אבני נזר אבן העזר תקח

לא מהני היעוד אח"כ, דהוי קידושין שאין מסורין לביאה, דהקידושין אוסרים אותה עליו, דאם לא קידשה היתה מותרת לו כשגירשה השני, אבל אי אמרינן דהיעוד מועיל נאסרה עליו דמקודשת למפרע והוי סוטה דנאסרה עליו לעולמית והוי קידושין שאין מסורים לביאה ולפיכך מהני קידושי השני: ג ואין לומר דהא היעוד לא הוי אלא כמו תנאי ועיקר הקידושין הי' קודם בשעה שמכרה לו ואז הוי ראוי לביאה, אי אפשר לומר כן, דא"כ אמאי בעינן היעוד בפני שנים, והא קיום התנאי לא בעי עדים אלא ע"כ צ"ל דעיקר הקידושין הוי השתא רק שמקודשת למפרע וכנ"ל זא"ש. ד עוד י"ל באופן הנ"ל דהא נ"ל ברור דארוסה שזינתה אין מועיל החופה אח"כ לעשות נשואין, נהי היכא דאיסתתר אמרינן ביבמות ( ) דמועיל החופה י"ל דבשלמא התם לא הוי אלא ספק, אבל היכי שוודאי זינתה דטומאה כתיב בה כעריות אין מועיל החופה אח"כ, וכ"ש לדעת ר"ת דאשה שזינתה אין בעלה יורשה עוד ואינו מיפר נדרי', ופשיט שאינו טעמא לה דזה מפורש פ"ב דיבמות (כ"ב:), וא"כ פקע כל קנין החופה כשזינתה וכ"ש שאינו חל: ה וי"ל דהירושלמי ס"ל יעוד נשואין עושה, וכתב המקנה דהטעם משום שהכניסה לביתו והוי כמו חופה ולא הוי נשואין אלא משעת היעוד ולא למפרע, וא"כ הכא אי אמרינן דהיעוד מועיל שוב הוי זינתה תחתיו ושוב אין מועיל היעוד אח"כ להיות נשואין וממילא לא מועיל כלום ואפי' לקידושין וא"ש: עוד י"ל דהנה ילפינן דאין קידושין תופסין באשת איש מהקישא דר' יונה, והנה באמת קשה מה צריך להיקש תיפוק לי' דהאיך יכול לקדשה כיון שהיא נקנית לבעלה ואין לה כח להקנות לו כיון שהיא של הבעל והאיך יכול אדם לזכות בחפץ חבירו, אך י"ל דההיקש אצטריך לארוסה דאין קידושין תופסין בארוסה, דבארוסה אין להבעל בה עכשיו קנין גמור, וראי' דבנשואה אינה יכולה לאסור התשמיש על בעלה וארוסה יכולה, רק דארוסה הוי קנין לענין זה אוסר אותה על העולם והוא יכול לקנות אותה אבל כח יש לה דאינה אכתי של בעלה, והא דיכול אחר לקדשה ולאסור אותה על בעלה קי"ל מהיקש דאין קידושין תופסין בה: ז) ומעתה א"ש דהיכא דהשיאה שוב אין האדון יכול לייעד אותה כיון שאינה ברשותה והיא ברשות אחרים ואין לה כח להקנות א"ע לו, ודעת רש"י שצריך ריצוי דידה: ח) ואין לומר דנאמר להיפוך דהיעוד יועיל בשעת יעוד ושוב אינם מועילים נשואין האחרים, דז"א כמו שהבאנו לעיל בסי' הקדום מהרי"ף ב"מ במצא שובר דלא אמרינן כן כנ"ל: ט) אבל היכא שקידשה גרידא כיון שיש לה כח עכשיו ואינה ברשות הבעל לגמרי שוב יכול האדון לייעדה ואין שייך לומר כאן הקישא דר' יונה כיון שמקודשת למפרע ואז לא היתה ערוה: סימן תלא א) (דף ט"ז ע"ב) בגמ' ענק אמה העברי' לעצמה כו' מכאן שאין אדם מוריש זכות שיש לו בבתו