אבני נזר אבן העזר תקז

לאחר ובשטר קנין לא בעי לשמה, דהא באמת אין משוחרר רק משום דאמרינן גיטו וידו באין כאחד, וזה בשטר שחרור, אבל בשטר קנין לא אמרינן גיטו וידו באין כאחד, ובזה מיושב דתינח בעבד כנעני אבל בעבד עברי דיש לו יד כדאיתא בעירובין (ע"ט:) ומזכה להן ע"י עבדו ושפחתו העברים וממילא מהני משום שטר קנין, ניהו דאינו יכול למוכרו לאחר מ"מ לעצמו אפשר דיכול למוכרו: ג) וכי תימא ל"ל לרש"י לומר משום דגמרינן מעבד כנעני, י"ל דרש"י קאמר אליבא דר"ה דס"ל אדון כותבו וילפינן מאם אחרת וממילא גם שטר קנין בעי לשמה כמו כן שטר שיחרור ליכא למימר דלא בעינן לשמה משום דהוי שטר קנין דקונה א"ע, דז"א דשטר קנין אדון כותבו פירוש הקונה ולא המקנה, ולכך הוצרך רש"י לומר משום דגמרינן מעבד כנעני וממילא בעינן לשמה, ואין חילוק ג"כ בין שטר קנין לשטר שיחרור אבל אנן קי"ל כר"ח דס"ל אב כותבו וממילא שטר קנין לא בעי לשמה וממילא גם שטר שחרור לא בעי לשמה דמהני מדין שטר קנין דיכול למוכרו להעבד עצמו ונכון: סימן תכז א) (שם) בתוד"ה לימא לי' תימה אמאי לא פריך ויפקירנו כו' והקשה הפנ"י הא קי"ל דבעינן הפקר לכל והכא אין אחר יכול לזכות בו דאפי' למוכרו אינו יכול והאיך הוי הפקר: ב) ונראה ליישב דהא דאין יכול למוכרו נ"ל דהיינו דווקא שלא מדעתו של עבד, אבל מדעתו יכול למוכרו, דעיקר מה שאינו יכול למוכרו נלמד מהא דאינו יכול להורישו, וירושה אין שייך לומר דמדעתו יכול להורישו לבתו, דזה אינו כיון שמת, אבל לגבי מכירה היכא שרוצה יכול למוכרו לאחר, דהטעם דאינו יכול למוכרו הוא משום דיכול לומר איני רוצה לעבוד לאחר, אבל היכי שרוצה יכול למוכרו ושפיר מקרי הפקר לכל כיון שיכול אחר לזכות בו מדעתו: ג) ועוד נראה דאפי' שלא מדעתו אינו יכול למוכרו לעבוד בו כנ"ל משום שיכול לומר לך אני רוצה לעבוד ולא לאחר,, אבל מ"מ יכול האחר לזכות בזה לענין זה שיכול למוכרו אח"כ להאדון עצמו וליקח ממנו כסף, דעל זה לא שייך לומר לאחר איני רוצה לעבוד דעובד את האדון עצמו, ולכן שפיר מיקרי הפקר לכל כיון שיכול אחר לזכות בו כמו עבד כנעני וא"ש סימן תכח א) (שם) בתוד"ה והרב, אבל אם לא הי' גופו קנוי היתה מחילה מועלת ויש לדקדק מכאן דמחילה לא בעי קנין ומיהו יש לדחות דכיון שהוא מוחזק בגופו אין לך קנין גדול מזה עכ"ל וצ"ע הא בכל חוב הוא מוחזק בקרקע דהיכי דנפל בו מציאה זוכה לו: ב) ואפשר דנ"מ היכא דיש לו חצר מושכרת לאחר דבאופן זה לא יועיל מחילה דהשתא אינו מוחזק בקרקע דקי"ל דקונה לשוכר ג) אך לשיטת ר"ת בלא"ה קשה דהיכא דנפקע שיעבוד הגוף ממילא נפקע שיעבוד נכסי, וכיון דשיעבוד הגוף יכול למחול משום דמוחזק בגופו ממילא נפקע שיעבוד נכסי וממילא בכל מחילה א"צ קנין וצל"ע: ד) אך החילוק בזה פשוט דווקא עבד שמחוייב לעבוד בגופו מהני מוחזקות שלו, אבל חיוב דעלמא שמחוייב ליתן לו דמים לא מהני מוחזקות שלו בגופו: סימן תכט א) (שם) בתוד"ה מיתה וא"ת חופה תוכיח כו' והקשה הפנ"י דמה קושיא הא יכול האדון לייעד אח"כ ונמצא מקודשת למפרע למ"ד מעות הראשונים לקידושין ניתנו: ב) ונראה לתרץ דהנה באמת אנו יכולין לומר בהיפוך דהחופה יהי' מועלת ושוב לא יוכל לייעד אותה כיון שאינה ברשותו והוא כיון שמייעדה לאחר שש וממילא מהני החופה ודמיא למה שהקשה הרי"ף ב"מ (י"ג.) גבי מצא שובר דאמרינן שם עדיו בחתומיו זכין לו והקשה הא בעינן מטאי לידי' וכאן נהי דהוא מודה מ"מ הא לא מטאי לידי', ולכאורה מה קשיא הא אי יהבינן לי' מיקרי מטאי לידי'. וצ"ל כוונתו כיון שאינו ברשותה עוד שמכרה השט"ח לאחר בשלמא בכל שט"ח עדיין מועיל לגבות מבני חרי, אבל לגבי שובר כיון שמכרה השט"ח מה מועיל אמירתה: ג) ולכאורה למה לא אמרינן להיפוך דיהי' מועיל אמירתה והוי מטאי לידי' ושוב לא מועיל המכירה ושוב הוי ברשותה, אך צ"ל דעל זה אנו דנין כיון שמכרה אמרינן דהמכירה מועלת, ושוב אינה ברשותה ואין מועיל אמירתה ולא הוי מטאי לידי': ד) וה"נ אם הכניסה לחופה אמרינן דהחופה מועלת וממילא אח"כ כשבא לייעד לא מועיל משום שאינו ברשותו עוד, ואף אי אמרינן להיפוך דהיעוד מועיל ושוב אין מועיל החופה, מ"מ כיון שהחופה כבר היתה כשבא לייעד אמרינן דהיעוד אינו מועיל כמ"ש הרי"ף הנ"ל וא"ש: סימן תל א) איתא בירושלמי פרק א' הלכה ב' אהא דאמרינן המוכר את בתו וחזר וקידשה לאחר באנו למחלוקת ר' יוסי בר' יהודא ורבנן אי מעות הראשונים לקידושין ניתנו הכל מודים שאם השיאה ששיחק באדון ותצא לחירות עיי"ש וצריך להבין הטעם דמ"ש קידושין מנשואין: ב) ונראה ליישב דהירושלמי מיירי היכא שהשיאה לחופה ונבעלה, והנה הרמב"ם פרק י"ח מהלכות איסורי ביאה הלכה יוד פוסק דקטנה שזינתה מיקרי רצון לאסור על בעלה, והנה קי"ל דקידושין שאין מסורים לביאה לא הוי קידושין וא"כ א"ש, דאיך אפשר לומר דהיכי שייעדה האדון אח"כ תהי' מקודשת למפרע ולא מהני קידושי השני, הא אי אמרינן דמקודשת למפרע שוב הוי זנתה תחתיו כשנשאה השני ונאסרה עליו ושוב