אבני נזר אבן העזר תצט

יא) ולפי זה אני מסתפק באומרת תן מנה לשמעון ואתקדש ללוי אם מקודשת, דאף שיקנה המנה ללוי כדי לקדש בו מ"מ היא לא צוותה ללוי אלא לראובן ואם יתנו ראובן ללוי ולוי לשמעון לא נתקיים ציווי' כלל, ולדעת הרמב"ם לא תהי' מקודשת, ואם קידשה אחר יש להצריכה גט משני כן נלפע"ד: יב) ובתוס' ד"ה שתי בנותיך לשני בני בפרוטה דבתר נותן דקאמר לאו דווקא שהרי הנותן ע"כ בתורת שליחות בניו בא ואי בתר נותן אזלינן הוה בעי שתי פרוטות כאלו הבנים בעצמם מקדשין אבל הבעיא הוא אי בתר מקבל אזלינן לגמרי, וכוונתם כמ"ש מהרי"ט שהאב מקדשה משלו ומהני מדין עבד כנעני, אבל ודאי אם הבנים בעצמם מקדשים אף התוס' ס"ל דלא מהני אם נותנים ביחד פרוטה דכל אחד אינו נותן חצי פרוטה והאב מקבל מכל אחד חצי פרוטה, משא"כ כשאביהם מקדשם משלו מהני משום דבתר מקבל אזלינן והוא קיבל פרוטה מאביהם, ומ"מ אי בתר נותן אזלינן לא מהני דאי בעינן נותן ע"כ המקדש צריך ליתן והבנים חשובים נותנים וליכא פרוטה מכל אחד אלא דבתר מקבל אזלינן ולא בעינן נותן כלל, אלא דבשקידשו הבנים בעצמם לא חשובה קבלת פרוטה דהוי שני קבלות מכל אחד חצי פרוטה כן כתב במהרי"ט עיי"ש, וא"כ מבואר מדבריהם דס"ל דלא בעי נתינת המקדש כלל והילך מנה לאו מדין שליחות, ואפי' לפי הצד דשתי בנותיך לשני בניי בפרוטה לא מהני, לאו משום דבעינן נותן אלא דצריך ליתן פרוטה בעד כל אשה ואשה, ואמנם לדעת הרמב"ם דס"ל הילך מנה מטעם שליחות, א"כ ע"כ חשוב כאלו הבנים נותנים, והרי לא נתן כל אחד אלא חצי פרוטה: יג) ונראה לי עפ"י מה דקיי"ל בשבת פרק המצניע (צ"ב:) בשנים שעשו מלאכה בבת אחת וזה אינו יכול וזא"י לר' יהודה או אפי' בזה יכול וזה יכול לר"מ לכל תנא כדאית לי' לא בעינן שיעור לכל אחד ואחד אלא בשיעור אחד חייבים שניהם, וע"כ ה"נ כיון שהאב נותן משלו והוא שלוחם וחשוב כאלו כל אחד נתן כל הפרוטה ולא בעינן פרוטה לכל אחד ואחד כי היכי דלא בעינן בשבת שיעור לכל אחד בפני עצמו, משא"כ בקידשו הם והפרוטה הי' לשניהם בשותפות דכל אחד לא נתן אלא חצי פרוטה: יד) ואמנם אם נעשו שלוחים זה לזה יש לומר דתלוי במחלוקת הרמב"ן והר"ן בפרק המגרש אם מהני שליחות לחצי הכתובה, דלדעת הרמב"ן דלא מהני שליחות לחצי כתובה י"ל דלא מהני נמי שליח לנתינת חצי פרוטה, ואפי' לדעת הר"ן י"ל דהתם מ"מ כתובה מקרי משא"כ הכא דפחות מפרוטה לא חשוב נתינה כלל, ולא מהני שליחות לדבר שאינו מעשה כלל ודו"ק: טו) ואמנם כל זה אם נאמר דאין הטעם משום דמזכה המנה למקדש אבל אם הטעם כמ"ש לעיל בשיטת הרמ"ה הכא אם יזכה להם הפרוטה לא יועיל לפי דברי מהרי"ט הנ"ל וכן כתב בתוס' רי"ד דאם הם עצמם מקדשים פשוט דלא מהני: טז) ולולי דמסתפינא הוה אמינא דאיבעיא דשתי בנותיך לשני בניי בדווקא הוא בשהאב שלוחם, דהנה הפנ"י הקשה למה לי ללמוד מדין עבד כנעני נלמוד מדין יעוד שמייעד לבנו