אבני נזר אבן העזר תקי

מיני' אבל היכי דיהיב לה שיעבוד דידי' כגון חייב אני לך מנה בשטר או בקנין, וכמו כן אם אמר לה זכי במשכון בשעבוד מנה אין אשה מתקדשת בכך דלא נפיק אכתי מיני' כלום, כמו בהמקדש במלוה דידה דאינה מקודשת משום דלא נתן לה כלום דגם מתחילה הי' לה הממון אע"ג דאית עלי' שעבוד מתחילה קודם שקידשה מ"מ הי' לה גוף הממון ולא יהיב לה כלום, ה"נ לא נפיק מיני' כלום, נהי דיש לה שעבוד, מ"מ הא גוף הממון בידו, וא"כ ה"נ אמאי מקודשת נהי דנפיק מיני', מ"מ הא היא לא קיבלה עדיין כלום כיון שבלא"ה יש לה קנין במשכון לפדותו

ב) וי"ל דהטעם בזכי במשכון בשעבוד מנה דאינה מקודשת הא בע"ח קונה משכון, וא"כ הא יהיב לה גוף הדבר דהא היא קונה את המשכון, י"ל דהטעם משום דהוא לא נתן לה המשכון רק לשעבוד, רק שממילא קונה את המשכון, וא"כ אין לומר שתתקדש במה שקנתה את המשכון, הא זה לא נתן לה הוא, רק דממילא קנתה אותו והוא לא יהיב לה רק לשיעבוד, ולפיכך במשכון דאחרים דכיון שכבר קנה אותו ממילא מקודשת דהא הוא יהיב לה ממון, דהא כבר קנה את המשכון מדר' יצחק

ג) וא"כ לפי זה לשיטת הרשב"א דמפרש הסוגיא דמקדשה בגוף המלוה רק משום דבמחילת המלוה קנתה את המשכון מקודשת וא"כ לפי זה בזכי במשכון בשעבוד מנה והתקדשי לי בו מקודשת כדעת הראב"ד ז"ל, דהא הכא אע"ג דלא מקדשה במשכון רק במלוה מ"מ כיון דע"י זה קנתה את המשכון מקודשת ה"נ בזכי במשכון בשעבוד מנה, נהי דהוא לא יהיב לה רק לשיעבוד, מ"מ כיון דעי"ז קנתה את המשכון מדר' יצחק מקודשת כמו הכא

ד) עוד י"ל דהנה אם מקדשה במלוה דאחרים מקודשת, והטעם משום דנתן לה דבר חדש, רק במלוה דידה משום דכבר הי' לה, ולכך גם בזכי במשכון בשעבוד מנה ג"כ לא מהני משום דאכתי אגוד גבי', וא"כ י"ל הכא דהיכא דמקדשה במשכון ומוחל לה המלוה, לא שנפקע שיעבודי' מיני' ומסתלק מהשיעבוד, דא"כ אמאי לא מהני כשמחל לה המלוה בלא חזרת המשכון כמ"ש הריטב"א ז"ל, הא אם נאמר דאם מוחל לה המלוה הוי סילוק מהשיעבוד למה לי חזרת המשכון, הא סילוק א"צ קנין, דסילוק היינו דמסתלק ממנו וממילא קונה אותה האחר וקנין לא שייך על סילוק, רק דצ"ל לא דנפיק שיעבודי' מיני', רק דאותו השיעבוד שיש לו במשכון הוא נותן לה והיא זכתה את השיעבוד שיש לו על המשכון

