אבני נזר אבן העזר תקלא

כיון שכתב הרמב"ן דטעמא דר"ל משום שמזומן לחול אח"כ בלי שום מעשה והכא מחוסר קיום התנאי, ואף שכתבו הרמב"ן והריטב"א בעושה כלי כיון שעדיין לא נטמא, ס"ד דש"ס דלא חשוב מעשה לר' יוחנן, דווקא לר"ל כיון שעוד אינו מחוסר מעשה, וממילא יטמא בלא שום מעשה, ואף דמחוסר מגע שרץ, נ"ל דשאני התם דמגע שרץ יוכל להיות ממילא בלא מעשה אדם וכוונתו, אבל קיום התנאי שצריך להיות בכוונה לשם תנאי כמבואר ברמב"ן, הביאו הר"ן בפרק מי שאחזו, דאם נתן לה מאתים זוז לשם מתנה אח"כ ולא לשם קיום התנאי לא חשוב קיום התנאי א"כ ודאי הוי מחוסר מעשה, ואף לריש לקיש יכול לבטל כנ"ל: סימן תסא

א) (דף נ"ט) ברש"י בד"ה ואין עולין מטומאתן, משקבלוה, ובד"ה אלא בשינוי מעשה שיעשה בה מעשה לקלקלם שישברם וינקבם וכן עד שלא קיבלו טומאה אין עולין מתורת קבלת טומאה שירדו במחשבה זו אלא בשינוי מעשה עד שיתחיל לשוף ולשבץ ולגרר, ופירש מהרש"א דרש"י אליבא דרבנן פרק במה בהמה דשינוי מעשה לתקן נמי מעשה הוא ודלא כר' יהודה דבעי התם שינוי מעשה לקלקל, מיהו לאחר שנטמאו לכולי עלמא בעי שינוי מעשה לקלקל

כ) ותמיהני דשם בסוגיא מפורש דלרבנן בשינוי מעשה לתקן פרחה טומאה שקיבל כבר דפריך התם כיון דריתכן פרחה לה טומאה מינייהו ופירש"י בד"ה דאי כר' יצחק וז"ל טומאה זו שקיבלו בעודן לאדם כיון דריתכן ושוב אין נאין לאדם בטלי להו מתורת תכשיט וטהר מטומאתן, וע"ז משני הש"ס כר' יהודה דאמר לא אמרו שינוי מעשה לתקן אלא לקלקל, הרי להדיא דלרבנן אפי' טומאה שקיבל כבר בטל בשינוי מעשה לתקן וצע"ג

ג) ובספר מגיני שלמה שם בשבת הביא פירש"י דשמעתין, ופירש דרש"י כר' יהודה, ואפי' לר"י הא דלא מהני שינוי מעשה לתקן דווקא כשקיבל טומאה מכבר, אבל שלא יקבל טומאה לכ"ע מהני שינוי מעשה לתקן, ובפירוש זה יש לדקדק דלמה שינה רש"י משנתו אליבא דר"י דמסתמא קי"ל כרבים

ד) והנראה לי בזה דרש"י סבירא לי' דקיי"ל כר' יהודא, והוא עפימ"ש התוס' בפרק אלו עוברין (מ"ה:) דרבנן ורשב"א דפליגו בכיפת שאור שיחדן לישיבה דרבנן סברי דלא בטלה אלא אם כן טח פני' בטיט. ורשב"א סובר דבמעשה כל דהו בטיל, וכתבו התוס' דפליגו בפלוגתא דרבנן ור"י, דר' יהודא סובר לא אמרו שינוי מעשה לתקן אלא לקלקל, וה"נ בעינן טח פני' בטיט ומסקנא שם דהלכה כרבנן וממילא מוכח דהלכה כר"י

ה) האמנם כי לפי דברי המגיני שלמה דרש"י ס"ל לר' יהודה דווקא שכבר נטמא אבל קודם שנטמא גם ר"י מודה דמהני שינוי מעשה לתקן, וא"כ בטלו קודם הפסח למה בעינן טח פני' בטיט וכולי שמעתא התם בביטלו קודם פסח איירי, כמו בצק שבסידקי עריבה, אך באמת לא קשיא, דרש"י לטעמי', דכתב הר"ן בסוגיא דהגעלה בשמו שלמד מדאפסקא הילכתא בפסחים דמהני בסכינים הגעלה בכלי ראשון דבסכינים של איסור סגי להו בהגעלה ולא בעינן ליבון דלא מקרי תשמישו ע"י האור, דאין לומר שאני חמץ דהתירא בלע ואפי' שפוד שצולין בו סגי בהגעלה היכי דהתירא בלע, דליתא דחמץ מקרי איסורא בלע דחמץ שמו עליו ובפסח הרי החמץ כחתיכת נבילה, הרי דחמץ אפי' קודם פסח כאלו חל עליו האיסור לגבי פסח, וה"נ דחשיב כאלו כבר נטמא דלא בטיל בשינוי מעשה לתקן כנ"ל לשיטת המגיני שלמה