ומהני נתינת האב עבור בנו, ואמנם לדידי הדבר פשוט דאין ללמוד מנתינת אב לנתינת אחר דבנו קם תחת אביו ליעוד ולעבד עברי, וע"כ כשהאב נותן עבור בנו מהני נתינתו בלא שליחות ובלא זיכוי דהא מייעד אדם לבנו שהי' קטן בשעת מכירה ואז לא הי' האב יכול ליעשות שלוחו ולא לזכות לו המעות דאין זכי' לקטן מן התורה לרוב פוסקים, וע"כ גזה"כ דמועיל נתינת אב עבור בנו ושפיר בעינן בתר נותן כו' אזלינן והא איכא כיון דנתינת האב מהני ודו"ק: יז) העולה מזה דלדעת התוס' מוכח מכאן דלאו בתר נותן אזלינן אלא בתר מקבל, אך לדעת הפוסקים דהא דמהני בעבד כנעני כסף ע"י אחרים הוא מטעם שליחות ע"כ לומר דהכא הטעם דחשוב כאלו כל אחד נתן כל הפרוטה, ולדעת הרמ"ה הנ"ל צ"ל דנתינת אב מהני לבנו מדין יעוד: יח) שוב ראיתי להרדב"ז, הובא במל"מ פ"ה מהלכות אישות סוף הלכה א' במי שזרק קידושין לאשה ובשעה שיצאו מידו לא הי' שוה פרוטה וטרם הגיעו לידה נתייקרו ועמדו על שוה פרוטה דמקודשת מדין עבד כנעני, והביא ראי' מסוגיא דשמעתין וכפי פירוש התוס', ולפענ"ד דלהרמב"ם אינה מקודשת כנ"ל: יט) ונ"ל עוד ראי' לזה, דהנה דעת הרמב"ם בהנהו דצריכי שומא לדעתו דמהני שומא לאחר הקידושין, והקשה הלח"מ דבעי לאתויי ראי' מטלית זה לפדיון בני לא אמר כלום, ולישנא דלא אמר כלום משמע דאין תקנה לשמותו אח"כ, ותירץ דדווקא ללישנא קמא דחשוב כסף רק דלא סמכא דעתה מהני שומא אח"כ, משא"כ ללישנא בתרא דבלא שומא לא חשוב כסף כלל, ומוכח דאף דלא חלו הקידושין בשעת נתינה ואינם שלה עד לאחר השומא, מ"מ לא מהני דבעינן כסף בשעת נתינה: כ) עוד נראה ראי' מהא דכתב רמב"ן בטעמא דמנה אין כאן משכון אין כאן וז"ל בחידושיו משכון אין כאן כלומר שאינו קונה בה דהויא לי' כהלואה שאינה בעין וכו', מ"מ משמע באומר לאשה הריני חייב לך מנה בקנין והתקדשי בו שאינה מקודשת דשעבוד ברשות לוה וה"ט דמלוה, עוד כתב שם בסוף דבריו וז"ל אבל שעבודא דידי' כגון חייב אני לך מנה בשטר או בקנין אין אשה מתקדשת בכך דומיא דמלוה דהכא לא מטא לידה כלום והכא לא נפיק מיני' כלום דשעבודא ברשות לוה הוא וכולי ממונא גבי', וכיון דאגוד גבי' לאו קידושין נינהו, מבואר מדבריו דנתינה לא חשוב אלא היכי דקודם נתינה הי' שלו לגמרי ולאחר נתינה נעשה שלה לגמרי, אבל מקדש במלוה אף מתחילה ברשותה הי', וכן התקדשי במנה והניח משכון אחר נתינה עוד הוא ברשותו ואגוד גבי' ואינה מקודשת משום דלא נפיק מיני' וכן בחייב עצמו לה במנה לא חשוב נפיק מיני' ואינה מקודשת, ואף דגבי דידה ממונא הוא דומיא דמלוה דאחרים כיון דלא נפיק מיני' ממונא אינה מקודשת, וע"כ דבתר נותן אזלינן ג"כ וההיא דהילך מנה משום דנתינת אחר נמי מהני ומ"מ נתינה בעינן דלשיטת הרמב"ן אי אפשר לומר דטעם הילך מנה משום שליחות דאיהו ס"ל בע"כ כסף ע"י אחרים משום דקבלת רבו גרמה לו, וכ"ש דאי אפשר לומר לדעתו כסברת רמ"ה מטעם זה]: