אבני נזר אבן העזר תקכא

כח) ואפי' את"ל כדעת הרמב"ם בפ"ו מהלכות בכורות דמעשר בהמה שמכרו לא עשה כלום ומשום דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, י"ל בקידושין ליכא איסור מכירה כיון דאינו נוטל מעות בעד זה, וכענין שפירש"י בפ"ק דקידושין (ואו:) בארווח לה זימנא דקידושין לא חשוב רבית מה"ת, ומ"מ מוכח דרש"י כירושלמי ודו"ק: כט) ואין להקשות דאכתי בכור לאחר שחיטה מקדשין בו כדברי ירושלמי ומעשר לאחר שחיטה לא, ובזה יש לדמות ראשית הגז לבכור, דליתא דא"כ נאמר להיפוך דבכור מחיים אינו יכול לקדש בו דאינו זוכה בו עד לאחר הקטרה ומעשר מחיים מקודשת אף דאסור למכור וכנ"ל: ל) ונ"ל ראי' לשיטת רש"י דמעשר בהמה מחיים המקדש בו מקודשת אף דאסור למוכרו, מהא דאיתא בשלהי סנהדרין ובתמורה (ט'.) דמקשה לר"ש דאמר בהמתה ולא בהמת בכור ומעשר היכי דמי אי לימא בתמימים בתמורה הגירסא בבכור תם, ומשום דהתם קאי הקושיא על ר' נחמן דמיירי בבכור] משללה נפקא ואי בעלי מומים בהמתו הוא ומשני לעולם בבע"מ וכו' וקשה תרצת בכור, ואכתי קשה במעשר בהמה דאסור במכירה מה"ת אפי' בע"מ כדאיתא ריש פרק פסולי המוקדשין (ל"ב) ודברי הרמב"ם בזה תמוהים ומה גם דברי הכ"מ שנתן טעם שאינו אסור במכירה אלא תם דומיא דתמורה, ותמוה דהא בע"מ עושה תמורה כדכתיב לא טוב ברע ולא רע בטוב ואפי' לאחר פדיונו שהותר לאדם עושה תמורה כדאיתא בבכורות (ט"ז) וברמב"ם פ"ג דתמורה, ותמורת בכור ומעשר לאחר שהוממו משמע שם שדינו כמו אם המיר בו כשהיו תמימים] וכיון דאסור אין מקדשין בו אשה ולאו ממונו הוא וכדאיתא פרק א' דמעשר שני מ"ב, אלא ודאי מוכח מכאן דמעשר בהמה מחיים אף דאסור במכירה ממונו הוא וכשיטת רש"י: לא) ולכאורה יש לדחות דהא מרי' דברייתא ר"ש דאית לי' דבר הגורם לממון כממון דמי, ואיתא בפסחים פרק כל שעה בסוגיא דהאוכל חמץ של הקדש במועד דהקדש בפסח הוי דבר הגורם לממון דההקדש יכול למוכרו לאחר הפסח, וה"נ אף דמחיים אסור למוכרו הלא יכול למוכרו לאחר שחיטה, ואם תאמר דהתם אינו מחוסר מעשה אלא זמן, משא"כ הכא מחוסר שחיטה, כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ובידו עדיף ממחוסר זמן לענין דיחוי ולענין דבר שלא בא לעולם, דבידו לא הוי דבר שלא בא לעולם, ומחוסר זמן מחלוקת הפוסקים, ועיין בתוס' זבחים (נ"ט.) משוי אותם, ועכ"פ לא גרע דבר שבידו ממחוסר זמן, וכיון דחמץ בפסח חשוב להקדש גורם לממון הוא הדין מעשר קודם שחיטה, ועכ"פ אף לפי דיחוי זו, יפה דחה רש"י היש מפרשים בראשית הגז דהתם ג"כ מרי' דברייתא ר"ש: לב) ועוד נראה לדחות הדיחוי ולקיים הראי', דהא שמואל בסנהדרין (קי"ב:) מפרש ברייתא דר"ש בתם והואיל ונאכל במומו לבעלים בלא פדיון אף כשהוא תמים לאו ממון גבוה עיי"ש, ובתם לאו גורם לממון דלאחר שחיטה יהי' ממון גבוה כיון דאסור במכירה, דאז שוב אינו גורם לממון, ואפי' לדעת הכ"מ והתוס' זבחים (ט') דלאחר שחיטה אפי' תם אינו בלאו דלא יגאל, מ"מ לא עדיף משאר קדשים קלים דממון גבוה הוא אליבא דשמואל שם, וכ"ש לשיטת רש"י אפי' ריה"ג מודה לאחר שחיטה ממון גבוה אף חלק בעלים, ואין לומר דהוה גורם לממון אם יפול בו מום, דהא ודאי לא חשוב גורם לממון דאין בידו שיפול בו מום, אלא ודאי מוכח מסוגיא זו כשיטת רש"י דמעשר בהמה מחיים אפי' תם אף דאסור במכירה ממונו הוא, ואם קידש בו אשה מקודשת וזה ברור: לג) בהא דפריך הש"ס בתמורה (ח') לר"נ דאמר בכור בא"י בזמן המקדש דלהקרבה קאי ממון גבוה מבהמתה ולא בכור ומעשר, וע"כ בתם, וש"מ דאית לכהן זכי' בגוי' דאל"כ משללה נפקא, ק"ל דכיון שהודחה העיר לאו להקרבה קאי אלא שירעה עד שיסתאב וכדמקשה שם הש"ס בסנהררין (קי"ב) ואמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו ושוב הוי כמו בכור בזמה"ז דממונו הוא כיון דלאו להקרבה קאי ושוב לא נוכל למעט משללה: לד) ונ"ל דהא דאין קריבה גופה הטעם משום זבח רשעים תועבה וכדממעט בחולין (ה':) מעם הארץ פרט למומר אלא דמקשה דדמיו יהי' מותר כיון דאשתני וכדאיתא שם דבזה פליגי ר"י ור"ל, והנה בחולין שם עביד צריכותא בתרי קראי בחטאת ובעולת דאי אשמעינן בחטאת משום דמכפר עי"ש, לפי זה אפי' לבתר דגלי קרא בעולה, לא נוכל ללמוד בכור ומעשר דעולה נמי מכפר אחייבי עשה, משא"כ בכור ומעשר דלאו בני הרצאה נינהו אפי' בשלמים: סימן תנ א) (שם ע"ב) בגמ' אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו וזה יהי' לך מקודש הקדשים מן האש ר' יהודה סבר לך ולכל צרכיך ור' יוסי סבר כאש מה אש לאכילה אף הוא לאכילה והקשו בתוס' ישנים לר' יוסי לא לכתוב לך ולא בעי מן האש: ב) ולדידי נראה ליישב, דהנה ק"ל במסקנת הש"ס דמפיק מקרא דכהנים אסורים לחלוק זה כנגד זה ש"מ דממון גבוה, דהא בב"ק (י"ג.) קאמר בן עזאי דמעשר בהמה ממון גבוה דכתיב לא ימכר והרמב"ם פסק בפ"ח מהלכות נזקי ממון דכל קדשים ממון בעלים ולא חילק במעשר, וכתב הלח"מ דפסק דלא כבן עזאי, הרי דאף דליתא במכירה ממון הדיוט הוא, ולפירוש רש"י ותוס' בב"ק הנ"ל דבן עזאי לפרש דברי ריה"ג ואין חולק עליו, ניחא, ובלח"מ כתב שאינו יודע מנ"ל לרש"י ותוס' דבר זה, ולדעתי מסוגיא דהכא למדו, דאם איתא שיש חולק אדבן עזאי וס"ל דאף דליתא במכירה ממון הדיוט הוא, א"כ מנ"ל להש"ס דחזר בו ר"י, אימא דר' יהודא ס"ל דלא כבן עזאי כנ"ל לדעת רש"י ותוס', ולרמב"ם קשה, ואין לומר דכיון דגלי קרא דאסור במכירה ה"ה דאסור לקדש בו, דאכתי מנ"ל דבדיעבד לא קידש, והרי המקדש בפירות שביעית מקודשת אף דאסור משום לאכלה ולא לסחורה, ועיין לעיל בתוס' (נ"ב) בד"ה המקדש: ג) ונראה ליישב דחילוק יש בין מעשר בהמה למתנות כהונה דמעשר בהמה של בעליו, ואף דאסור למוכרו איסורא הוא דרכיב עלה אבל לא שאינו שלו למוכרו, ואף שכתב הרמב"ם פ"ו מהלכות בכורות