אבני נזר אבן העזר תקלב

לבהמה וגם שלא יהי' נאה לאדם, אבל זה לא חשוב רק גילוי דעת במעשה שאין רצונו עוד להשתמש בו ואכתי מחשבה בעלמא הוא, ואינו דומה למעשה הבאה לידי טומאה שהחליקו שהחלקה זה מועיל להשתמש בו, וכיון שכוונת החלקתו הי' להשתמש בו תיכף חשוב מפשה, משא"כ בהתחיל לשוף לא חשוב גילוי דעתו טפי מדיבור, בפרט דמוכח מהא דשבת (נ"ח [הובא לעיל סי' אות ה'] דבעי דווקא שינוי בגופו ואין התחלת שיפוי ושיבוץ שינוי שלא יהי' כלי, ואדרבה השיפוי ושיבוץ מכשירים אותו יותר לתשמיש רק שגילה דעתו שרצונו לשוף עוד, ומ"מ מאחר שרש"י ס"ל להדיא דהוי מעשה, והתוס' הגם שבעיקר הדין פליגו, מ"מ בסברא זו לא שמענו שיחלקו על רש"י, אנו מחוייבים לקבל. דעת רש"י דבכהאי גוונא חשוב מעשה: סימן תסב א) (שם נ"ט ע"ב) שמואל אמר מקודשת ואינה מקודשת עד שלשים יום לאחר שלשים יום פקעי קידושי שני וגמרו קידושין ראשון, נ"ל לפרש עפ"י דברי ירושלמי ר' אבוהו בשם ר' יוחנן הרי זו עולה לאחר שלשים יום מכרה בתוך שלשים אינה מכורה הקדישה לא קדשה לאידא מלה אמר לאחר שלשים יום לשייר לו גיזה ועבודה עד כאן, ומבואר דהקדש חל מעכשיו אלא ששייר לעצמו גיזה ועבודה עד שלשים יום דאפי' בקדושת הגוף מהני שיור לזמן [ומדברי הר"ן פ"ג דנדרים מבואר דקיי"ל כדברי ירושלמי אלו, שהוא סובר שם דאם אמר הרי זו עולה לאחר שלשים יום ובתוך שלשים הקדישה לשלמים לאחר ל' יום הוא עולה, שכן כתב שם כיון שבתוך כדי דיבור הקדישה לשלמים תו לא פקע, מבואר דלאחר כדי דיבור הי' עולה לאחר שלשים, ואזיל לטעמי' שם דבהקדש כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דינו כמעכשיו] ושם בירושלמי תלוש מן הקרקע שיקנה שדך לאחר שלשים ומכרה בתוך שלשים אינה מכירה לאיזה מלה אמר לאחר שלשים לשייר אכילת פירות, אבל בהקנה בכסף על לאחר שלשים מכרה מכורה, ולמד דין זה מאשה דתנן במתני' מקודשת לשני, ומוכח דגם באשה שייך לומר ששייר עד שלשים, דאל"כ יקשה לאיזה מלה אמר לאחר שלשים, ומה ראי' מאשה דאי אפשר שיחול מעכשיו בשיור, וצ"ל שתהי' מותרת לאחר בתוך שלשים כמו בבהמת הקדש ששייר גיזה ועבודה: ב) ולפי זה יתפרש דברי שמואל דשמואל סובר באמת דגם באשה דינו כמו בהקדש וכקנין חזקה דקרקע דשייר על שלשים יום שתהי' בתוך שלשים מותרת לאחר וע"כ תופסין קידושי שני רק על שלשים יום, ולאחר שלשים חזרו קידושי ראשון, וכמו באומר לאחר שלשים עולה ובתוך הזמן הקדישה לשלמים דהוי לאחר ל' עולה. דגם בירושלמי הי' מסתבר לו כן אלא דמהכרח המשנה הוכרח לחלק בין קנין כסף לקנין חזקה, ולפי מה שפירש שמואל המשנה אמרינן באמת דאין חילוק בין כסף לחזקה, ולפי זה לא קשיא קידושי שני' במה פקעי שעל אחר שלשים כבר תי' מקודשת לראשון, ודברי ר' חסדא יתבארו לפנינו בעז"ה: סימן תסג א) (שם) בגמ' יתיב רב חסדא וקשיא