אבני נזר אבן העזר תקלג

ה) אמנם נראה עפ"י דברי הש"ס בפרק האומר בקידושין (ס"ז:) דקאמר אשת איש דלא תפסי בה קידושין מנא לן יליף מאחות אשה מה אחות אשה בכרת ולא תפסי אף כל עריות דיליף בהיקישא דר' יונה עיי"ש, ולפי זה כיון דכל שלשים יום מותרת לשני דשייר על שלשים יום אלו, וכיון דאינה ערוה על השני שפיר קונה אותה קנין הגוף על שלשים יום אלו, ואף דהגוף כבר נקנה לראשון הרי אפי' אשת איש גמורה הי' תופסין בה קידושין אי לאו שערוה היא לו, וע"כ דנשתנה דין אישות מדין ממון בזה, (והטעם יתבאר לפנינו בעז"ה] ושפיר תופסין בה קידושין במקום שאינה ערוה לו, וכיון דלשני מותרת לשלשים תופסין בה קידושין גמורים לזמן אף בהגוף, וכיון דחל פעם אחת קנין הגוף תו לא פקע כדברי הרא"ה הנ"ל, ואף שלאחר שלשים נעשית ערוה לו מחמת קידושי ראשון לא פקעי קידושין כדמוכח בפרק המגרש בקידשה ראובן חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם דאהני קידושי שמעון למיסרה לראובן ואם מתו אינה מתייבמת דהוי אשת שני מתים עיי"ש (בדף פ"ב.) הרי דלא פקעי קידושי ראובן במה שנאסרת עליו מחמת קידושי שמעון משום אשת איש ואשת אח והיינו דקשיא לי' קידושי שני במה פקעי ודו"ק: ו) במה שלמדנו מירושלמי הנ"ל דגם בקידושין יכול לשייר לזמן, לכאורה י"ל דגם לפי גמרא דידן דגם בקידושין פסול שיור שאני הכא דלאחר שלשים תהי' מקודשת גמורה ואינו שיור לעולם, ורמה לזה מחלק הש"ס בגיטין (פ"ג:) בין על מנת שלא תשתי יין לעולם בין שלא תשתי יין שלשים יום, וכה"ג כתבו הראשונים בהא דאמר ר' יוחנן בסוגיין (ס'.) אפי' מאה תופסין דמקשה הש"ס דבגט מהיום ולאחר מיתה אי אפשר לומר כן דכל גיטא דמשייר בה לאו כלום הוא, והקשו ז"ל דגם בקידושין פוסל שיור, ותירצו דשאני קידושין שיגמרו לאחר שלשים לגמרי, משא"כ בגט דאין גט לאחר מיתה: ז) אך לאחר עיון קצת נראה דזה אינו, דהירושלמי לשיטתו דקידושי כסף לא ילפינן מקידושי שטר ולא איכפת לן בשיור, אבל לש"ס דידן בגיטין דשיור בקידושין פסול במשוייר לשלשים יום נמי הוי שיור, ולא דמי למימרא דר' יוחנן אפי' מאה תופסין בה דהתם לא חלים הקידושין לגמרי רק לאחר שלשים, וכיון דבגמר הקידושין ליכא שיור שפיר דמי, משא"כ כשחלים הקידושין עכשיו ומשייר על שלשים יום מה בכך שאח"כ לא יהי' שיור, מ"מ כיון שכל הקידושין חלים עכשיו ועכשיו הוי שיור פסול: ח) וראי' לזה דאל"כ מה הקשה לר' יוחנן כל גיטא דמשייר בי' לאו כלום, נימא דקידושין חלין עכשיו ומשייר על שלשים, וגם בגט נוכל לומר כן שחל הגט עכשיו ומשייר עד שימות, והוי דומיא דמהיום ולאחר מיתה בממון דאמרינן דגופא מהיום ופירא לאחר מיתה: ט) האומנם כי במעכשיו ולאחר שלשים י"ל דלא אמרינן שכוונתו לקנות תיכף ומשייר על שלשים כמ"ש התוס' יבמות (צ"ג) בד"ה קנוי' בסה"ד, אבל במהיום ולאחר מיתה שפיר י"ל כן, ועיינתי ברשב"א וראיתי שהקשה על פירוש הראשונים במימרא דר' יוחנן דקידושין מתחילין היום ונגמרים לאחר שלשים, וע"כ לא הוי שיור, והוא ז"ל דחה פירוש זה בכמה קושיות, ופירש דקידושין חלים היום ושייר על שלשים יום, וס"ל לר' יוחנן דשיור בקידושין מהני, הרי דדווקא לפי תירוץ דעכשיו מתחילין ולאחר ל' נגמרים הוא דלא חשוב שיור, אבל לפי פירושו דחלים עכשיו ומשייר על שלשים חשוב שיור, ומוכרח לפרש דר' יוחנן סובר שיור בקידושין מהני וכמ"ש: סימן תסד א) נסתפקתי במקדש שתי אחיות שיחולו הקידושין לאחר שלשים יום ובתוך שלשים חזר בו מקידושי אחת או מתה אחת אי אמרינן שהשני' חלה או דילמא בשעה שקידש שתיהם נתבטלו קידושיהם, ושוב אינו מועיל חזרת האחת או מיתתה: ב) ונ"ל להכריע כפי הצד השני מהא דמנחות (מ"ז: מ"ח.) ת"ר שחט שני כבשים על ארבע חלות מושך שנים מהן ומניפן והשאר נאכלת בפדיון אמרוה רבנן קמי' דר"ח הא דלא כרבי דאי כרבי דפריק להו היכא כו' הא ודאי ר"א בר"ש הוא, ומבואר ברש"י בד"ה הא ודאי דמסקנא גם ברייתא קמייתא ראבר"ש הוא, ואח"כ מקשה לימא תיהוי תיובתא דר' יוחנן מהא דאיתמר תודה ששחטה על שמונים חלות ר' יוחנן אמר לא קדשו ארבעים מתוך שמונים עיי"ש, וקשה כיון דראבר"ש הוא הא בשעת שחיטה לא קידשה מידי ומה בכך דלא קדשה הלוא אף אם שחט על שתי חלות כמצוותה לא קדשה: ג) וצ"ל דכיון דראבר"ש מודה דצריך שיהי' לחם בשעת שחיטה, הא קמן דשחיטה מקדש, וכן הוא בש"ס יבמות (ק"ד:) דלראבר"ש שני דברים המתירין אין מעלין זה בלא זה, הרי דגם לר"א בר"ש שחיטה מקדש ומתיר אלא דלא חל הקדושה עד שעת זריקה, וע"כ למסקנא דאמר ליקדשי תרתי מתוך ארבע כיון שבשעת זריקה לא נתכוין אלא על שתים ידועים אותם שתים קידשתם שחיטה ג"כ שהרי הוא אמר ששתים יתקדשו ושתים האחרים כיון שלא קידשתם זריקה הא שחיטה לבד אינו מקדש, וע"כ השחיטה מקדש אותם שתים שחישב עליהם גם בשעת זריקה: ד) ולפי זה יש לפשוט ספק הנ"ל, דהנה בקידושין (נ"א.) ובעירובין (נ') מבואר דטעמא דר' יוחנן משום כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו, ואם תאמר דכל שנתבטלו קידושי האחת בתוך שלשים ואי אפשר לה לחול בהגיע שלשים, השני' חלה, א"כ ה"נ כאן כמו דלראבר"ש הרי השחיטה אינו מקדש תיכף אלא בהגיע זריקה ואז א"א שיתקדשו אותם שתי חלות שאין הזריקה מקדש, וע"כ השתים שחישב עליהם בשעת זריקה מתקדשים, ומה מקשה הש"ס על ר' יוחנן, וע"כ כיון דבתחילה חישב על ארבעה נתבטל אמירתו מכולם תיכף ושוב אין הזריקה מקדש. ה"נ כיון שמתחילה קידש שתי אחיות נתבטלו תיכף ואי אפשר לאחת לחול בהגיע שלשים, ועיין ר"ן בסוגיא דבר פדא נדרים (כ"ט.) בד"ה ה"נ דאמר לדמי: סימן תסה א) (דף ס' ע"א) בגמ' עולא א"ר יוחנן אפי' מאה תופסין בה גרסינן בירושלמי