אבני נזר אבן העזר תקל

ועיי"ש, אבל שאין חלים עדיין לא חשוב מעשה, וע"כ הקשה הר"ן בהקדש דנהי דכמסירה מ"מ כיון שעדיין לא חל הקדש ולא נאסר לא הוי מעשה, וה"ה בשטר וגט מאוחר דיכול לחזור תוך הזמן

ו) איברא דק"ל לפי זה בדברי הריטב"א בשלהי שמעתא בהא דמקשה הש"ס הלכתא אהלכתא דקי"ל כר' יוחנן דאמר חוזרת וקי"ל כר"נ דאמר חוזר ומגרש בו, והקשה ריטב"א דיקשה לר"נ ממתני' דיכול לבטל השליח אלמא דדיבור גרידא יכול לבטל, ותירץ הריטב"א דנצטרף אמירת הבעל לסופר עם כתיבת הסופר, ולר"ל דנתינת מעות ליד אשה הוי מעשה ה"נ חשוב מעשה ע"כ מקשה רק מדר"י, ולפמ"ש גם מדר' יוחנן לא קשיא דכתיבת הגט הוי מעשה בגופו של גט

ז) ונראה ליישב דהנה ענין ביטול גט לאחר שנכתב הוא שלא יהי' עומד עוד לגירושין, וזה נלמד מדברי רש"י גיטין (פ"ח:) דכשנמלך הבעל שלא לגרש בו חשוב שביטלו עיי"ש ברש"י ותוס', והיינו שהרי אם הסופר כותב גט שלא מדעת הבעל לא חשיב לשמה דאשה לאו לגירושין קיימא. הרי דלשמה היינו שיהי' עומד לגרש בו, וע"כ כשנמלך הבעל שלא לגרש בו זהו ביטולו, וע"כ במה שחישב הבעל על האשה שתתגרש בזה הגט שפיר הוי דיבור שלא נעשה מעשה בגוף האשה ומהני ביטול לבטל מחשבה זו, וכיון דאשה אינה עומדת להתגרש ממילא לא הוי הגט לשמה וצ"ע

סימן תנט

א) נסתפקתי בחזרה בתוך שלשים בינה. לבין עצמה אם נאמר בזה אין דבר שבערוה פחות משנים ואפי' באמת חזרה לא יועיל החזרה

ב) ומדברי התוס' גיטין (ל"ג:) בד"ה רבי אמר, מבואר דביטול השליחות הוי דבר שבערוה דלא מהני בלא עדים, ולכאורה גם בחירה תוך שלשים בעי שנים. אך לאחר העיון נראה דאפי' בלא עדים מ"מ דיבור ראשון אינו חל, דמה אילמא דדיבור ראשון מדיבור אחרון

ג) ודומה לזה כתב בחי' הר"ן ריש פרק שנים אוחזין בטעמא דעד שהאמינה תורה כגון במיתה וסוטה שבא עם עד המכחיש בבת אחת דאינו נאמן, ואף דעד המכחיש אין לו נאמנות דאין דבר שבערוה פחות משנים, מ"מ חשוב הראשון ע"א בהכחשה ומשוי לי' לסהדותי' קמא כמאן דליתא, וזה לא חשיב שהשני יש לו נאמנות בדבר שבערוה רק דמשוי לעדות הראשון כמאן דליתי', דהוי ע"א בהכחשה, פירוש דמה אילמא דהאי עד מהאי עד

ד) וה"ב בנ"ד לא חשוב שדיבור השני חל פחות משנים רק שמועיל שדיבור הראשון לא יחול, ודווקא בביטול שליחות שכבר נעשה ראשון שליח, וע"כ צריך דיבור שני לחול שיבטל שליחות ראשון, אבל הכא אף אם עכשיו לא נתבטל דיבור ראשון מ"מ בבא שלשים יום אי אפשר לדיבור קידושין לפעול קידושין, שהרי עומד ממולו דיבור השני שלא יחול, ודווקא במינוי שליחות שא"צ לדיבור השליחות לפעול הגירושין, והשליח עושה הגירושין במה שכבר נעשה שליח. ומה שביטל תחילה השליחות לא חל פחות משנים, משא"כ בנ"ד דצריך דיבור קידושין לחול אחר שלשים, וכשיש דיבור אחר כנגדו לא חל, ודווקא לר"ל דיבור ראשון אלים יותר ע"כ אין דיבור אחרון מבטלו וראשון עושה קידושין משא"כ לר' יוחנן

ה) אך י"ל בזה דאם חזרה מהחזרה קודם ל' שוב יחול הקידושין דדיבור ראשון לא נתבטל בתחילה מאחר שהוא בלא עדים רק שאינו יכול לחול בזמנו מחמת דיבור שני העומד כנגדו והרי חזר מדיבור שני ושוב חל הראשון וצ"ע בזה

סימן תס

א) נסתפקתי לריש לקיש דאמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור, אם מהני באומר תחילה מה שאדבר אח"כ יהי' בטל. כהא דתנן בפ"ג דנדרים (כ"ג.) ראב"י אומר כו' ואמר כל נדר שאני עתיד לידור יהי' בטל דדווקא דיבור שאח"כ אינו מבטל אבל דיבור שמתחילה מועיל שלא יתחיל לחול אח"כ

ב) והנה ללישנא קמא דר"ל דדווקא בנתינת מעות ליד אשה דכי מעשה דמי וכתבו הרמב"ן והריטב"א דהטעם כיון שאינו מחוסר מעשה שממילא תתקדש לאחר ל' בלא שום מעשה ע"כ חשוב כמעשה מעתה, וא"כ במתנה קודם שעדיין לא חל שום דבר ודאי מהני, וכי מספקא לי לל"ב דאפי' שליח לא מצי מבטל אף שמחוסר כל מעשה שיעשה השליח, וה"נ בזה. או דילמא שאני התם שכבר נעשה שליח

ג) והנראה לי דגם בזה לא מהני לר"ל. וראי' לזה דא"כ בביטול השליח נמי יועיל מטעם שמבטל המעשה שיעשה השליח. שהרי מה שמועיל שליחות הוא משום דחשיב כאילו הוא עושה המעשה, וא"כ כשמבטל המעשה שיעשה השליח הוי כאילו אמר מה שאעשה אח"כ יהי' בטל, ויועיל כההוא דנדרים

ד) ואין לומר דהא דשלוחו של אדם כמותו הוא דהמשלח נתן רשות לשליח שיועילו מעשיו, ולא דחשבינן מעשה השליח שהמשלח עשהו אלא שהשליח עשהו ומהני כאילו עשה המשלח, וא"כ כיון שהשליחות אינו יכול לבטל איך יוכל לבטל המעשה שעשה השליח, דליתא שהרי בפרק אלו הן הלוקין (ט"ז) דבעי לאשכוחי ביטלו ולא ביטלו באונס שקידש דאמר ר' שימי שקיבל לה קידושין מאחר ומקשה רב עלה אי שויתי' שליח לאו איהי עביד לה (ואי לא שוותה שליח כלום הוא] ואם הפירוש שלוחו של אדם כמותו דחשוב מעשה שליח א"כ איהו עביד לה, אלא ודאי הפירוש דחשוב שהמשלח עשהו, וא"כ יועיל תנאי שהמעשה שנעשה אח"כ יהי' בטל, אלא ודאי לר"ל גם זה לא מהני, ומשום דדיבור שיחול לעולם אלים טפי, והא דלא מקשה הש"ס לר"ל ממתני' דנדרים דבלא"ה איתותב ממתני' דגיטין

ה) ובספר המקנה בקידושין (ס'.) בדר' הונא ורב יהודא אם והוא יתן היינו לכשיתן, דלר"ל אפי' לר' יהודה אינו יכול לחזור עיי"ש, ולדידי פשוט כיון דלישנא בתרא איתותב והעיקר כל"ק ולל"ק