתן המאתים זוז לעולם, ושוב יהי' הדין שלאחר ל' יפקעו קידושי שני ויחולו קידישי ראשון, ע"כ פירש שאין מקדשה אלא במאתים זוז וא"כ חלין קידושי שני לעולם ודו"ק: סימן תסח א) (דף ס"ב) בתוד"ה הנקי כתיב פי' בקונטרס והכי כופל ואם לא שכב הנקי ואם שכב חנקי ואת כי שטית דקאי חנקי אואת כי שטית דכתיב בתרי', וקשה דא"כ הו"ל מעשה קודם לתנאי, ונלפע"ד דלרש"י לק"מ והתוס' הקשו רק לפי שיטתם כמו שיתבאר, דהנה הראב"ד בפ"ב דביצה כתב דכי בעינן דיני תנאים דווקא שנעשה המעשה תיכף כגון גט שנותן תיכף הגט, וכן בקידושין שנעשה מעשה קידושין תיכף והתנאי בא לעקור המעשה אבל כשהמעשה דיבור לבד לא בעינן תנאים והרמב"ן במלחמות הביא ראי' לדבריו מדאמרינן בירושלמי דבאומר לאחר שירדו גשמים לא בעינן תנאי כפול, ומקשה בירושלמי והרי בתנאי בני גד ובני ראובן התנה אם והאי אם לאו כלאחר הוא ומשני משום שהחזיקו בקרקע תיכף, וא"כ ראי' לראב"ד דכשאמר אם ולא עשה מעשה תיכף הרי אם כלאחר ולא בעי תנאי כפול עיי"ש והקשה הרמב"ן מהא דנדרים לא שבועה לא אוכל לך לר"מ לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן והרי שם היא רק דיבור, ותירץ הרמב"ן דשם א"א לחול שבועה מכלל לאו אבל לעשותו בתנאי לבטל דבר שלא נגמר בו מעשה לכ"ע הוי תנאי עי"ש: ב) והנה כיוצא בתירוץ הרמב"ן זה צ"ל בשמעתין דמקשה לר"מ איך שמעינן בסוטה קללה מכלל אם לא שכב אף דהוי רק דיבור מ"מ אי אפשר שיחול הקללה מכלל לאו, ולפי זה לק"מ קושיית התוס' למאי דמשני הנקי כתיב הא הו"ל מעשה קודם לתנאי ויהי' המעשה קיים ותנאי בטל ויחול הקללה בין כך ובין כך, ולראב"ד לק"מ כיון דהמעשה לא הוי רק דיבור מבטל לי' הדיבור אף בלא דיני תנאים ואם לא שכב אין כאן קללה, וקושיית הש"ס לא הי' רק דהקללה לא יחול כלל מכלל לאו דומיא דלא שבועה לא אוכל לך וכמ"ש ולק"מ לרש"י: ג) ונראה שהתוס' לשיטתם שפיר הקשו, שהרי לעיל בגמ' בשלמא לר"מ היינו דכתיב אז תנקה מאלתי, ולשיטת הראב"ד אפי' לר"מ קשה שהרי לא הי' האלה רק דיבור ולמה הוצרך לכפול ואם לא יתנו אז תנקה מאלתי, אלא ודאי מוכח דלא כראב"ד דאפי' בדיבור גרידא בעינן דיני תנאים, אך לפירש"י שם דכפל התנאי הי' שאם ילך יהי' מותר לו לישא אשה מבנות כנען ניחא, שהרי בתחילה נאסר לישא מבנות כנען והתנאי הי' שאחר שילך ולא ירצו ליתן לו יחול היתר במה שנאסר מתחילה והרי התנאי בא לבטל המפשה, שמתחילה שנאסר בבנות כנען, וכל סברת הראב"ד דלא התחילה המעשה עד שיתקיים התנאי וכמו שהוכיח הרמב"ן מירושלמי דבדיבור גרידא האי אם כלאחר כאומר הרי את מקודשת לאחר שירדו גשמים שלא התחיל הקידושין קודם ירידת גשמים, והכא נהפוך הוא שהמעשה שבועה הי' מיד שלא ישא מבנות כנען, ועל ידי התנאי בא לבטל כשילך וצריך דיני תנאים, ולעולם בעלמא בדיבור גרידא לא בעי דיני תנאים כהראב"ד אבל התוס' שהשיגו שם על