אבני נזר אבן העזר תקטו

שאין חמור קונה וגמר בלבו שהוא לבדו יקנה והכי קאמר מי שיוכל לקנות משניכם יקנה עיי"ש ברשב"ם, אבל אי לאו דאדם יודע שפיר י"ל דסובר כרב המנונא דאם אחד לא יקנה כולם לא יקנו, וע"כ לגבי הנכריות וודאי דעתו שקנין אחת מעכב חברתה, דבזה לא שייך לומר אדם יודע כו', דאדרבה משום דאדם יודע דעתו כך כדי שיקנו כולן משום מיגו, ומשני דאמר כולכם ואחת, ובאמת ר"נ מודה בכולכם כרב המנונא, וע"כ שייך בי' מיגו לשיטת התוס' הנ"ל, ואפי' לשיטת רש"י דבגנב לצורכו ולצורך חבירו נמי אמרינן מיגו, מ"מ י"ל דלר"נ דאמר דקנה מחצה ולא חשיב קנין אחד כלל לא שייך מיגו: ה) עוד יש ליישב קושיית הראשונים דהנה קי"ל חו"מ סי' רי"ח סעיף כ' חצי שדה אני מוכר לך לוקח נוטל כחוש, וע"כ י"ל דיש קפידא בדידהו שאינן רוצות רק שתתקדש כולן ואז יחלוקו בשוה, משא"כ כשישארו שני חלקים למקדש הן יטלו הגרוע מן הכלכלה, ודווקא לר"ש דאמר קנה הכל ניחא דאף אם האחיות אינן מקודשות לא יהי' המקדש שותף בכלכלה, ואדרבא אז ישאר כל הכלכלה להן: ו) עוד יש ליישב עפ"י מסקנת הש"ס בגיטין (ט') בטעמא דשייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין משום דלאו כרות גיטא היא, ופירשו התוס' דאף דבאמת בעלמא פלגינן דיבורא מ"מ לא חשיב כריתות כה"ג כיון שאינו מתקיים כל דיבורו שאמר כל נכסי, וע"כ בקידושין דילפינן בהקישא דויצאה והיתה בגוונא דלא חשיב כריתות בגירושין אף בקידושין אינה מקודשת וכדאמרינן בפרק המגרש (פ"ב:) בקידש חוץ מפלוני לרבנן אינה מקודשת, דבגירושין כהאי גוונא לא הוי כריתות עיי"ש, וה"נ כיון דאינו מתקיים כל דיבורו שאמר כולכם אינה מקודשת כמו בגירושין: ז) [ומיהו יש לחלק דדווקא בשיור בקידושין דהחסרון היא שאינו מתקדש כולה ע"כ ילפינן מגירושין, אבל קנין קידושין לא ילפינן מגירושין אלא בשטר קידושין דכה"ג כתב הר"ן ז"ל ריש קידושין במחובר דכסף במחובר כשר] עוד יש לחלק לפי המשמעות הפוסקים הטעם קני את וחמור למ"ד לא קנה משום קנין שבטל מקצתו בטל כולו, וע"כ מדמים הפוסקים המקנה מטבע ומטלטלין כאחד בקנין סודר וכן המקנה דבר שאין בו ממש עם דבר שיש בו ממש יחד [ולקמן יתבאר דעתינו בעז"ה]: ח) והנה מבואר בשייר קרקע כל שהוא דלא יצא בן חורין למ"ד דלא פלגינן דיבורא וכיון שבטל השטר אצל הקרקע בטל אצל העבד ועי' פירש"י שם, והנה בדין פלגינן דיבורא דעת הראב"ד לחלק בין בע"ד לקרוב או פסול, דדווקא בבעל דין אמרינן פלגינן דיבורא משום דבע"ד לא הוי עד כלל לא חשיב עדות שבטלה מקצתו, וע"כ ס"ל לר"נ קנה מחצה, דלא חשיב קנין שבטל מקצתו דלגבי החמור לא חשיב קנין כלל, אבל במקדש נכריות ואחיות אף אם נאמר דערוה כיון שאין קידושין תופסין בה לא חשיב קנין כלל כמו חמור, מ"מ בנ"ד שכל אחת בפני עצמה ראוי לקידושין רק מחמת שמקדש אחותה ג"כ, קידושי אחותה מבטלת קידושי', נמצא שבאמת הי' נכריות שהרי גם קידושי אחותה בטלין] ומ"מ קידושי' בטלין, שפיר הוי קנין שבטל מקצתו: ט) ובהכי ניחא ליישב הא דהוצרך רבה לטעמא דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו תיפוק לי' דאי אפשר לקנות שניהם וכיון דאחת לא קנה הו"ל את וחמור, ואין לומר דבלאו הכי דכל שאינו בזאח"ו כו' הי' יכול לקדש שניהם, א"כ מאי קמותיב אביי לרבה מהמרבה במעשרות הא משם לא מוכח אלא דאחת קנה כמו במעשרות שמעשרותי' מקולקלים ולא נעשה מעשר רק החצי, ולהנ"ל ניחא דאם באמת תתקדש האחת תהי' אחותה ערוה ולא התחיל בהקידושין כלל, משא"כ לפי האמת דאין שתיהן מקודשות ומ"מ אינן מקודשת שפיר הו"ל קנין שבטלה מקצתה: י) עוד יש ליישב באופן אחר, והוא דרבא לטעמי' דאביי קמותיב, דהנה הרשב"א ז"ל הקשה לאביי דלית לי' דרבה דאמר כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו האיך יתרץ מתני' דהמקדש שתי אחיות, ותירץ דכי אית לי' לאביי קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין היינו באומר אחת משתי אחיות דאותה שמתקדשת באמת מותרת לו ומסורה לביאה רק מחמת הספק אינה מסורה לביאה, אבל במקדש שתיהן שבאמת אסורה לו בכה"ג אף אביי מודה עיי"ש: יא) אך יש לעיין בגוף הסברא דהמקדש שתיהן כאחת חשוב אינה מסורה לביאה, דהא מבואר בתוס' דלא חשיב אינה מסורה לביאה רק כשהקידושין אוסרין הביאה, והכא קידושי חברתה אוסרין הביאה, בשלמא במקדש אחת מהן כיון דאין כאן רק קידושין אחד ואותו קידושין אוסרין הביאה שפיר חשוב אין מסורין לביאה, משא"כ במקדש שתיהן הקידושין של אחותה אוסרתה ולא קידושי': יב) אך למ"ד את וחמור לא קנה אתי שפיר, דאם לא יחולו קידושי' גם קידושין של אחותה לא יחולו דהו"ל את וחמור, ונמצא דמחמת שחלים קידושי' חלים קידושי אחותה ונאסרת, נמצא שע"י קידושי' נאסרת, וע"כ פריך שפיר רבא לאביי ולטעמיך מי ניחא, דהא לאביי דלית לי' דרבה כנ"ל, ומשני רבא מתרץ לטעמי' כו' באומר כולכם ואחת ואחת מהאחיות, דרבא לשיטתו שפיר י"ל את וחמור קנה מחצה ודוק היטב: יג) ובעיקר דין דקני את וחמור נלפע"ד דטעמא דרב המנונא לאו משום קנין שבטל מקצתו נגעו בה, רק משום שהקנה לשניהם נכסיו בשותפות, וע"כ יכול לומר לאחד מכם לא הקניתי לו כלום רק לשניכם הקניתי, וכה"ג כתב הר"ן בשם הירושלמי באחד שלוה משנים שאין האחד יכול לתובעו שיכול לומר משניכם לויתי עיי"ש, וע"ז מייתי ר"ש ראי' מהתורם קישות, שהוא פירש שכל הקישות החיצון והפנימי נפטרת שאר הקישות, וע"כ לרב המנונא לא נפטר כלל ונשאר הכל טבל שעל החיצון לא אמר כלל שיפטור רק שניהם ביחד, אבל אם ייחד מקצת נכסים לאדם ומקצת לחמור ואפי' הקנה מטבע ומטלטלין בקנין סודר בבת אחת נלפע"ד ג"כ דאפי' לרב המנונא קנה המטלטלין: יד) וראי' לזה דאל"כ למה לי קרא דכל היוצא מפיו יעשה דנדר שהותר מקצתו הותר כולו אם גם בעלמא אמרינן דכיון שנתבטל במקצת בטל כולו: טו) עוד יש להביא ראי' מהא דגיטין (מ"ב.) הנותן כל נכסיו לעבדו שייר קרקע כל שהו לא יצא