אבני נזר אבן העזר תקו

וסרה על שום אדם ושוב אינם אוסרים אותה דלא שייך כנ"ל משום תפיסת קידושין, דז"א דבלאו הכי לא הי' קידושין תופסין בה, ושוב ממילא אינם קידושין ואין ראוי להיות אשתו וממילא איכא עשה כנ"ל: ד) ואין להקשות לפי זה מאי קאמר אלמנה לכה"ג בלאו, הא גבי אלמנה לכה"ג כתיב לא יקחו וקיחה היינו תפיסת קידושין וכאן כיון דאין אוסרה, שוב לא יהי' קידושין ולא שייך הלאו דלא יקח די"ל כמ"ש הרמב"ם פרק י"ז מה' איסורי ביאה ה"ו גבי כהן שנשא נכרית דחייב משום זונה ואע"ג דכתיב לא יקח ואין אוסרה לכלום, מ"מ כיון דלא שייך בי' תפיסת קידושין ביאתן היינו קיחתן, ה"נ כיון דלא אפשר בענין אחר ביאתן היינו קיחתן ומיקרי לא יקחו, עוד י"ל באופן הנ"ל דהכא אינה אוסרה משום תפיסת קידושין דלא יחול איסור דא"א על העשה, ושוב אפי' השתא יהי' קידושין תופסין בה ואינו אוסרה כנ"ל ופשוט: סימן תכד א) (דף ט"ו) ברש"י ד"ה לו ולא לבע"ח אין האדון מחוייב להגבות הענקו לבע"ח עכ"ל משמע דאי בעי משלם לבע"ח וצ"ע מנ"ל הא דהא בב"ק (מ') בסוגיא דשאלו בחזקת תם משמע דאי לאו דר"נ אי מתפיס לבע"ח חייב לשלם שנית [עי"ש דמקשה ונימא לי' אי אהדרתי' ניהלי' הוה מעריקנא לי' לאגמא]: ב) ונראה דק"ל לרש"י כי היכי דמקשה הש"ס על לו ולא ליורשיו שכיר קריי' רחמנא מה שכיר פעולתו ליורשיו, ה"נ איכא לאקשויי מה שכיר פעולתו לבע"ח מדר' נתן, דהא ר"נ יליף לה מדכתיב ונתן לאשר אשם לו, והיא בפ' נשא גבי אשם גזילות דקאי על שבועת הפקדון סוף פ' ויקרא, ושם כתיב נמי או עשק את עמיתו והיינו כובש שכר שכיר, הרי דבשכר שכיר נמי איכא דר"נ: ג) אך י"ל דבשעה שכפר ועשק השכר חל עליו חיוב חדש והשיב את העושק וכמו בפקדון כשכפר נעשה גזלן וחייב באונסין, כמו כן בשכר שכיר אף דאין נ"מ לענין אונסין, מ"מ נ"מ דיהי' בו חיוב דר"נ כמו בשאר גזילה (וכן משמע ברא"ש כתובות ריש פרק הנושא דבחוב נמי שייך גזילה בשעה שסירב מלשלם, וכן משמע בירושלמי ריש פרק הנזקין דמלוה ונעשה כפרנית גובה מעדיות]: ד) אך עדיין קשה דאיך נפטר ממלוה שלו היינו מהפועל במה שמשלם לבע"ח, נהי דמחיוב עושק נפטר משום דשייך בי' דר"נ, מ"מ חיוב ראשון דשכר שכיר לא פקע, ומזה לא נפטר במה שמשלם לבע"ח: ה) הן אמת דלרב בסנהדרין (ע"ב.) דס"ל כל גזלן קונה וחיוב השבה הוא דרמיא עלי', א"כ ה"נ לא רמיא עלי' חיוב אחר רק חיוב והשיב את העושק דשייך בי' דר' נתן, אבל לרבה שם קשה [ואפי' לשיטת התוס' דאין חיוב אשם אלא בייחד לו כלי אין לתרץ דשוב על הכלי שייך דר"נ אפי' בלא כפירה דזה לא מיקרי שכר שכיר, דהא ליתא שהרי מפורש בר"ן שבת ריש פרק שואל בענין הלוואת יו"ט לא ניתן