ו) ואשר אחזה בפירוש דברי רש"י, ויבואר ג"כ מה שהר"ש פרק כ"ה דכלים שינה טעמו בפירוש שינוי מעשה, שהוא פירש שהי' מיוחד לאדם ועשה בו מעשה לבהמה, ונדי מפירש"י בהתחיל לשוף ולשבץ, וטעמא בעי, ונראה לי לפמ"ש התוס' שבת (נ"ח.) בד"ה אלא אמר רבא בזוג שניטל העינבל שעדיין טומאתו עליו הואיל וראוי להקישו ע"ג כלי חרס, ופירשו התוס' דאף דמתחילה קודם שנותן בו העינבל לא מקבל טומאה משום הואיל וראוי להקישו ע"ג כלי חרס כיון שדעתו להטיל בו עינבל דומה לגולמי כלים שמשום שדעתו לשוף ולשבץ אינו מקבל טומאה עד שישוף וישבץ, מ"מ כיון שכבר הי' עינבל וחל עליו תורת קבלת טומאה לא פקע מיני' במה שניטל העינבל ודעתו להטיל בו העינבל, כיון שחל עליו תורת קבלת טומאה ועדיין ראוי להשתמש בו בלא הטלת עינבל וגם אין דעתו לבטלו מתורת כלי אלא שדעתו להטיל בו העינבל] ודעת רש"י שם דדווקא כשכבר נטמא לא פקע מיני' טומאתו אבל אינו מקבל טומאה מכאן ולהבא, והתוס' חילקו עליו כנ"ל עיי"ש, ועיין עוד שם (נ"ט.) סד"ה ור' יוחנן דמבואר שם דעומד להחזיר בו העינבל ומ"מ הואיל וראוי להקישו ע"ג כלי חרס עדיין טומאתו עליו

ז) והנה למדנו מדבריהם דהא דגולמי כלים טהורין היינו כשלא הי' עליו קבלת טומאה מעולם, אבל כשחל תורת קבלת טומאה פעם אחת לא פקע. כיון שגם עכשיו ראוי להשתמש בו והוא אינו מבטלו כלל מתורת כלים רק שישוף וישבץ, ולרש"י דס"ל דאינו מקבל טומאה מכאן ולהבא, מ"מ כשכבר נטמא לא פקע טומאתו, וע"כ לא פירש הר"ש כשעשה בו מעשה שהתחיל לשוף ולשבץ, שהרי אף לפי מעשיו עדיין ראוי להשתמש בו רק שהוא כגולמי כלים, והרי כבר קיבל טומאה פעם אחת, ורש"י שפירש שהתחיל לשוף ולשבץ לטעמי' דמ"מ אינו מקבל טומאה מכאן ולהבא, ומ"מ כשכבר נטמא לא סגי במעשה זו, ע"כ כתב דמשקבלוה צריך לעשות בו לשבר ולנקב, וה"ה דמהני בשעשה בו מעשה לבהמה אלא דמעשה דלשוף ולשבץ שפירש אח"כ כשעדיין לא נטמא לא מהני בזה שכבר נטמא ודו"ק

ח) העולה מזה דפירש"י שינוי מעשה שהתחיל לשוף ולשבץ אינו לפירוש התוס', ולפי זה י"ל דמלבד דגולמי כלים לא פקע מינייהו תורת קבלת טומאה, אלא דאפי' הי' הדין דפקע, מ"מ לא. חל עלייהו שם תורת גולמי כלים במה שהתחיל לשוף ולשבץ, דזה אינו גורם שלא יהי' ראוי למלאכה, ואדרבא ראוי יותר רק גילוי דעת במעשיו שאינו עומד עדיין למלאכה, ולא עדיף הגילוי דעת מדיבור בפירוש ומעשה לא נקרא רק אם המעשה מועיל לזה כמו טבעת אדם שריתכו לבהמה שריתוך מועיל שיהי' ראו'