אבני נזר אבן העזר תקלד

בהא דאפי' מאה תופסין היו שני אחין וקדשוה שניהן ומת אחד מהן השני מהו שיהא מותר בה מה נפשך מה שקנה קנה והשאר נפלה לו מאחיו, ר' יודן בר פזי אמר אסור בה, א"ר יוסי טעמי' דר' יודן בר פזי כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה, אמר ר' חנינא יאות אמר ריב"פ כלום נפלה לו לא מחמת לאחיו היא אסורה לו היא מותרת, עד כאן: ב) וכל דברי הירושלמי נפלאים ממני ונעלמים מאד, בפרט טעמא דר' יוסי דצד הקנוי נידון משום ערוה ופוטרת צרתה, דערוה דפוטרת הוא כשנפלה לפניו ואסורה לו משום ערוה. והכא נהפוך הוא דצד הקנוי אינה נופלת לפניו מאחיו דשלו הוא, וגם אינה אסורה לו משום ערוה דאינה אשת אחיו, וגם טעמא דר"ח קשה לי שהרי בסוטה (ואו) בהא דאמר שם בסוטה דאסורה ליבם מקו"ח דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש, ומקשה שם אלא מעתה כה"ג שקידש האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט ומת לא תתייבם דבאסור לה לא כ"ש, ומשני נאסרה הא אסור לה וקיימא במותר לה אסור לה הוא, וא"כ התינח אם מת הראשון ונפלה לפני השני הרי נאסרה על הראשון שמותר לה מכח קידושי שני, אבל כשמת השני הרי בתחילת נשואין היתה אסורה, ודומה לכה"ג שקידש אלמנה ומת, וגם במת הראשון יש לעיין ויתבאר לפנינו בעז"ה: ג) והנראה לי בביאור דברי הירושלמי עפ"י דברי הירושלמי שקודם לכן, בהא דאפי' מאה תופסין בה א"ר אלעזר לכן צריכה אפי' קידשה השני קידושין גמורים, ר' יצחק בר טבא בעי קומי ר' אלעזר מה נפשך מה שקנה בה הראשון קנה והשאר השני בא וגומר אמר לי' וכי יש נפשך (צ"ל מה נפשך] בעריות מאי כדין כל אשה שאינה קנוי' לאדם אחד אפי' מאה תופסין בה, ונ"ל ביאור הדברים עפ"י דברי הש"ס פרק האומר בקידושין (ס"ז:) דאשת איש דלא תפסי בה קידושין הוא משום דמחייבי כריתות הוא ומהקישא דר' יונה הוקשו כל העריות וכו' אבל בלא זה הי' תופסין קידושין, וע"כ כאן שאינה קנוי' לאדם אחד דאין לראשון קנין גמור ואין לשני קנין גמור אינה בכרת, ואכתי תופסין בה קידושי שלישי, והיינו דקאמר וכי יש מה נפשך בעריות דאינה ערוה כיון שאין לשום אדם קנין גמור בה ודו"ק: ד) איברא דקשיא לי דא"כ כ"ש דהשני יוכל לקנות גם צד הקנוי לראשון דאינה עליו חייבי כריתות, וכיון שיוכל לקנות גם צד שקנוי לראשון והרי יש לשני בה קנין גמור והיא בכרת לכל אדם ואיך יתפסו בה קידושי שלישי: ה) ע"כ נראה דהא דאצטריך הש"ס לטעמא דא"א בכלל עריות ולא כפשטא כיון שקנוי' לראשון איך יקנוה השני, משום דקידושין הוא רק קנין איסור שאוסרה לכל אדם חוץ ממנו (ועיין בפרק המגרש (פ"ג.) דמקשה לריה"ג דאמר האסור אסור לכל והרי א"א שמותרת לבעלה] וע"כ יוכל השני לעשות בה קנין לאוסרה על בעלה זה שקידשה בתחילה, וע"כ ה"נ תופסין בה קידושי שלישי לאוסרה אשני, דלשני עוד לא היתה נאסרת באיסור גמור רק קצת איסור מחמת קידושי ראשון והי' בה שיור לגבי השני ובא שלישי וקנה אותו צד שיור שהי' בה לגבי שני [כיון שאינה בכרת עליו] אבל השני לא הי' יכול לקנות בה קנין גמור לגבי העולם, שכבר הי' קצת קנין לגבי העולם ולא הי' יכול לקנות בה לגבי העולם רק קצת ששייר הראשון, ונהי דלגבי הראשון הי' יכול השני לקנות קנין גמור כיון שלראשון הי' מותרת. לגמרי ולא הי' שום קנין איסור לגבי הראשון והי' יכול השני לקנות בה קנין גמור, מ"מ לגבי העולם לא הי' לו בה רק קצת קנין, וע"כ חל קידושי שלישי, דלגבי העולם לא הי' קנין גמור לא לראשון ולא לשני ודו"ק: ו) העולה מזה דהשני יש לו בה קצת קנין לגבי העולם, וקנין גמור לגבי הראשון, או תאמר בלשון אחר דצד הקנוי לראשון אינו יכול לקנות לגבי העולם דכבר הוא קנוי לראשון ואינו יכול לקנות רק לגבי ראשון לאוסרה עליו, וצד ששייר הראשון יש לשני קנין לגבי כל העולם לאוסרה עליהם: ז) ובזה נבוא לביאור דברי ר' יוסי צד הקנוי נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה, דצד הקנוי לראשון אין לשני בו קנין רק לגבי הראשון לאוסרה עליו, דקנין זה לא הי' אפשר להיות לראשון לאוסרה על עצמו, וקנאה השני לאוסרה על ראשון, וכשמת השני ונפל על הראשון וראשון אי אפשר לו לייבם אותו צד לאוסרה על עצמו כיון דקנין שהי' לשני על אותו צד לא הי' רק לאוסרה על ראשון וזה אי אפשר להיות לראשון, ותדע דכבר קנה אותו צד רק מחמת שלא הי' אפשר לו לקנות לאוסרה על עצמו, וא"כ מה יוסיף מה שקנה מכח קידושי אחיו כיון דקנין זה אי אפשר להיות לו ואם הי' אפשר הרי קנה מתחילה, וכיון שאי אפשר לייבם אותו צד הקנוי הרי נשאר אסור לו משום ערות אשת אח כיון שהי' לשני אחיו קנין גמור לגבי דידי', וע"כ אף צד ששייר הראשון והי' לשני בה קניין גמור לגבי כל העולם ויכול לייבם הרי נאסר עליו משום צרת ערוה ודו"ק היטב ח) אך כל זה אם מת שמעון השני, אבל אם מת ראובן שאין לו בה אלא קצת קנין אחד לגבי כל העולם, שפיר מותרת לשמעון ולא שייך כל הנ"ל, ע"כ בא ר' חנינא והשלים דבריו דבכהאי גוונא מטעם אחר אסורה, דמתחילה בשעה שקידשה ראשון היתה מותרת לו ונאסרה עליו משום ערוה מחמת קידושי שני, א"כ קו"ח במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש כההיא דמס' סוטה: ט) הן אמת דיש לעיין בהא, דדווקא בסוטה דנאסרה על בעלה מחמת שהוא בעלה וזנתה תחתיו ונתקלקל האישות וכמו שפירש"י שם, אבל באיסור שבא שלא מחמת האישות אין לנו, ובודאי אם נעשה בעלה פצוע דכה ומת אין לנו לאוסרה איבם מקו"ח: י) ומ"מ נראה בנ"ד שנאסרה עליו משום ערוה דאין בו תפיסת קידושין רק מחמת שכבר היתה מקודשת לו צריכה ממנו גט, מ"מ י"ל שהוא הפקעת קידושין קצת, והדברים ארוכים אין כאן מקומן: סימן תסו א) (שם) בגמ' אפי' מאה תופסין בה, דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות אישות הלכה י"ב