אבני נזר אבן העזר תקכ

בשעת הקטרה שוב אינו ראוי לאכילה ואינו זוכה בבשר ואף שראוי לאוכלם למחר אינו זוכה בבשר כיון שמחוייב לאכול ממנו היום והוא אינו ראוי לזה כצ"ל לשיטת רש"י: כא) ועיין בסוגיא דב"ק הנ"ל לגירסת רש"י דלא גריס אלא מחוסר כיפורים שאני, משמע דחילוק בין מחיים בין לאחר שחיטה קאי במסקנא בחלק בעלים, זה יסוד דברי רש"י: כב) ונ"ל לפי סוגיא דתמורה (ז':) שהזכרנו לעיל אות ח' דכהן שמקריב בבכור במשמר שאינו שלו עבודתו ובשרו לאנשי משמר כיון דלא זכה בי' כהן כלל מחיים, ונ"ל להביא ראי' מהא דאיתא התם דבכור בבית בעלים בעלים עושים בו תמורה, ולכאורה קשה דאי אפשר לומר שקרב על שם בעלים, דא"כ לעולם בעלים יעשו בו תמורה, [והרי] אין בו לבעלים אלא טובת הנאה שיכולים ליתן לכל כהן שירצה, וכיון דכהן שקיבלו חשוב דלית לי' זכי' בגוי', כ"ש בעלים בטובת הנאה, וע"כ צריך ליישב ולומר דאם הי' לכהן שניתן לו זכי' להקריבו באמת הי' עושה תמורה, אלא דכיון דלאו אית בי' דין ממון דממון גבוה הוא לא שייך בי' זכי' אף לענין שהוא יקריבנו ויאכל בשרו, רק שביד הבעלים ליתן לכהן מאנשי משמר איזה כהן שירצה מהמשמר, וכשנותנו לכהן מאנשי משמר או לכהן אחר שהוא ימתין עד שיגיע משמר שלו] אינו רשאי לחזור בו, ונמצא שכשבא ליד כהן שניהם אין יכולים לעשות תמורה, הכהן לפי שאינו שלו, דלא חל הנתינה כלל כנ"ל, והבעלים לפי שאסורים לחזור וחשוב אינו ברשותם, וכמו חמץ אינו ברשותו של אדם לפי שאסור בהנאה כן הכא חשוב הטובת הנאה אצל הבעלים אינו ברשותו, וכיון שנתברר שאין להכהן שום זכי' אף לענין זה שיקריבנו רק הבעלים יכולין ליתן לכל כהן שירצו להקריבו ולאכול בשרו, ממילא אין יכולים ליתן למי שאינו מאנשי משמר, בשלמא אם הי' של כהן כל כהן מקריב קרבנותיו אף במשמר שאינו שלו, אבל עכשיו שאינו של כהן הוא לאנשי משמר רק שיכול ליתן לכל כהן מאנשי משמר שירצה כמו בכל קרבן יחיד יכול ליתן לכל כהן מהמשמר שירצה וכמ"ש רש"י בתמורה ( ) וכבר ביאר זה התוספות חדשים: כג) שוב הראו לי במהרי"ט אלגזי פרק עד כמה הביא הירושלמי דבכור ניתן לאנשי משמר והוא כמ"ש דכהן לא זכה בבכור מחיים, וע"כ עבודתו ובשרו לאנשי משמר, והרמב"ם שכתב שהבכור נותנו לכל כהן שירצה אפשר כוונתו שהכהן ממתין עמו עד משמרו. ובאמת שהרמב"ם כתב שהבכור זוכה בו מחיים וא"כ דבריו כפשטן, אך הלח"מ כתב דהרמב"ם בבכור בחו"ל: כד) ומדברי ירושלמי ההם יש להביא ראי' דהא דאין הבכור זוכה בו מחיים לאו משום דלאחר שחיטה לאו ממונו וכמ"ש לעיל בשיטת התוס', שהרי הירושלמי הוא הסובר דבכור לאחר שחיטה לכולי עלמא קידש דממונו הוא (ולא פליגי אלא בשאר קדשים דר"מ יליף ממעשר בהמה ור' יהודה יליף לה מבכור] ומ"מ כתב שהבכור ניתן לאנשי משמר, וע"כ דאין הכהן זוכה בו מחיים, דאי זוכה בו מה שייכות לאנשי משמר כיון דזוכה בו מחיים הוא כשאר מתנות כהונה דניתן לכל כהן שירצה [שדה חרמים דנותנו לכהן שבאותו משמר הטעם משום דיליף מגזל הגר כדאיתא בערכין (כ"ח:)] ושוב יכול הכהן להקריבו אף במשמר שאינו שלו כמו קרבנותיו, אלא ודאי כפשטו כיון דיש בו דם ואימורים לגבוה אין הכהן זוכה עד לאחר הקטרה ובאמת לאחר הקטרה הוא ממונו לדעת ירושלמי, והא דקאמר ירושלמי אפי' לאחר שחיטה, הפירוש לא מבעיא מחיים בבכור בחו"ל: כה) ונראה לי דרש"י סובר כירושלמי, וראי' מהא דכתב שם בתמורה (ח':) דבכור שחוט אסור למוכרו משום בזיון קדשים ולא כפשטו דממון גבוה לאחר שחיטה כמו המקדש בחלקו, הגם דס"ד השתא דחי יכול למוכרו, הלא רש"י הוא הסובר במס' קידושין (נ"ב:) דאף חלק בעלים דמחיים ממון בעלים לאחר שחיטה ממון גבוה, אלא ודאי רש"י כירושלמי דבכור לאחר שחיטה ממון בעלים: כו) ונ"ל ראי' עוד דרש"י סובר כירושלמי דאמר דר"מ יליף ממעשר בהמה, מהא דכתב רש"י בפרק ראשית הגז (קל"ז.) דאיתא שם חילוקים בין בכור למעשר בהמה וקאמר שם בקדושה ומכירה. במכירה שבכור כהן יכול למוכרו ומעשר בהמה אינו יכול למוכרו, ובקדושה כתב רש"י יש מפרשים בכור ממונו לקדש בו אשה משא"כ מעשה בהמה דכתיב לא ימכר כו' וליתא דאפי' הכי ממון בעלים ומקדשין בו כדתנן המקדש בחלקו לא קידש ואמרינן בגמ' דווקא לאחר שחיטה דממון גבוה דמשלחן גבוה זכו, אבל מחיים דידי' הוא, עכ"ל, ותמוה לי דלהדיא תנן פרק א' דמע"ש משנה ב' בכור מקדשין בו האשה מעשר בהמה אין מקדשין בו עיי"ש, ואי אפשר שח"ו נעלם מרש"י משנה מפורשת, גם הראי' שהביא מקידושין תמוה, דאטו מעשר בהמה נזכר בהך משנה דקידושין: כז) והנ"ל בזה דהנה הא ודאי דמעשר בהמה אסור לקדש בו אשה כמו שאסור למוכרו והיינו הא דמעשר שני משנה ב', אלא דלפי זה לא הי' להש"ס למיחשבינהו בתרתי קדושה ומכירה דהיינו הך, ובודאי יש מפרשים ס"ל דכיון שאסור במכירה שוב לאו ממונו לקדש בו אשה ואפי' קידש אינה מקודשת ולאו משום האיסור, דא"כ הי' דומה למקדש בפירות שביעית דמקודשת, אף דאסור לכתחילה, אלא משום דאינו יכול למוכרו שוב לאו ממונו כלל, וזה חילוק בפני עצמו בין בכור למעשר בהמה, בכור ממונו מעשר בהמה לאו ממונו, וע"ז השיב רש"י מהמקדש בחלקו לא קידש, וס"ל לרש"י בקידושין דאפי' בחלק בעלים עיי"ש, וצ"ע דהא במסקנת הסוגיא יליף מלכל בני אהרן תהי' איש כאחיו וא"כ כיון דאין לנו מקרא רק על חלק כהנים חלק בעלים מנלי' שאסורים להחליף זה בזה או למכור, וע"כ כירושלמי דיליף ממעשר בהמה דהוא חלק בעלים ג"כ ואסור למכור [וס"ל כדעת המאירי פ"ק דב"ק דבתם אפי' לאחר שחיטה אסור למכור, ודלא ככ"מ פ"ו מבכורות הלכה ה' ועיי"ש במל"מ] והא דהמקדש בקדשים קלים מחיים מקודשת, דמחיים אף דאסור למכור איסורא בלחוד הוא המכירה, ולא שאין לו כח למוכרו, אבל לאחר שחיטה דמשלחן גבוה זכו אינו זוכה אלא למה שמותר לעשות בו וכמו שאכתוב לקמן לשיטת הרמב"ם עיי"ש, וא"כ מוכח מקידושין דמחיים אפי' במעשר בהמה בדיעבד מקודשת דממון בעלים הוא, דאל"כ אף בשאר קדשים לא תהי' מקודשת בדיעבד כיון דיליף ממעשר בהמה כנ"ל: