אבני נזר אבן העזר מט

וכן הובא לשון זה בש"ע סעי' י"ד, ומשמע דאם הכירה לאחר שנתגרשה אינה נאסרת, וכן כתב הראנ"ח בתשו' סי' צ"ה שזה כוונת הרשב"א, ומשום שהעיקר תלוי אם מקרי מינקת בשעת גירושין ומיתה, ויש סעד לדבריו מדברי רש"י כתובות (ס':) בד"ה בגזירותיו, וה"נ לא חילקו חכמים באשה שמת בעלה בין מניקתו לאינה מניקתו, ולכאורה אינו מובן דמה זו לא פלוג שייך בזה זו מינקת וזו אינה מינקת, וע"כ שהגזירה הי' רק על שהיתה מינקת בעת שיוצאת מבעלה שעוד תהי' אסורה עד כ"ד חודש לאחר לידה [והטעם שתלו בשעת גירושין ומיתה יש לומר שהרי ע"כ הוצרכו לאסור גמלתו, דאל"כ כל אשה תגמול בנה כדי שתוכל להנשא ומה יועילו בתקנתן, ע"כ תלו רק בשעת גירושין ומיתה] וע"כ ה"ה להיפוך כיון שבשעת גירושין לא הכירה ולא היתה מניקה אף שאח"כ נעשית מניקה אינה נאסרת, וא"כ תמוה טובא במזנה שמעולם לא הי' לה בעל ולא נאסרת למה תאסר, מאי שנא מגרושה מכירה אחר גירושין הלוא עכשיו היא מינקת ואעפ"כ מותרת משום שכבר יצאה מבעלה, כ"ש זו שמעולם לא הי' לה בעל, ועל הפוסקים האוסרים במזנה לא קשיא, דיש לומר אינהו סברי כר"ת שהקשה על ר"ש הזקן דאלמנה נמי תוכל לומר איני ניזונית ואיני מניקה, והראנ"ח תירץ על זה עפ"י סברת הרשב"א הנ"ל דאזלינן בתר שעת גירושין ה"נ אזלינן בתר שעת מיתה וכיון שאז לא אמרה אסורה, ור"ת שהקשה ע"כ לא ס"ל סברא זו, ממילא במזנה אסור, אבל הקושיא על המחבר שהביא דעת הרשב"א להתיר בגרושה שלא הכירה קודם שנתגרשה ובמזנה החליט לאיסור: ו) ורציתי ליישב משום דעכ"פ נאסרת בעודה מעוברת, דבמעוברת לא מצינו שתלו האיסור בשעת גירושין ושוב אינה יוצאת מאיסורה עד כ"ד חודש, ואין להקשות הא גרושה ג"כ נאסרת עד חשעים יום, דיש לומר זמן ממילא קאתי, ומתחילה הי' לה היתר על לאחר תשעים, משא"כ לידה הוי מעשה, תדע דמחוסר זמן לא חשוב דבר שלא בא לעולם כמ"ש המל"מ והאומר לחבירו אם תלדה אשתך נקיבה תהי' מקודשת לי אינה מקודשת, אך זה אינו דבשלמא התם הלידה מחוסר מעשה דאין ברור שתלד, דשמא תפיל, אבל היתר מעוברת ודאי דע"כ תפיל או תלד, ודומה למחוסר זמן דממילא, ויש לדחות דברים אלו דמ"מ הוי הלידה מעשה ולא דמי להבאת שערות: ז) עוד רציתי לחלק דגרושה כיון שנתוודע לאחר תשעים יום שלא היתה מעוברת נמצא שלא הי' אסורה מחמת בעלה רק מחמת שהוולד משני לא נדע למי הוא, ואיך ימשוך איסור זה שתאסר מכח וולד הראשון, ואף זה אינו, שהרי אפי' אם יבוא אלי' ויאמר דלא מיעברא אסורה כדאיתא ביבמות (מא:) וא"כ יש לנו צד גדול להתיר במזנה, הוא הרשב"א שהובא דעתו בש"ע יש אומרים כרשב"א וי"א להיפוך ולא הכריע, ובאיסור דרבנן בדיעבד הוא משנה שלימה ביבמות (כ"ג:) דספק חליצה אם כנס לא יוציא, נוסף לזה יש טעם במזנה משום דלא שכיח: ח) אולם נתיישבתי דאפשר לפרש דברי הרשב"א דבמה שעשתה עצמה מינקת לאחר גירושי בעלה במה שהניקתו עד שהכירה, לא נאסרת, דבזה לא תקנו חכמים, שהם עשו לטובת התינוק, וע"י זה יהי' ריעותא, שלא תרצה להניקו לאחר גירושין כדי שתוכל להנשא, וכמו שבגמלתו יש חילוק בין לאחר מיתה דלא מהני שמא תגמלנו כדי שתוכל להנשא, ודווקא בחיי בעלה מהני, כמו כן להיפוך בעשתה עצמה מינקת לאחר גירושין לא נאסרת, דא"כ לא תניקנו מתחילה וימות התינוק, ודווקא בחיי בעלה שהכירה,, דאז לא שייך שלא תניקנו כדי שתנשא ואפי' לב"ש דלא משעבדא: ט) וזה כוונת הראנ"ח דהעיקר במה שהי' בשעת גירושין ואח"כ לא מהני לא להחמיר ולא להקל, כיון שביד האשה וכנ"ל, ועכ"פ נוכל להקל במזנה טפי מבגרושה שהכירה כיון שלא היתה מחוייבת להניקו, והיא בעצמה עשתה שהכירה, ולא היתה מחוייבת, ואם נאסור עלי' לא תניקנו, ולא יקשה ג"כ מלב"ש לשיטה זו דדווקא באינה מכירה מתירה, דיש לומר התם כשהכירה בחיי בעלה ואף שלא היתה מחוייבת אז מ"מ מהני להחמיר כמו שמהני גמלתו בחיי בעלה להקל כנ"ל: י) ולפי זה מה שאוסר המחבר במזנה בהחלט ובגרושה שאינה מכירה עד אחר שנתגרשה הביא דעת הרשב"א להקל אף דמזנה שמכירה כאינה מכירה דמיא כנ"ל, משום שמזנה אין לה אב, והרמ"א מודה להמחבר בגרושה שמכירה ובמזנה הביא י"א משום דמזנה כאינה מכירה דמיא כנ"ל: יא) אחר זה עיינתי באחרונים וראיתי באבני מלואים שפירש דברי הרשב"א דמכירה אחר שנתגרשה אינה מחייבה להניקו דכיון שנתגרשה הרי היא כאשה דעלמא ובאשה דעלמא מניקה שהכירה הביא הרמ"א י"א שאינה יכולה לחזור, ויש לומר שהרשב"א חולק על זה, וע"כ הביא הרמ"א י"א אף שלא ראינו חולק, רק משום שהרשב"א הנ"ל חולק ומשום דדווקא במכירה מתוך שעבודה כופה להניק עיי"ש, ולשיטתו לב"ש אפי במכירה אינה כופה כיון דלעולם לא היתה משועבדת לו, ומיושב מה שהקשה גדול אחד בתשו' נוב"י אהא דמקשה לימא מתני' דלא כב"ש דלוקי במכירה וכדברי הכל יעיי"ש, אולם מדברי הראנ"ח מבואר דמחוייבת להניק ואעפי"כ מותרת להנשא דבתר שעת מיתה וגירושין אזלינן: יב) ובעיקר מחלוקת המחבר עם הרמ"א דהמחבר החליט לאסור במזנה, והרמ"א הביא י"א, נראה לפענ"ד דהעיקר כרמ"א, דע"כ למה דקי"ל לאסור בגרושה שמכירה, א"כ אין היתר במה שהאב ממסמס לי', דא"כ אפי' במכירה יהי' מותר כמו בדידי', וע"כ כל ההיתר משום דאינה משועבדת, וא"כ במזנה נמי מותרת כיון דאינה משועבדת, ואף שמכירה כאינה מכירה דמיא, בין לדעת הראנ"ח בין לדעת האבני מילואים, ולשיטה זו אין קושיא מלב"ש כיון דאין מתירין אלא באינו מכירה, ויש לומר דפלוגתא דב"ש וב"ה במכירה ושלא כדעת האבני מילואים, דלב"ש אפי' במכירה אינה מחוייבת, אלא כראנ"ח ודו"ק: יג) הן אמת שלדעת ר"י הובא ברמ"א סי' פ"ב דהא דגרושה אינה מחוייבת להניק כשאינו מכירה הוא דווקא כשיש לו לאב לשכור מינקת אבל אם אין לו כופה אותה ומניקתו, א"כ במזנה שאין לו אב יכופו אותה ב"ד, אולם כבר תמה הח"מ שם והב"ש הביאו, לכן נראה להקל בדיעבד כשכבר נשאת שלא יצטרך הפרשה: