אבני נזר אבן העזר תצו

שיחשב פרעון מלוה, דכל זמן שלא נפרע המלוה אין לה כלום מאתו לשם קידושין: ז) וראי' לזה נ"ל מהא דפריך רבית מעלייתא הוא, ואם הפירוש שמוחל לה הרבית ועבור זה תתקדש אליו, א"כ לא גבה הרבית כלל שנתקדשה אליו עבור החוב וכאלו מכר חוב הרבית לאחר ואיך יחשב גבי', אלא ודאי עושה הקידושין לפרעון הרבית והוי רבית מעליא, וע"כ אינה מקודשת כיון שאינו מוחל לה המלוה רק שמחשב הקידושין לפרעון מעות הראשונים,, ושוב מצאתי להדיא בתוס' כתובות (ע"ד.) דכשמוחל לה המלוה מקודשת והיינו הנאת מחילת מלוה, וכ"כ התוס' לקמן (י"ט) דכשמוחל לה המלוה היינו הנאת מחילת מלוה, ומוכח מדבריהם דהמקדש במלוה היינו שאינו מוחל לה המלוה רק שעושה הקידושין לפרעון וכמ"ש: ח) ובזה יש ליישב פירש"י שכתב הטעם דמקדש במלוה אינה מקודשת משום דקיחה קיחה משדה עפרון גמרינן, ולכאורה אינו מובן למה צריך לטעם זה, ועיין בפנ"י [ובאבני מלואים דר"ל לפי זה דבמכר קונה מלוה כיון דלאו משדה עפרון ילפינן] ולהנ"ל י"ל, דלכאורה קשה נהי דמחשיב קידושין לפרעון וטרם חלות הקידושין לא נמחל החוב, מ"מ נימא באין כאחד כמו בגירושין, ועיין ברמב"ן יבמות דגזה"כ בשיחרור דעבד כנעני וילפינן גט אשה מיני' בגז"ש דלה לה, וא"כ י"ל דילפינן קידושין מגט מהקישא דהוי' ליציאה ונהי דקידושי כסף לא ילפינן מגירושין כמ"ש הר"ן במחובר, היינו משום דמיעוט קנינים לא ילפינן ועיין במהרי"ט] וע"ז יש לומר דמ"מ כיון שאין הקידושין תמורת החוב רק שנותנו בפרעון החוב (ועיין בע"ז (ס"ג) בסוגיא דבא עלי' ואח"כ נתן לה דלא נחשב הטלה חילופי החוב דאל"כ בפשטות הי' מותר דחילופי אתנן מותר, ולא הי' משם ראי' לשביעית דחילופיהן אסורין עד סוף העולם, וע"כ לומר דהפרעון חילופי המקח לא חילופי החוב ועיי"ש בתוד"ה ואינו חושש] והקידושין צריכין להיות חילופי הכסף, והכא דהוא חילופי מעות המלוה [כיון שאינה מתקדשת חילופי מחילת מלוה רק בפרעון מעות המלוה] ומעות אלו לא הי' בשעת קידושין, וע"כ אף שמתקדשת חילופי מעות אלו שהרי הקידושין לפרעון לא מהני דגמרינן משדה עפרון שהמעות בשעת הקנין, וע"כ במכר בפשטות לא קנה דבמכר לא אמרינן באין כאחד: ט) או י"ל בפשטות דרש"י תירץ הקושיא דבאין כאחד כיון דילפינן משדה עפרון ובשדה בעינן כסף ממש כיון דבמכר לא אמרינן באין כאחד, וע"כ גם בקידושין לא מהני: י) הרמב"ם ז"ל פירש דארווח לה זימנא בשעת הלואה קדשה בהנאת מלוה, ופשוט לדעתי דבהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת, דרש"י ילוף לה מקו"ח מארווח לה זימנא כ"ש אם מחל כולו, משא"כ להרמב"ם דארווח בשעת הלואה וכפשט הש"ע וכלבוש דלא כהב"ש, וע"כ ס"ל להרמב"ם דמלוה קונה במכר מהא דיש דמים שהם כחליפין, דלשיטתו אין לומר כמו שתירצו בתוס' בהנאת מחילת מלוה דלא מהני לדידי' ותמוה לי לדעת הר"ן דמסתפק בהנאת מחילת מלוה וס"ל מלוה במכר אינו קונה דלא כהרמב"ם איך יפרנס האי דיש דמים שהם כחליפין, וצ"ל דהר"ן לא מסתפק אלא לדעת הרמב"ם דמלוה במכר קונה: יא) והנה הרמב"ם פ"ו מהלכות מלוה הלכה ג' כתב הורו רבותי שהמלוה את חבירו ולאחר זמן תבע חובו ואמר לו דור בחצירי עד שאשלם לך הרי זה אבק רבית, והראב"ד השיג עליו מהא דמהני ארווח: לה זימנא בקידושין ומוכח דכשעת מתן מעות דמיא, והלח"מ תירץ דהרמב"ם לטעמי' דלא מהני ארווח לה זימנא אלא בשעת הלואה ואזיל הראי': יב) והנה יש לעיין דהא טעם הרמב"ם דלא עדיף הנאת מלוה ממלוה עצמה, והרי הרמב"ם הוא הסובר דרק בקידושין לא מהני ובמכר קונה, וא"כ בנכרי תתחייב לו הרבית ע"י הרווחת הזמן ובישראל יהי' רבית קצוצה, וצ"ל דבהרווחת הזמן לאחר הלואה לבד טעם דמלוה יש עוד טעם אחר להרמב"ם דלא מהני דלא חשוב נתינה כלל, וכעין דברי הרשב"א המובא בהרמ"א סי' כ"ט בהלוה לפלוני ואתקדש אני לך חשוב ערב שלא בשעת מתן מעות עיי"ש, וכן מורה לשון הלח"מ דכתב שאין להרמב"ם ראי', ולא כתב דלהרמב"ם לשיטתו יש ראי' מקידושין דלא הוי רבית, אלא דלהיפוך אין ראי' כיון דמלוה במכר קונה: יג) ומ"מ אף דמוכח דלהרמב"ם בארווח לה זמן לאחר הלואה לא מהני אף בלא טעם דמקדש במלוה ואין ראי' מזה למקדש בהנאת מחילת מלוה שלא יועיל, מ"מ מוכח כן מהא דהשיג על הרי"ף ואמר שהם דברים שאינם כדאי לשומען, ופירש הה"מ דלא עדיף הנאת מלוה ממלוה עצמה וא"כ אף בהנאת מחילת מלוה לא מהני ודלא כב"ש: יד) ומ"מ תירוץ הלח"מ אינו מספיק לרבותיו, שהרי הם סוברים דארווח לה זימנא לאחר הלואה נמי מהני [וא"כ תקשה על רבותיו לעיל דבאות י"א, ונראה ליישב עפ"י דברי הרשב"א בהרווח זמן לפלוני ואקדש אני לך דלא מהני מדין ערב, וכן דברי המרדכי במלצר דאם אחד נכנס ערב בעד הנכרי על הרבית לא מהני, ועיין באבני מלואים, וא"כ מוכח דנהי דלגבי דידה הוי קבלה, מ"מ לגבי הנותן לא חשוב נתינה, וע"כ באומרת הרווח זמן לפלוני לא חשוב ע"פ הוציא והטעם דלגבי המרויח הזמן חשוב רק מניעת ריוח, וא"כ נהי דבקידושין מהני משום דלדידה חשוב קבלה וכמו הילך מנה והתקדשי לפלוני דמקודשת מדין עבד כנעני ומשום דקבלת רבו גרמה לו, ואף דהוא לא נתן מקודשת דקבלת האשה גרמה לה אבל ברבית דבעינן שהוא יהי' המלוה ולגבי הנותן לא חשוב שהלוה לו ולא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה, ובזה מיושב נמי להרמב"ם דמלוה קונה במכר, ודו"ק: טו) עוד נראה ליישב להרמב"ם הנ"ל עפ"י דעת התוס' (ב"מ ס"א.) דבקרקעות אין איסור רבית מה"ת, והקשו ע"ז מבתי ערי חומה דרבית גמורה והתורה התירה, הרי דחשוב רבית מה שדר בבית. ותירצו דשאני הכא שהלוה מעות במעות, וע"כ בהרויח זמן לאחר הלואה חשוב שמלוה לו השיעבוד שיש לו עליו לפרוע לאלתר עד לאחר זמן ישאר שעבודו לפרוע כמקודם והוי כמלוה שעבוד בשעבוד והרבית קרקעות שדר בחצירו ונמצא שבין הלואה ובין הרבית הוא דבר שאין חייבין עליו ולא חשוב רבית כלל, וניחא דנקט הרמב"ם דור בחצירי דייקא ודו"ק: