אבני נזר אבן העזר תצח

סימן תח א) (דף ז' ע"א) בגמ' הילך מנה והתקדשי לפלוני כו' פירש"י והוא שלוחו, והריטב"א כתב דהכא בשלא עשאו שליח עסקינן אלא שאמר לה המקדש הרי את מקודשת במנה שנתן לך פלוני עבורי והיינו דאצטריך למילף מעבד כנעני: ב) ונלפע"ד דרש"י לטעמי' שכתב לקמן (כ"ג) בד"ה ושלש מחלוקות בדבר דלרבנן מהני בכסף ע"י אחרים משום דזכות הוא לעבד, משמע מדבריו דס"ל כדעת הרי"ף והרמב"ם דעומד וצווח לא מהני אף דלר"מ מהני דהא ס"ל חוב הוא ואעפי"כ מהני כסף ע"י אחרים שלא מדעתו, וע"כ כיון דזכות הוא לעבד וחשוב שלוחו לא נוכל ללמוד אלא היכי דנותן הכסף הוא שלוחו דקידושין לאו זכות חשוב דנאסר בקרובותי' ובשאר וטעמו כמבואר ברשב"א, אבל באינו שלוחו על הנתינה אף דמתרצה בקידושין לא מהני כדלא מהני בעבד בעומד וצווח אף דגוף השחרור יוכל להיות בע"כ אלא דלא חשוב כסף כלל וה"נ לא חשוב כסף בשאחר שאינו שלוחו נותן הכסף, והריטב"א לטעמי' דס"ל דאפי' לרבנן מהני אף בעומד וצווח, וע"כ ילפינן נמי לקידושי אשה אפי' אינו שלוחו על הנתינה אלא שמתרצה בקידושין: ג) אך ק"ל לפי זה על הרמב"ם שכתב דמיירי באמר לה הרי את מקודשת לי בהנאה הבאה לך בגללי, וע"כ שלא עשאו שליח דאם עשאו שליח למה לי אמירתו והרי הרמב"ם הוא הסובר דעומד וצווח לא מהני כמ"ש הר"ן דעתו, וא"כ ע"כ שליחות בעינן, וצ"ל דכיון שהמקדש מתרצה זכות הוא ונעשה שלוחו, והריטב"א מדייק בדבריו דאמר לה הרי את מקודשת לי במנה "שנתן" לך פלוני. דנתרצה לאחר הנתינה ובשעת נתינה לא הי' שלוחו: ד) העולה מזה דאם לא אמר לה בשעת נתינה אלא לאחר נתינה ונתרצית, הדבר תלוי במחלוקת, דלדעת הרי"ף והרמב"ם ורש"י לא מהני, ולדעת הרא"ש והטור והרמב"ן והריטב"א דס"ל בעבד עומד וצווח מהני אף בקידושין מהני בזה, וכן כשהי' הנותן נכרי וק"ל: ה) והנה לקמן בגמ' וכן לענין ממונא כתב הרמב"ם רק הנלמד מדין ערב ולא הנלמד מעבד כנעני, ולדעת הריטב"א הנ"ל דהיכי דהוא שליח א"צ ללמוד מעבד כנעני וא"כ בממון דזכות הוא לו א"צ ללמוד מעבד כנעני, אלא דהא ליתא דכבר ביארנו דלהרמב"ם לטעמי' על כרחין מיירי בשהוא שלוחו או שאמר בשעת נתינה דהוי כשלוחו, ואעפי"כ צריך ללמוד מעבד כנעני: ו) והר"ן כתב לדעת הרמב"ם דדווקא באשה ילפינן מעבד כנעני דגמרינן לה לה מאשה, וקשה לי דהא בעבד כנעני ליכא קרא לכסף ע"י אחרים דלרבנן מהני ע"י עצמו ואיכא לאוקמי קרא דוהפדה לא נפדתה בעל ידי עצמו, ולר"מ נמי ליכא קרא לאכשורי' בשלא מדעתו, וע"כ דמסברא ס"ל הכי וא"כ בממון נמי יועיל: ז) ונראה לפמ"ש התוס' שם (כ"ד) בד"ה ור' אלעזר דלר"א דקי"ל כוותי' דלא מהני לרבנן ע"י עצמו אלא באקני לי' אחר על מנת שתצא בו לחירות חשוב לרבנן ע"י אחרים כיון דאינו קנוי לו אלא לצאת בו לחירות ומהאי טעמא לא קני' רבי' אלא דלר"מ חשוב בכהאי גוונא ע"י עצמו כיון דס"ל דהוי קנין דלקניי' רבי', ובאמת לר"מ לא מהני בזה, והכי קאמרי רבנן לר"מ מה דחשוב לדידך ע"י עצמו לדידן מהני עיי"ש, וא"כ לרבנן לא משכחת ע"י עצמו, וע"כ דוהפדה לא נפדתה בע"י אחרים וילפינן אשה מינה, ואמנם זה ניחא להרמב"ם לטעמי' דס"ל דלרבנן לא מהני בעבד כנעני עומד וצוח אבל לפוסקים הנ"ל דאפי' עומד וצווח מהני ע"כ דס"ל כן מסברא וא"כ בממון נמי מהני כנ"ל: ח) ואיברא דקשה לי טובא בטעם הר"ן הנ"ל דרק קידושין ילפינן מגז"ש דלה לה, הא גז"ש זה הוא בגט לא בקידושין, ונראה דהנה ק"ל לשיטת הרי"ף והרמב"ם ורש"י הנ"ל דהילך מנה מיירי שהי' שלוחו, דהנה בטור אהע"ז סי' ק"כ כתב בשם הרמ"ה דהאומר לעדים כתבו ותנו גט לאשתי א"צ לזכות הנייר לבעל דמכי יהבי הגט לאשה בשליחותו אקנויי אקני לבעל לגרושי בי', ונמצא זכיית הבעל וגרושי האשה באין כאחד עכ"ד, וא"כ אי מיירי בעשאו שליח למה לי ללמוד מעבד כנעני תיפוק לי' דכיון דנתנו לאשה בשליחותו מזכה למקדש הכסף לקדושי בי' וכדברי הרמ"ה הנ"ל, וצ"ל דבאמת הרמ"ה בדין עבד כנעני יליף דכי היכי דחשוב נתינת כסף בכהאי גוונא כמו כן חשוב נתינת גט, והא דקאמר בגמ' עבד כנעני אע"ג דלא חסר, אף דלפי סברת רמ"ה הנ"ל דאקני לי' שפיר חשוב חסר, ליתא דע"כ לא אקני לי' לגמרי אלא לצאת בו לחירות דאל"כ יזכה רבו, וכיון דלא אקני לי' אלא לצאת בו לחירות לא חסר מידי במה שנתנו לרב להשתחרר דהא לא הי' לו זכות לדבר אחר, וכן מבואר בתוס' הנ"ל דחשוב בכה"ג כסף ע"י אחרים מ"מ מהני דהנאה זו באה לו מכח העבד דקני לי' לצאת בו לחירות, וכן בגט מבואר בדברי רמ"ה דלא אקני לבעל אלא לגרושי בי', וכמבואר בלשונו שכתב אקנויי אקני לבעל לגרושי בי', וכן בקידושין דאקני לי' לקדושי בי' וילפינן מעבד כנעני דמהני בכה"ג, ומיושב קושייתינו דילפינן בגט דמהני בנידון רמ"ה הנ"ל וילפינן קידושין בהקישא דהוי' ליציאה ודו"ק: ט) ובזה יתיישבו דברי הרמב"ם התמוהין מאד דכתב בפרק ה' מהלכות אישות הלכה כ"א בתן מנה לפלוני ואתקדש אני לו דמיירי דאמר לה המקדש התקדשי לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך והרשב"א הקשה עליו, וכוונתו דכיון דמערב למדנו צ"ל התקדשי לי בהנאת מתנה שנתן לי פלוני עבורי דהא הקידושין הוא במה שע"פ הוציא ולא בקבלתו היא מתקדשת שוב מצאתי באבני מלואים פירוש זה ברשב"א] ולהנ"ל ניחא דלהנ"ל דטעם הילך מנה והתקדשי לפלוני משום דמקנה למקדש הכסף והכא אם יקנה אליו הכסף הרי לא הוציא הכסף מרשותו כלל, ואם הי' אומרת לראובן תן כסף לשמעון ואתקדש ללוי היינו יכולין לומר שמקנה הכסף ללוי ושוב מקנה לוי הכסף לשמעון בציווי' [ולקמן נדבר בזה] אבל באומרת ואתקדש אני לו איך יועיל: י) וע"ז תירץ הרמב"ם דאמר לה התקדשי בהנאה שקבלתי דאם לא הי' מקבל לא הי' מתקיים ציווי' והנאה זו בא לה מכוחו אלא דהוא לא חסר כלום בזה וילפינן מעבד כנעני דלא חסר כלום כנ"ל ומ"מ מהני כיון דהנאה באה מכח העבד שנקנה אליו לצאת בו לחירות, וה"נ כיון דמכחו בא אלי' הנאה זו שניתן לו עפ"י ציווי' מקודשת ודו"ק: