אבני נזר אבן העזר תקטז

בן חורין ר"ש אומר לעולם הוא בן חורין כו' ומוכיח שם בש"ס דר"ש סובר פלגינן דיבורא שהרי הקרקעות לא קנה דעל כל שהוא איכא למימר האי היא דשייר ואעפי"כ יצא העבד לחירות ש"מ דפלגינן דיבורא, עיי"ש הרי דאף דנתבטל מקצת לא נתבטל כולו, ואמאי לא מקשה הש"ס מזה לרב המנונא, וכ"ש דקשה מזה לדעת המרדכי דבמקנה מטבע ומטלטלין כאחת אף ר"נ מודה דבטל כולו: טז) מיהו הא יש לדחות דהא בלא"ה קשה מהאי סוגיא לדעת הר"ן פרק האשה נקנית וביאר תוספות בתי' בפרק האומנין דשטר שבטל מקצתו בטל כולו עיי"ש גבי נתן לו מקצת דמים ועייל ונפיק אזוזי דאם הקנה לו בשטר בטל כולו, ועכצ"ל דהא דשייר כל שהו שאני שכיון שלא נתבטל רק מחמת שאינו יודע מהו שייר ואילו הי' ידוע הי' קונה לא חשיב נתבטל וכה"ג כתב רש"י בהא דמשני רבא מתרץ לטעמי' באמר כולכם ואחת עיי"ש ודו"ק: יז) בהא דמביא ר"ש ראי' מהתורם קישות דאת וחמור קנה כולו פירשו התוס' דאהתורם אקשות ונמצאת מרה קאי דלרב המנונא כיון שהפנימי אינו פוטר גם החיצון אינו פוטר, ולר"נ החיצון לא יפטר אלא מחצה כמו שהוא לא נתכוין על החיצון שיפטור אלא מחצה, וקשה אהא דהמרבה במעשרות פירותיו מתוקנים ומעשרותי' מקולקלים, וכיון שלא נתפס מעשר רק המחצה, א"כ לר"נ אמאי פירותיו מתוקנים, לא נפטור אלא מחצה שהוא לא נתכוין שיפטור ממה שתרם אלא מחצה וכיון שלא נפטר אלא מחצה ממילא לא יתפוס במעשר אלא רביעי ממה שתרם, ושוב לא יפטור אלא רביעי, וחזר הדין על שלא יפטור כלל ולכאורה צ"ע אך עיין רש"י עירובין (נ'.) ד"ה דאי אמר דמשמע דלכך נתכוין שתקדוש כל חטה ופלגא ולק"מ: סימן תמז עוד בדין קני את וחמור א) הנה יש להביא ראי' לדעת הריטב"א דדווקא באומר קני את וחמור הוא דקנה מחצה משום דפירש קניינו לבד, מהא דאמר במנחות (דף מז:) שחט שני כבשים על ארבעה חלות מושך שתים מהן ומניפן והשאר נאכלת בפדיון אמרוה הא דלא כרבי דאמר שחיטה מקדשא דאי רבי דפריק לה היכא אי דפריק להו אבראי אפסלו להו ביוצא, ופירש"י והתוס' דה"ה דהוה מצי למיפרך לרבי כולהו בעי להניף, עיי"ש, ומשמע דלר"א בר"ש ניחא דיכול לברור איזה מהם שירצה דלקדשינהו זריקה אף דאין זריקה מקדש אלא אותם שהי' בשעת שחיטה, מ"מ כיון דארבעתן היו בשעת שחיטה איזה שירצה מקדשה זריקה: ב) והנה שם בגמ' הקשה אהא דאמר ר' יוחנן תודה ששחטה על שמונים חלות ר' יהודה אמר לא קדשו לה ארבעים מתוך שמונים, ולכאורה מה קושיא דוודאי ר' יוחנן אליבא דרבי קאמר לה דאי אליבא דראב"ש כיון דשחיטה לא מקדשה כלל למה לא יוכל לברר בשעת זריקה ארבעים מהם כמו לפי המסקנא באומר יקדשו ארבעים מתוך שמונים יוכל לברר בשעת זריקה איזה מהם שירצה, א"כ ע"כ חייל על כל ארבעה שיהיו מוכנים שתקדשו זריקה, א"כ אף אם אמר שכל השמונים יתקדשו למה לא יועיל] דהוי דומיא דמימרא דרבה כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו, דומיא דמקדש שתי אחיות כאחת, משא"כ לראבר"ש כיון דשחיטה לא מקדשה לא שייך כל שאינו בזאח"ז כו' כמו לפי המסקנא באומר יקדשו ארבעים מתוך שמונים דיכול לברור איזה ארבעים שירצה ולא אמרינן דילמא לא קדשה אותן הארבעים שבורר, ועל כרחין לומר או שהשחיטה לראב"ש אינה מקדשת כלל ע"כ יכול לברור איזה שירצה, וא"כ ה"ה באומר שיקדשו כולם כן הדין: ג) ואם נאמר הטעם שהשחיטה אינה מקדשת רק בשעת זריקה ע"כ יכול לברור קודם זריקה איזה שירצה, דכיון שבורר ארבעים שיקדשו זריקה והוא אמר שיקדשו ארבעים ע"כ להנהו ארבעים קידש, כיון דשחיטה בלא זריקה לא מקדשה וזריקה אינה מקדשת האחרים, א"כ אף באומר שיקדש שמונים ובשעת זריקה מברר ארבעים ממילא מתקדשים אותן ארבעים, דאי אפשר לומר שאותן ארבעים יתבטלו מכח האחרים, דהי מינייהו מפקת. דהא האחרים ע"כ לא נתקדשו: ד) וליישב זה צ"ל דבאמת בשעת זריקה השחיטה מועלת לקדש ולהתיר דלכולי עלמא שני דברים המתירין נינהו אלא דפליגי אם מעלין זה בלא זה, וע"כ אם אמר בשעת שחיטה שיתקדשו שמונים מתוך שבטל אצל ארבעים בטל אצל כל השמונים, ואף דקי"ל קני את וחמור קנה מחצה, מ"מ הכא שאני שלא אמר ארבעים וארבעים, דאז הי' דומה לאת וחמור אך מפני שאמר שמונים וכללם ביחד בטל כולו: ה) אך לפמ"ש לעיל דכל דין קני את וחמור היינו דווקא משום שהקנה לשניהם בשותפות ולא הקנה להאדם שום חלק לבדו, א"כ בתודה לא שייך זה, ואולי נאמר דהכא משום שלא נתכוין לפטור התודה רק ע"י שמונים חלות אי אפשר שתפטור ע"י ארבעים, ודומה להא דהתורם קישות דהביא מינה ראי' לרב ששת בב"ב (קמ"ג) דלר"נ אי אפשר שיעשה חולין ע"י חצי קישות, וא"כ אין ראי' להריטב"א ודו"ק: ו) ולכאורה קשה על הריטב"א מההוא דאלמנה ניזונית (צ"ח:) דאמר לשלוחו זבין לי ליתכא ואזל וזבין לי' כורא דמוסיף על דבריו הוי וליתכא מיהו קני ואף שהקנין בטל במקצתו ולפמ"ש לעיל ניחא דדווקא בשהקנה לשניהם בשותפות שיש לומר שלאחד לבד בלא השני לא הקנה כלום משא"כ בשני קנינים] וצ"ל כיון שהוא שליח והקנין חל מחמת שהוא כמו המשלח וכאילו המשלח הקנה לו, וכיון שלא נעשה שליח רק על חצי, א"כ הוי כאילו המשלח הקנה לו חציו ולא נפל דבר ממה שהקנה לו המשלח ולא הוי קנין שבטל מקצתו כיון דממה שהקנה לו המשלח לא בטל כלום ודו"ק: ז) ובזה יש ליישב הא דתנן אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מאתים במנה או להיפוך נתקבלה כתובתה, היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל, ומקשה הש"ס מאי לאו שמכרה שוה מנה ודינר וש"מ מעביר על דבריו הוי משני שמכרה שוה מנה ודינר במנה ולכאורה קשה דמה בכך שמכרה בפחות הא מכרה שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה א"כ אכתי יחול המקח על שוה מנה