אבני נזר אבן העזר מח

ב) מה שכתבת שהרא"ש בשביל זה לבד אסר בשאין בנים מן הנטען משום דבכל ארצות מורין כהרי"ף והרמב"ם, בשביל זה ודאי אין לפסוק כמותו שהרי הרא"ש בעצמו חזר בו לפסוק כשאילתות כמו שביארתי במק"א [והוא לעיל סי' כ"ד אות ח'] יעי"ש, וכן הרמ"א הביא י"א דנאסרת לבעל אם אין לה בנים מן הבעל, ובוודאי דעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל בנים מבעל לא מהני דס"ל דליכא לעז עליהם, דמה להם בכך אם אמם זינתה אחר שילדתם, ולשיטת רש"י ושאילתות דגם לבעל נאסרת וכשיש לה בנים ממנו אינה נאסרת, ע"כ דס"ל דאיכא לעז על בני הבעל, ה"ה דמבועל אין מוציאין: ג) ועוד נראה ברור דלהפוסקים דנאסרת להבעל לא מהני בנים מהנטען, דנהי דבמקום בנים לא גזרו, מ"מ כיון דלבעל גזרו דאז לא הי' בנים, והיא אינה חוזרת וניתרת לבעל ע"י הבנים, דאי אפשר להחזיר גרושתו משנשאת, וכל שנאסרת לבעל נאסרת לנטען, וא"כ הוי ספיקא דדינא, ובכלל י"א שברמ"א מחלוקת הנ"ל, והאחרונים העלו בדין הרמ"א שלא לכוף הבעל כשאין לו בנים דהוה ספיקא דדינא, א"כ ה"ה בנטען כשיש לה בנים מבעל הוי ספיקא דדינא ואין כופין רק שאומרים לו שיוציא: ד) מ"ש דאם נאמר ביש בנים מנטען אף אם נשאת בעברינות לא תצא, לעולם ניחוש שמא מעוברת היא, נפלאתי דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שאמרו לא תנשא, שתנשא וניחוש מעוברת היא, אבל כשהי' לה בנים, וזה אין בידה, שפיר ניחוש ללעז בני', מ"מ לדינא צ"ע בזה: בנך הדוש"ת הק' אברהם: סימן כו ב"ה פה קראשנעוויץ. לרב נדול אחד. שאלה בתולה אחת שנשאת י"ג אלול תרל"א ואחר החג יצא עלי' קול שהיא מעוברת מכבר שזינתה עם אבי' והעיד עלי' עד אחד לאחר שילדה בג' או בד' ניסן תרל"ב שהי' השנה מעוברת, שראה איך שאבי' זינה עמה כמה פעמים ושלחו אחרי האשה והפחידו אותה שרצו להשקותה מים המאררים ואמרו לה שתשתה אשה לפני' ואם טהורה היא לא יזיק לה ואמרה שמתייראת שתמות והתחילה לבכות, ותחילה היתה אומרת שיתנו לה ולבסוף חזרה כנ"ל, גם הודית שאחרי נשואי' לא הי' לה עוד ווסת ועוד הרבה אומדנות והוכחות, אך הכל מעדות נשים והבעל יצא לבית אביו וגמר בדעתו לגרשה והי' יחידי זמן רב, ועתה ע"י שהוצרך ממון לפדות את עצמו חזר לאשתו, ותחילה האמין להעד, ועתה השאלה אם צריך לגרש אשתו משום מינקת חבירו או עכ"פ להפריש עד עבור ימי ההנקה, גם אם צריך קידושין אחרים: תשובה א) הדבר ברור שא"צ לגרשה, והנה האחרונים העלו להתיר בכנסה שוגג כמו בכנס תוך שלושה חדשי הבחנה, רק שהד"מ כתב בכנס תוך שלושה חדשי הבחנה דווקא ששניהם שוגגין, ונידון דידן יש לומר דחשובה מזידה, דאף שהמחבר פסק מפותה א"צ להמתין משום שמתהפכת ואף שהרמ"א הביא י"א שצריך מ"מ לפי כללי הוראה עכ"פ בחשש הבחנה דרבנן נקטינן להקל, וא"כ הרי שוגגת היא, מ"מ יש לומר דכיון דמיעברא אגלאי מילתא שלא נתהפכה, ועוד דמסתמא היתה מסולקת דמים והי' לה לחוש, מ"מ נראה לי ברור דא"צ לגרש כדבעינן למימר קמן: ב) והנה המרדכי הביא פוסקים מקילים במזנה כמו גרושה כדעת ר"ש הזקן, ואנן מחמרינן כדעת ר"ת, וטעם ר"ת דמ"מ אסור לו לישא דממילא תניקנו, ונראה דמ"מ אין איסור רק עליו, אבל לא עלי' שהרי בידה שלא להניקו ואיך שייך לאסור עלי'. וראי' לזה בב"מ (ק"ח:) בענין דינא דבר מצרא זבין לנכרי נכרי ודאי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא, ופירש"י דאין שייך ועשית הישר והטוב למוכר כיון שבידו שלא למכור כלל ולעכב לעצמו רק ללוקח אומרים משוך ידך ויקחנה זה, והכי ממש בנ"ד דהאיסור מבואר בתוס' סוטה (כ"ו.) בשם הירושלמי משום אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא, ולדידה לא שייך הסגת גבול ולא שדה יתומים כיון שיכולה לשמוט דד מפיו, ובהכי ניחא דביבמות (ל"ו:) לא ישא אדם מעוברת ומינקת חבירו ולא חילק בין גרושה לאלמנה, ואדרבה חבירו משמע יותר שהוא עמו בחיים ואלו בכתובות (ס'.) אלמנה לא תנשא כו' ולהנ"ל ניחא דלדידה אין איסור בגרושה רק אלמנה לא תנשא, אבל לא ישא אף בגרושה, שוב מצאתי קצת מזה בנוב"י: ג) ואין לפקפק הא הרשב"א אוסר משום שמכירה ומחוייבת להניקו והאיסור אף לדידה, לק"מ שהרי נשאה תחילה קודם שהכירה והוא לא בא בגבול התינוק רק התינוק בא בגבולו, ואף דהש"ס הקשה ביבמות (מ"ב.) אי הכי אפי' דידי' נמי, אין הקושיא שנאסור עליו אלא דמה הועילו חכמים בתקנתן, וע"כ אי במוך אי מן השמים ירחמו כדלעיל (י"ב) (ועוד יתבאר לקמן דמזנה כאינה מכירה דמיא]. ד) ועתה נדבר אם צריך עכ"פ הפרשה אם נחליט שודאי זינתה קודם הנשואין, והנה טעם הפוסקים המתירין שמדמים לגרושה, ועוד הוסיף המרדכי דאפי' לר"ת הכא עדיף שאין אב שיכוף, והנה קשה על הרמ"א סי' י"ג סעי' י"א שהסכים להמחבר להחליט האיסור בגרושה שמכירה ובמזנה הביא פוסקים להתיר משמע אפי' במכירה כמו בגרושה דמיירי במכירה, דבאינו מכירה הביא בסוף הסימן, וצ"ל שסמך על טעם המרדכי שאפי' לר"ת וכו', והנוב"י הקשה עוד על הפוסקים המתירין במזנה שמדמים לגרושה, שהרי לב"ש שאף אלמנה ואפי' בחיי בעלה אינה מחוייבת להניק ואעפ"כ אוסרים עד י"ח חודש, וע"כ דווקא גרושה שיש לו אב שממסמס לי', וא"כ מזנה שאין לו אב שוה כמו לב"ש ובוודאי אסורה, ע"כ מסיק הנוב"י דכל ההיתר במזנה משום דלא שכיח שתתעבר דמתהפכת ובלא שכיח לא גזרו: ה) ולפענ"ד נראה ליישב קושיית הנוב"י ואדרבה קושיא גדולה על המחבר שהחליט לאסור במזנה, הנה הרשב"א שחילק בין מכירה בגרושה, חילק דאם הכירה קודם שנתגרשה אסורה, וכן