אבני נזר אבן העזר תק

כא) קשה לי לדברי רמב"ן הנ"ל דמדמי הא דהניח משכון וכן נתחייב לה מנה בשטר למקדש במלוה דהא במשכון דידה מקודשת מדר' יוסי ב"ר יהודה וחשוב מטי לידה, וא"כ בהניח לה משכון יחשב נמי נפיק מיני' ממונא כי היכי דחשוב במשכון דידה מטי לידה ממונא: כב) ואפשר לומר דבמשכון דידה כיון דבע"ח קונה משכון חשיב מטי לידה, משא"כ בהניח משכון דאיהו לא נתן לה אלא ששיעבד עצמו ורחמנא אמר דליקני משכון זה לא נתן איהו, וכן צ"ל לשיטת הר"י הלוי שהביא הר"ן בשבועות הדיינים דהטעם משום דאין משיכה למשכון ודווקא במשכנו בשעת הלואה דכסף קונה לו ושלא בשעת הלואה גוביינא דבי דינא אבל משיכה לחוד לא מהני וקשה ממשכון דאחרים דמהני, וע"כ לומר דמשום דקונה משכון חשוב קנין לגופו ובהניח משכון לא מהני דאיהו לא מקני רק לשיעבוד ולא מהני משיכה, וממילא אינו קונה כיון שלא חל השיעבוד, וכן להרמב"ן כיון דאיהו לא מקני רק לשיעבוד לא חשוב שנתן לה הוא: כג) עוד נראה ליישב לדעת הר"י הלוי בטעמא דלא מהני משיכה למשכון עפימ"ש הרמב"ן באלו מציאות (כ"ו:) הובא בשטמ"ק דטעמא דאתא לידי' קודם יאוש לא מהני משום דשומר של בעלים הוא וידו דבעלים הוא והוי יאוש ברשותו, וה"נ כיון דמלוה על המשכון שומר שכר ידו כיד בעלים והוי משיכה ברשות מוכר ואי אפשר שיקנה, דאם יקנה לא יהי' משיכה כלל משא"כ במשכון דאחרים: כד) ובזה יתיישב נמי דברי רמב"ן הנ"ל דאיהו ס"ל נמי כנ"ל אלא דהוקשה לו דעכ"פ יקנהו לשיעבודו, ונהי דגוף המשכון אי אפשר שיקנה דאם יקנה יהי' שומר שכר וידו כיד הבעלים עכ"פ יקנהו לשעבודו ולא יהי' רק שומר חנם ולאו ידו כיד הבעלים (כמו שדייק במחנה אפרים מלשון הרמב"ן דכתב דשומר אבידה שומר שכר דבעלים דשומר חנם ידו לאו כיד בעליהם] וע"ז תירץ דאגוד גבי' דלגופו אי אפשר שיקנה דא"כ אין משיכה למשכון כיון דידו כיד בעלים רק לשיעבוד ואגוד גבי' כנ"ל: סימן תט א) (שם) בגמ' הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני, ולכאורה קשה היכא ניליף מעבד כנעני לקידושין דהא גבי עבד אמרינן לקמן קבלת רבו גרמה לו משום הכי ר"ל שמועיל שפיר הילך מנה אעפ"י שהעבד לא נתן כלום, אבל גבי קידושין מהיכי תיתי שיועיל הילך מנה הא בקידושין כתיב כי יקח וצריך שיתן הוא את הכסף, ומהיכי תיתי שכה"ג יקרא כסף לגבי קידושין: ב) ויש ליישב דהא אמרינן לעיל דגמרינן כסף גבי אשה מן שדה מגז"ש דקיחה קיחה וילפינן הילך מנה גבי אשה מן שדה, דהא גבי שדה מועיל הילך מנה כדאמרינן לקמן, ולכאורה אי אמרינן גבי עברי' שמועיל הילך מנה יכולני למילף הילך מנה גבי אשה מן עברי' כדגמרינן לעיל גבי כסף שמועיל גבי אשה מן אין כסף, אלא שלפי האמת שגבי עברי' לא מועיל הילך מנה דהא העברי' יוצאת בע"כ של רבה וגבי עבד אמרינן קבלת רבו גרמה לו, והרשב"א ז"ל כתב שנתינה בע"כ הוי נתינה אינו אלא מצד הנותן אבל מצד המקבל לא, וא"כ לא יועיל הילך מנה גבי עברי' מטעם זה, ולפי"ז לכאורה לעיל בגמ' דאמרינן ואצטריך למיכתב כי יקח ואצטריך למיכתב ויצאה חנם אין כסף יש לעשות נ"מ דמן כי יקח יכולני למילף שמועיל הילך מנה גבי אשה מן שדה ומן ויצאה חנם לא ידענא הילך מנה שיועיל גבי אשה כפי קושיא הנ"ל דלא יכולני למילף מעבד: ג) אלא שזה ליתא דהא אי לא כתיב כי יקח שפיר יכילנא למילף הילך מנה מעבד, דכל הקושיא הי' רק משום דבקידושין כתיב כי יקח ולא נפקא מיני' מידי לענין הילך מנה דבין אי גמרינן מויצאה חנם ובין אי גמרינן מואין כסף הי' ידעינן שמועיל הילך מנה: ד) ובזה יש ליישב קושיית התוס' (דף ד':) ד"ה כתיב כי יקח תימה כיון דעיקר קרא דכי יקח אתי למימר שהיא לא תקדשנה למה צריך למילף קיחה קיחה משדה בלא"ה שמעינן לי' מדכתיב כי יקח ולא כי תקח, ולפי הנ"ל י"ל דהשתא דכתיב כי יקח לא ידעינן הילך מנה מן עבד כקושיא הנ"ל ולפי זה צריך גז"ש דקיחה קיחה למילף הילך מנה גבי אשה מן שדה ודו"ק: סימן תי א) (דף ז' ע"ב) בגמ' שני חצייך בפרוטה מהו כו' תיקו, וקשה מזה על הא דאמרינן בגיטין פרק השולח (מ"א:) המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכ"א לא קנה ואמר רבה (מ"ב.) מחלוקת בששיחרר חציו והניח חציו אבל שיחרר חציו ומכר או נתן חציו דברי הכל קנה כיון דקנפיק מיני' כולי' עיי"ש, והא הכא דמקדשה שני חצאין בבת אחת ואפי"ה סלקא בתיקו משום דתרי מילי נינהו וכל חד הוי בשיור, והתם שחרור ומתנה כ"ש דהוי תרי מילי והוה לחצאין: ב) אך זה יש לתרץ דלא דמי דבשלמא התם כיון דהמכירה הוה יכול להיות לחציו, דיכול למוכרו לחציו, וממילא כשמכר ושחרר בבת אחת אמרינן דהמכירה חל בראשונה ושוב לא נשתייר אלא חצי, וא"כ חל השיחרור ממילא כיון דלא הוי לחצאין דזה הוי כולה כיון דלא נשתייר אלא חצי, אבל הכא ניהו דאמר לה בב"א אין כח בשום חצי' לחול עלי' הקידושין כיון דהוי לחצי' ומש"ה סלקא בתיקו: ג) אבל הא קשיא דמקשינן שם בגיטין על מימרא דרבה אלא הא דתניא כותב נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זא"ז ותניא אידך אף עצמם לא קני כו' ומתרץ הא דאמר כולו והא דאמר חציו עיי"ש והשתא לפי דברינו הנ"ל מאי מקשה, דהא הכא דמי לשני חצייך בפרוטה, דהכא לא שייך לומר דהמתנה היתה תחילה ושוב לא נשתייר אלא חציו ואח"כ שיחרר. דזה אינו כיון דהשיחרור לא היתה מתחילה גם המתנה אינו דכל מה שקנה עבד קנה רבו: ד) ולפי זה י"ל דזהו הפירוש בגמ' הא דאמר כולו קנה כיון דלא שייך לומר כנ"ל דאי השיחרור לא הי' בתחילה גם המתנה אינו ז"א דאי אמרת דהמתנה שנתן לחבירו אינו א"כ כולו משוחרר, וע"כ