לי' קידושי שני במאי פקעה לכאורה נראה לפרש עפימ"ש הר"ן בסוגיא דבר פדא בהא דאמר רב המנונא אלו אמר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקי בלא גט, ואותיב עלי' אביי וקדושת הגוף מי לא פקעה בכדי וכו' וכתב הר"ן דאביי מודה בקידושין דלא פקעה דבהקדש אפשר שיחול לזמן משא"כ באשה דכל קנין לזמן אינו אלא קנין פירות וקנין פירות באשה לא אשכחן, והכי איתא בירושלמי מה בין הקדש לאשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא פדיון היכן מצינו הקדש יוצא בלא פדיון תיפתר דברי הכל בשדה מקנה: ב) ולכאורה קשה טובא במה שפירש הירושלמי דאי אפשר שיחול קנין לזמן באשה, שהרי שם בירושלמי אמרינן דבשטר כשקידשה לשלשים יום אינה מקודשת משום דבשטר למידין מגט ובגט לזמן אינו כריתות, וא"כ לפמ"ש הר"ן דבאשה גם בכסף אי אפשר לזמן א"כ הרי דין כסף כדין שטר, ואם תאמר דכיון שאי אפשר לחול לזמן יחול לעולם גם בשטר נאמר דכיון שאי אפשר לחול לזמן יחול לעולם ודכוותי' בגט הוי כריתות כיון שחל לעולם. ופשט דברי הירושלמי להיפוך דבאמת בכסף חל לזמן, ושוב לא פקע, דלא מצינו אשה יוצאה בלא פדיון ובשטר אי אפשר להתחיל לחול לזמן: ג) והנראה לפרש דברי הר"ן עפימ"ש בחי' לגיטין בשם הרא"ה בהא דאיתא שם (פ"ד.) במגרש אשה לשלשים יום כיון דפסקה פסקה, וכתב הרא"ה דשמעינן מכאן בנותן קרקע לחבירו ליום אחד גוף ופירות נשארת שלו לעולם עיי"ש, וזה כוונת הר"ן דכל קנין לזמן הוא קנין פירות, דאם יקנה גם הגוף לזמן ישאר שלו לעולם כדברי הרא"ה, ואינו קנין לזמן, ולא משכחת קנין לזמן רק קנין פירות, וע"כ באשה כשאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי ע"כ חל באותו יום קנין גוף דקנין פירות לא אשכחן, וכיון שחל באותו יום קנין גוף נשארת אשתו לעולם אף דקדושת הגוף פקעה בכדי דאפי' בממון הדין כן, וזה כוונת ירושלמי לא מצינו אשה יוצאה בלא פדיון כיון שע"כ הי' קנין גוף נשאר כן לעולם, משא"כ בהקדש דש דמשכחת קנין פירות כמו בשדה מקנה שמתחילה לא חל הקדש רק לפירות שגם המקדיש לא הי' לו רק קנין פירות ע"כ חל לזמן קנין פירות ודו"ק: ד) ובזה נבא לביאור דברי ר' חסדא קידושי' שני במה פקעה, דהנה לכאורה לדברי הר"ן לפי מה שנראה מדבריו לכאורה הי' לו להקשות להיפוך כיון שהראשון קנאה על לאחר שלשים אי אפשר לשני לקנות רק על לזמן דאינו אלא לקנין פירות וקנין פירות באשה לא אשכחן, ואיך יקנה אותה שני כלל על שלשים יום, ואיך תני מתני' מקודשת לשני על שלשים יום, וכאן אין לומר דקונה אותה על לעולם, כמו בהיום את אשתי, דהכא אי אפשר שיקנה על אחר שלשים דכבר היא מקודשת לראשון על אח"כ ולפי מה שביארנו אמיתת כוונתו לאו קשה מידי כיון דבאמת חל קדושת הגוף לזמן אלא דממילא ישאר שלו לעולם כדברי רא"ה והכא אי אפשר דעל לאחר שלשים היתה מקודשת לראשון: