אבני נזר אבן העזר תקיח

ועוד מפורש שם דבכור בזמה"ז או בחו"ל לריה"ג ממון הדיוט מקו"ח משלמים שטעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק והוי ממון הדיוט כ"ש בכור בזמה"ז, וקשה כיון דאם בזמן המקדש לאו ממון הדיוט ולא דמי לשלמים ומשום דמשלחן גבוה זכו, האי פירכא איתא נמי בבכור בזמה"ז, ואי דלא חזי להקרבה זה סברא בפ"ע אבל לא שילמד משלמים: ג) ע"כ נראה דקושיא, חדא מתורצת בחברתה, דהנה בבכורות (ט':) ס"ל לר' יהודה דפטר חמור אסור בהנאה מ"ט דר' יהודה אמר עולא יש לך דבר שהקפידה עליו תורה בשה ומותר בהנאה, והרי מעשר שהקפידה עליו תורה בכסף צורה ותנן ר' יהודה אומר במזיד קידש ומשני במע"ש מיקדשא משום דיודעת שאין מע"ש מתחלל על ידה ועולה ואוכלתו בירושלים, וכן פטר חמור יודעת ופדאתו בשה ומקדשא בהא דביני וביני, וע"כ כתב הרא"ש אף שאסור בהנאה מ"מ יכול למוכרו קודם פדיון והלוקח יפדנו, ולא הוי נוטל דמים בעד איסורי הנאה דנוטל בעד התירא דאית בי' שימכרנו ואח"כ יפדנו, ולפי זה בקדשים קלים דמיקדשא מחיים אף דאסור בהנאה משום דיודעת ומקרבתו והבשר שאח"כ שלה ומיקדשא בי', וכל זה בשלמים, אבל בכור נהי דמחיים לאו ממון גבוה מ"מ לאחר שחיטה וזריקה כיון דבכור מפורש בתורה שדינו כחזה ושוק והוא לאחר שחיטה וזריקה ממון גבוה כמו חזה ושוק (והא דנאכל לכהן בעליו ואינו מתחלק לאנשי משמר, משום דאפי' חטאת ואשם של כהן בשרו שלו ואינו מתחלק לאנשי משמר כדאיתא בשלהי הגוזל קמא, אבל לעולם משלחן גבוה זכה כמו בחזה ושוק של שלמיו] ע"כ אינו ממונו דממנ"פ מחיים אסור בהנאה, ואי דיקרבנו ואח"כ יהי' הבשר מותר באכילה הלא אח"כ יהי' ממון גבוה, וע"כ אינו יכול למוכרו מחיים שהלוקח יקרבנו או יקדש בו אשה והיא תקריבנו, שהרי עכשיו אסור ליהנות בו ואיך ימכרנו או יקדש בו, ואינו יכול לומר שמקדש בהתירא דאית בי' דלאחר הקרבה יהי' מותר הלוא לאחר הקרבה יהי' ממון גבוה, נמצא שמוכר או מקדש בממון גבוה וממנ"פ אין במה לקדש, דעכשיו אסור בהנאה ואחר הקרבה ממון גבוה, אבל בכור בזמה"ז שעומד לרעות עד שיסתאב שפיר מקדש בהתירא דאית בי' שישחטנו במומו ואחר שחיטה יהי' ממון הדיוט, ואי דהוא עכשיו מתנת כהונה, הוא דומה לתרומה וביכורים דלאו ממון גבוה, דלא אמרינן משלחן גבוה זכו אלא במה שזוכים לאחר שקרב במזבח: ד) ובזה ניחא ליישב דברי התוס' ב"ק (י"ב:) בהא דפריך הש"ס ומחיים מי אמר שפירשו ומחיים מי אמר בחזה ושוק דמתנת כהונה משלחן גבוה זכו, ותמוה דהא אין הכהנים זוכין בחזה ושוק עד אחר זריקה, וכן איתא בזבחים (ק"ג) דעור עולה יכולין בעלים להתפיסו לבדק הבית דאין כהנים זוכין בו עד לאחר זריקה, אך לפמ"ש ניחא דמ"מ אינו של בעלים דעכשיו איסור הנאה ואחר זריקה יהי' לכהנים: ה) ובהכי ניחא הא דאיתא בב"ק (י"ג) שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינה גובה מאימורין, ומקשינן פשיטא, ומשני שאינו גובה מבשר כנגד אימורין, וק"ל טובא הא לא הובררו אימורין לגבוה עד לאחר זריקה, ונמצא שרק ממונו הזיק, ולמה לא יגבה כל חצי נזק מבשר, ומ"ש מההיא דפרק הפרה (מ"ז.) פרה שהזיקה גובה מוולדה מ"ט גופה היא ועיי"ש בתוס' דכי ליתא לפרה גובה כל ח"נ מוולד, וה"נ כיון דאי אפשר לגבות מאימורין יגבה כל ח"נ מבשר, ואין זה ענין לפלוגתא דר' נתן ורבנן דשם, אך לפמ"ש ניחא דנהי דאיסורין אינם ממון גבוה מחיים מ"מ של בעלים ג"כ אינו דעכשיו אסור בהנאה ואח"כ יהי' לגבוה, נמצא שממונו וממון שאינו שלו הזיקו יחד, ושפיר תלוי בדר' נתן: ו) ובהכי ניחא הא דאיתא פרק מרובה (ע"ו.) בהא דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ומקשה הש"ס בשלמא אטביחה ומכירה לא מחייב דכי טבח לאו דידי' טבח אלא אהקדש לחייב מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים, ומשני הא מני ריה"ג היא דאמר קדשים קלים ממון בעלים, וקשה דשוב יתחייב אטביחה ומכירה ועיי"ש ברש"י, ולפמ"ש ניחא דאימורין לאו ממון הדיוט וליכא ומכרו כולו באיסורא, שוב מצאתי כן בשטמ"ק עיי"ש, ואכתי קשה דיתחייב אהקדש ומכירה תחילה מכר האימורים ואח"כ מכר הגוף, ולפמ"ש ניחא דאימורין לאו ממון גבוה עד לאחר זריקה ומ"מ ממון הדיוט ג"כ אינו דעכשיו אסור בהנאה ולאחר זריקה יהי' לגבוה נמצא דהקדש לא הי' כמכירה דלא הי' אז לשמים אלא שהפקיעו מרשות בעלים ובשעת מכירה לא הוי כולו באיסורא כנ"ל ודו"ק [אולם זה בלא"ה לא קשיא דאיתא בירושלמי מרובה הלכה ה' מכרה חציין או חצי' לזה וחצי' לזה פטור]: ז) וכל זה לשיטת התוס' אבל לשיטת רש"י דקדשים קלים לאחר שחיטה ממון גבוה ואעפי"כ יכול לקדש מחיים ולא אמרינן ממנ"פ ליתא לכל זה וקשה מבכור מחיים וכן מבכור בזמן הזה דיליף מקו"ח, וכן משלמים שהזיקו וכן מהא דגנב והקדיש הכל כנ"ל: ח) שוב עיינתי בסוגיא דתמורה (ז':) בההוא דר' נחמן ומפורש שם דלרב נחמן בכור בזמן המקדש דלהקרבה קאי לא זכי בי' כהן כלל מחיים כיון דאית בי' זריקת דם והקטרת אימורין לא זכי בי' כהן כלל עד לאחר הקטרה עיי"ש שכן מפורש שם דמקשה אדר"נ ממתני' דכהנים בבכור עושה תמורה לריב"נ, ולא דמי לחטאת ואשם שאין כהנים עושים בו תמורה דבכור זכה בי' בחייו ומקשה לר"נ ומשני דמתני' בבכור בח"ל, הרי דלר"נ לא זכה בו כהן כלל מחיים כמו בחטאת ואשם וכן פירש"י שם בכל הסוגיא ולק"מ מזה רש"י: ט) ולפי האמור דאימורין מחיים לאו ממונו, נ"ל ליישב הא דאיתא שם בב"ק (י"ג) תודה שהזיקה ניזק אוכל בשר ומתכפר מביא לחם עיי"ש, וקשה למה לא יתכפר הניזק כיון דתורא דשותפי הוא מחיים, ולפמ"ש דם ואימורין לאו ממונו ואין ניזק יכול לגבות מהם מחיים ואין כפרה אלא בדם: י) והא דיכול למנות אחרים עמו על פסחו, משום דפסח עיקרו אינו בא אלא לאכילה והבשר שאוכל יכול למכור, ועוי"ל בפסח דבלא"ה קשה לרבנן דקדשים קלים ממון גבוה איך יכול למנות אחרים עמו, וי"ל עפ"י מה דאיתא בפסחים (צ') דלצורך מצה ומרור יכול למנות אחרים עמו והמעות חולין דחשוב לצורך הפסח עיי"ש, ה"נ חשוב לצורך הפסח מה שאוכלים ממנו עוד אנשים כדאיתא בפרק ר' ישמעאל (ס"ג:) דחשוב מרבה בקצירה כשנקצר ע"י שלשה בנ"א, וה"נ