אבני נזר אבן העזר נ

יד) עוד אחת אזכיר שהרמב"ן והרשב"א הקשו דלמה לי טעמא דהבחנה לאסור להנשא תוך תשעים תיפוק לי' משום חשש מעוברת, ונראה לפענ"ד לפי מסקנת הש"ס סתם מעוברת למניקה קיימא, ופירש בתשו' הריב"ש דמעכשיו שם מניקה עלי' וכשם שבמניקה אסור משום שמסיג גבול התינוק, כמו כן במעוברת הוא מסיג גבול העובר שלא יהי' לו אח"כ להניק, ונראה דכל זה שייך אם העובר עכ"פ יש לו ארבעים יום שנגמר יצירת הוולד אבל תוך ארבעים יום דמיא בעלמא הוא ואינו פוסל אמו מהתרומה והמזכה אליו לא קנה אפי' למ"ד המזכה לעובר קנה כמ"ש הנמק"י, לא שייך לומר שהוא מסיג גבול התינוק, כיון שעדיין מיא בעלמא, ואח"כ התינוק בא בגבולו, וא"כ אם מת תוך ארבעים לנשואין שפיר אצטריך טעמא דהבחנה: טו) ועפ"י זה כפי מה שבא בשאלה שנשאת בי"ג אלול וילדה בג' או בד' בניסן והשנה מעוברת, הנה כפי משמעות הרמב"ם דחדשי עיבור כפי מה שהם אם מלאים אם חסרים וכמו שהאריך בעל מעיל צדקה סי' ה', נמצא שאם ילדה בד' בניסן סתמא נתעברה בד' אב הי' הנשואין בתוך ארבעים ולא נכנס הוא בגבול התינוק רק התינוק נכנס בגבולו כשנעשה בן ארבעים וכנ"ל, גם יש ספק שמא ילדה למקוטעין והי' בתוך ארבעים, ויהי' גם זה סניף להתיר: טז) וכל זה אם הי' ברי שאינו בנו, אבל כשרק מחמת שמאמין להעד ואין העד נאמן לפוטרו ממזונות, דעד אינו נאמן בממון אף לפטור כמ"ש הרא"ש בפ"ק דב"מ דאינו נאמן לפטור ממתוך, וע"כ ממסמס לי' בביעים וחלב, אולם לפענ"ד אף בהי' ברי שאינו בנו אין להפרישם וכנ"ל: יז) ולענין אם צריך לקדשה שנית, הנה הרמ"א סס"י ס"ח כתב רק לכתוב כתובה שנית, וראיית הב"ש מהתוס' שצריך קידושין דאל"כ אין כאן הפסד סעודה, לא הבנתי, ממנ"פ אם רוצה לגרשה הרי מפסיד, ואם רוצה רק להפסיד כתובת מאתים, שרוצה לקיימה וע"כ יתן לה כתובה מנה, הא פשיטא שאם ירצה מתחילה לקיימה שא"צ לחזור ולקדשה, ולא עדיף ממום במקח גמור, שאם כשנודע ללוקח נתרצה המקח קיים, והכא הרי רוצה במקחו, דמה שיתן לה רק מנה, הוא משום שהיא בעולה, ואינו מגיע לה יותר אפי' בלא מקח טעות כמו למ"ד לא הוי מקח טעות אעפ"כ אין לה אלא מנה: יח) ע"כ נ"ל כוונת התוס' כפשוטו דלמ"ד שהפסידה כל הכתובה י"ל שטוען כן, וממילא מוכח שרוצה לגרשה, דאל"כ ע"כ יתן לה מנה, אבל למ"ד שטענתו רק על מנה מנין מוכח שיגרשה ויפסיד הסעודה, ואף שאפשר לדחוק ליישב ראיית הב"ש, מ"מ כיון שמדברי רמ"א מבואר דא"צ לקדשה אנן על הרמ"א סמכינן: יט) ובאמת יש לעיין מ"ט א"צ לקדשה מחדש כיון דהוי מקח טעות לגמרי אף ממנה, ע"כ אמרינן אלו הוה ידע שבעולה היא לא הי' נושאה, וא"כ למה תהי' מקודשת, ועוד דמאי שנא מנמצאו בה מומין דצריכה גט רק מספק והכא ע"כ חשוב מום מדפטר אף ממנה: כ) ונראה לפענ"ד דוודאי אין סברא שיחלקו אמוראים במציאות אם זה חשוב מום אי לא כיון שזה רק במה שדרך בנ"א להקפיד והאיך יחלקו אמוראים בטבע בני אדם, ע"כ נראה וודאי לא חשוב מום, וכעין סברת הר"ן פרק אלמנה ניזונית דעלי' דידי' רמי לדייקי דשמא יערב עליו המקח וירצה באיסור, כן נאמר בבעולה וכ"ש הוא, ודווקא במום משום שאין אדם מפוייס במומין יעיי"ש, ומ"מ קי"ל דמפסדת כל הכתובה דכתובת בתולה מאתים וכתובת בעולה מנה אין הפירוש דמגיע לה מנה כמו בעולה ועוד מנה עבור בתולי', אלא שבתולה כל המאתים כתובה אחת מוהר בתולי', וכשהוא נתחייב מאתים עבור בתולה לא נתחייב כלל עבור אלמנה ובעולה, דזה כתובה אחרת היא, ע"כ אין לה כלום, אבל לענין קידושין הכל אחד בתולה כמו בעולה, ומום לא הוי, כנ"ל טעם הרמ"א, ובבית מאיר לא כתב כן והנלפע"ד כתבתי: ובענין הוולד אין רצוני להכניס עצמי כלל מטעמים אשר אצלי, ועתה אשיבהו על שאלותיו לפסק הלכה לבד מהכשר הוולד כנ"ל]: האשה א"צ גט אף לא הפרשה, גם לא קידושין מחדש, והרוצה לחוש לדעת הב"ש יפסוק לקדש בלא ברכת אירוסין ונשואין: כא) אשר נסתפק שיצטרך קידושין מחדש כמו מוכר ספק טריפה, הוא שיבוש, אפי' חייבי לאוין גמורים לא הויין קידושי טעות, וטעם מוכר ספק טריפה דסוף סוף מספק לא יוכל לאכול, והכא האיסור אין מפסיד הקידושין כלל כדברי הר"ן פרק אלמנה ניזונית]: כב) אשר נסתפק אם ימחה לאשה מלדור בבית אבי' זה ראוי ומחוייב, וכן שלא תהי' הבתולה בבית הנואף ראוי ומחוייב, והשאלה ששמשתו נדה, הלוא הי' רק כתם ואינה חשודה על דאורייתא כדברי החוות דעת עצמו, ופשוט שלא הפסידה הכתובה מטעם זה, שהרי הי' בלא התראה, רק צריך לכתוב כתובה שנית מטעם שהאמין להעד ולפי דברי העד אבדה כתובתה ואסור לדור עמה: הדוש"ת הק' אברהם. סימן כז לרב גדול אחד. שאלה אשת איש ישבה עגונה מבעלה זמן רב ונתעברה והולידה זכר והאשה תמיד יוצאת ונכנסת בבית הערלים אשר נושאת ונותנת עמהם וגם בבית הערלים רצענים, וכשהיתה מעוברת באתה אל רופא אחד ישראל וביקשה מאתו ליתן לה סמים שתפיל עוברה ולא רצה, כן סיפר הרופא, ואמר שבאת לפניו בבכי שערל אחד אנסה בעת בואה אליו לגבות מאתו חוב שהי' לה אצלו, וכן קיללה את הגוי ההיא בעת לדתה, ועתה השאלה על הוולד: תשובה א) הלכה רווחת ביבמות (מ"ה:) נכרי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר בין בפנוי' בין באשת איש, ונראה דאף למה דס"ד דעבד הבא על בת ישראל אשת איש הוולד ממזר, י"ל דבגוי כשר והוא לשיטת הרמב"ן דאשת איש הנבעלת לנכרי אינה בכרת, כשם שישראל הבא על אשת גוי ממעט לי'