ליתבע, דאם תפס מעות וחזר הלוה ותפסן מפקינן מיני' בדיינין כיון שכבר קנאו המלוה אנן לאו הלוואת יו"ט מפקינן מלוה אלא ממון גמור שגזל ממלוה, אבל אם תפס מלוה משכון וחזר הלוה ותפסן כיון דלא קני לי' לגופי' עדיין הלוואת יו"ט הוא עיי"ש, וה"נ ייחד לו כלי למשכון עדיין שכר שכיר הוא]: ו) מזה הוכיח רש"י דאפי' בהענקה אי בעי האדון משלם למלוה, וע"כ בעושק דרמיא עלי' שני חובות חיוב עושק וחיוב שכר שכיר ומצד עושק, מחוייב מדר"נ ומצד שכר שכיר עכ"פ יוצא כשמשלם למלוה ע"כ משלם למלוה ויוצא ממנ"פ, משא"כ אם ישלם לפועל עדיין יהי' מחוייב לבע"ח מדר"נ ודו"ק. סימן תכה א (דף ט"ז ע"א) בגמ' ובשטר מנלן אמר עולא כו' הניחא למ"ד שטר אמה העברי' אדון כותבו כו' צ"ע לשיטת הרמב"ן ז"ל הובא לעיל דף ח'] דלא מהני כתב לה שטרא אדמי גבי קידושין א"כ היכי דמי שטר דנקנית בו אמה העברי' הא בעינן ראוי ליעוד. וממנ"פ אם נותן לה כסף תיפוק לי' דנקנית בכסף, ואין לומר דזה מיקרי ראוי ליעוד דדוקא גבי קרובים משום דאינו ראוי ליעוד בשום אופן, אבל הכא יכול ליתן לה כסף אח"כ ולקדשה, הא כתב המל"מ פרק ד' מה' עבדים דאם נתן פחות מדינר לב"ש לאמה העברי' לא מיקרי ראוי ליעוד, ואמאי הא יכול ליתן לה כסף אח"כ, ולרב הונא דס"ל כותבו איכא למימר דמיקרי ראוי ליעוד דיכול לקדשה בשטר זה אח"כ, וג"כ יש להסתפק דהא בשטר קידושין בעינן לשמה שיהי' לשם קידושין, וזה יהי' תלוי בברירה אבל לר"ח דס"ל אב כותבו וליכא למימר דמקדשה בשטר, וצ"ל דעיקר השטר דכתיבה באמה העברי עיקר בא ללמוד בעבד עברי דאיתקוש עבד לאמה אבל לגופה לא צריך קרא ממנ"פ וצ"ע: ב) וי"ל בפשטות שעדיין לא נתן הדמים וחשיב ראוי ליעוד לאחר שיתן לו האדון הדמים: ג) אך הא קשיא, על התוס' רי"ד דאמה עברי' נקנית בשטר במתנה הא אינה ראוי' ליעוד לרבנן דאית להו מעות ראשונות לקידושין ניתנו וא"ל דרבנן נמי אית להו דר' יוסי בר' יהודא ויכול לקדשה במעשה ידי' שיש לו עלי', דליתא דמפורש בירושלמי קידושין פרק א' הלכה ב' הי' נשא אחותה ומתה בין מכירה ליעוד לרבנן אינה מקודשת [כן הנוסחא האמתית וכן הגיה בעל קרבן העדה] אלמא דלרבנן אינו יכול לקדשה במעשה ידי' וצע"ג: סימן תכו א) (שם) בגמ' האי שטר היכי דמי אילימא דכתב לי' שטרא אדמי' וכו' ופירש"י דילפינן מעבד כנעני, ולכאורה ליבעי לשמה כמו בעבד כנעני ויהי' מחובר פסול ושטר קנין לא יהי' בעי לשמה לר"ח דס"ל אב כותבו ואנן קי"ל כר"ח ולמה סתמו ולא חלקו בין שטר קנין בין שטר שכירות: ב) ויש ליישב במה שהקשה הקצוה"ח סי' ר' סעיף ב' למה בעי בעבד כנעני שטר לשמה הא יכול למוכרו לאחר ולמה לא יהי' יכול למוכרו לעצמו כמו