ה) ומצינו כעין זה דאדם יש לו שיעבוד על דבר שלו, בתשו' הרשב"א באחד שהלוה לאביו ממון ואח"כ מת אביו ויש לו עוד שני בנים חוץ מהמלוה ואח"כ מת המלוה בלא בנים ונפלה הירושה לשני האחים ואח"כ מכר האחד חלק ירושה מאחיו המת לאחיו השני ועכשיו בא אותו שקנה ותובע גם את המלוה שנתחייבו הנכסים לאחיו המת וזה אומר לו דעכשיו שנפלה הירושה לפנינו נסתלק השיעבוד מהנכסים דבלא"ה אנו יורשים אותם, והשיב הרשב"א ז"ל דלא נסתלק השיעבוד דאדם יכול להיות לו שיעבוד על נכסים שלו עיי"ש, א"כ ה"נ הוא נותן לה את השיעבוד שהי' לו במשכון שלה, ויש לה השיעבוד שהי' לו במשכון, וא"כ הוא נותן לה דבר חדש וגם לא אגוד גבי' כלום, וזה למדנו מקידושי יעוד, שגם ביעוד נותן לאביו השיעבוד שהי' לו ולא שנסתלק השיעבוד כנ"ל

ו) אך לפי זה ביעוד היכא שמת האב לא שייך לומר כן דנותן לה השיעבוד שיש לו עלי', דז"א דאין אדם זוכה בשיעבוד על עצמו דמצי לזכות רק על נכסיו ולא על עצמו והוא ג"כ מתשו' הרשב"א, רק די"ל דביעוד בלאו הכי ניחא דיהיב לה קנין פירות שיש לו בה כמ"ש הריטב"א עיי"ש, וזה מוכח מיעוד דאין דעתה אמחילת המלוה רק על המשכון וא"ש

סימן תלה

א) (שם ע"ב) בגמ' משל דרבנן למה הדבר דומה לאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלשים יום וכו' ומקשה פשיטא, ותמוה לי דהא כסף לאחר ל' מועיל אף שנתאכלו המעות וא"כ אפשר לומר שמקדשה במעות הראשונות שתתקדש בשעת היעוד

ב) ונ"ל דהנה רב אשי (ז':) בעי בתך וקרקעך בפרוטה מהו מי אמרינן בתך בפרוטה וקרקעך בחזקה או דילמא בתך בחצי פרוטה וקרקעך בחצי פרוטה. ומבואר מזה דאינו יכול לקדש הבת והקרקע בכל הפרוטה וכמו בשני קרקעות שיכול לקנות בקנין אחד, והיינו משום דקנין אשה לחוד וקנין שדה לחוד, ולפי זה צ"ל האב יכול (לקנות) למכור לאמה ולאישות בכסף אחד וצ"ל דאם מייעד אותה לבסוף לא קנאה כלל לשפחות דהא קי"ל דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות, וכיון שקנאה למפרע לשם אישות שוב אינו יכול למוכרה אח"כ לשם שפחות וכל שאינו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו, ונמצא שלא חל הקנין לשפחות, משא"כ אם נאמר שאינו קונה לאישות רק אח"כ כשמייעד אותם ושוב אינו יכול לקנות השפחות והאישות כאחד

ג) ובזה מיושב דברי הירושלמי שכתב על דעתו דר' יוסי ב"ר יהודה מעשה ידי' של רב ועל דעתין דרבנן מעשה ידי' שלה, והמראה פנים נדחק בזה דלרבנן אף מעשה ידי' שאחר שש שלה, ולהנ"ל א"צ לזה די"ל דקאי על מעשה ידי' שקודם היעוד ולרבנן לא חל המכירה כלל כנ"ל ודו"ק היטב

סימן תלו פרק האיש מקדש

א) (דף מ"א ע"א) בגמ' מה לגירושין שכן ישנן בע"כ, ק"ל נלמד מאשה שעושה שליח קבלה אף שאינה יכולה להתגרש בע"כ של בעל ושמעתי שבס' המקנה הקשה כן

ב) ונ"ל לפרש עפ"י דברי התוס' פרק איזהו נשך (ע"א:) דהעושה שליח לקבל מעות מהגוי לא מהני דצריך להיות שלוחו של בעל המעות הוא הגוי ואין שליחות לגוי, ביאור דבריהם שאי אפשר לעשות שליח על ממונו של אחר אם לא שבעל המעות עושהו שליחו של אחר, ועיין בחי' הר"ן פ"ק דמציעא ובנמק"י בענין חצר דמציאה, וזה קושיית הש"ס מה לגירושין שכן ישנן בע"כ והוא שלו ויכול לגרשה בע"כ, משא"כ