לבנו, וקשה לפי מה שהוכיחו התוס' בב"ק (מ"ב) דחיוב הקנוי אינה אלא משעת העמדה בדין ולא למפרע מהא דאין אדם מוריש קנס בתו לבניו, ואם אנו אומרים דהחיוב הוא למפרע אמאי אין יכול להוריש לבניו דבשעת ירושה הוא דידי' ה"נ כיון דבאמת ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף, וראי' דהחיוב חל למפרע מהא דמעניקים יוצאת במיתת האדון ובמה נתחייבו היתומים אלא ש"מ דהחיוב חל למפרע, נמצא דהוי דידי' קודם, ואפי' אי אינה לשכירות אלא לבסוף נמי קשה, דהא בא בבת אחת, דבאותה שעה שמת הוא זוכה בענקה ומוריש אותו: ב) ויש ליישב דהנה הר"ן כתב בכתובות (סוף פרק מציאת האשה ד"ה מעמלא דבתי) דבאותן דברים שגובה דווקא מן הקרקעות ולא מן המטלטלין כגון מזונות הבת ועישור נכסים גובין נמי משכירות בתים דהוי כמו פירות המחוברין וצריכין לקרקע כיון שאינה משתלמת אלא לבסוף, ה"נ י"ל כיון שאינה משתלמת אלא לאחר שיוצאת והוי כמו צריכין לבת, והוי כמו בת, ובת אין יכול להוריש דאינה משתלמת רק לאחר שיוצאת, ואם אינה רוצית לצאת אין לה ענק, ושוב הוי קודם יציאה זכות שיש לו בבתו ונכון ג) מה שהוכחנו דהחיוב הענקה חל למפרע מהא דמעניקים ליוצאת במיתת האדון ואי אמרת חל לאחר שיוצאת במאי נשתעבדו היתומים ועוד קשה הא קי"ל שיעבודא לאו דאורייתא, שו"ר בספר קצוה"ח סי' ל"ט שהקשה כן עיי"ש, ויש לדחות דהנה המהרי"ט כתב, גבי מי שמכר חפץ לחבירו לפרוע לו ממעות מיוחדות ולא ממעות אחר דצריך קנין אחר דלא חל חיוב על הגוף ועל המעות נמי אין מטבע נקנה בחליפין, דחיוב על דבר מיוחד בלא אחריות לא מיקרי אלא חיוב נכסי ולא חיוב הגוף ואין מוטל שום חיוב על הגוף רק על הדבר עיי"ש: ד) והנה אמרינן ביבמות (ס"ז.) דהיכא דמת הכהן והניחה מעוברת אוכלין העבדים בשביל כל המשפחה ולאחר שנולד העובר יורש העובר אותם ואוכלים בשביל העובר, ולכאורה צריך להבין הא כיון שנפלו לכל המשפחה, דהא היו אוכלים בשביל המשפחה, א"כ איך יורש אותם העובר לאחר שנולד, הא השתא ליתי' לאב ולירש מכוחו, אך צ"ל דכח המוריש חל על הנכסים, וא"כ הנכסים עדיין בעולם ויכול לירש אותם דהחיוב מוטל על הנכסים דכל אימת שיוכל לירש (יירש אותם: ה) אלא דלפי זה צריך להבין במה דאמרינן בבכורות (מ"ח.) גבי מת האב בתוך למד דפטורין היורשין ואמאי לא נימא דהחיוב מוטל על הנכסים ואמאי פטורין, וצ"ל דהטעם כיון דהוי חיוב הגוף ונפקע ממילא נפקע שיעבוד נכסי ג"כ, משא"כ לגבי עובר כנ"ל לא הי' חיוב על הגוף רק מעיקרא החיוב מוטל על הנכסים: ו) וא"כ א"ש דהא גבי הענקה נמי לא הוי אלא חיוב נכסי דלא הוי אלא לדבר מיוחד צאן גורן ויקב דאם אין לו מאותם המינים אין מוטל שום חיוב על הגוף, וא"כ בזה שפיר גבו מן היורשים אפי' שעבודא