אבני נזר אבן העזר תפה

בע"כ אם מהני, וכן בבתי ערי חומה דמהני נתינה בע"כ, אם יכול לסלקו בשוה כסף בע"כ, ובגט דלצעורה קמכוין ודאי לא מהני כמו גבי אצטלית אע"ג דבעלמא מהני דמים במקום אצטלא בגט לא מהני אבל בקידושין ובבתי ערי חומה תבעי עכ"ד: ב) והנה מדבריו נראה דמהא דמהני בקידושין דמים במקום אצטלא אין להביא ראי' דמהני שוה כסף במקום כסף, דיש לומר מעות עדיפי, וכעין שכתב הרא"ש בב"ק (י"א:) בהא דאין שמין לגנב ולגזלן דגנב וגזלן אין יכולין ליתן שוה כסף דבגנב כתיב חיים ישלם ובגזלן כתיב אשר גזל כעין שגזל, ומיהו מעות יוכל לשלם לו דמה לי הן מה לי דמיהן דיכול לקנות בהם כעין שגזל, אבל לא חפצים שצריך לטרוח ולמוכרן וליקח בעדם כעין שגזל, וה"נ דווקא מעות מהני דיכול לקנות בעדם אצטלא אבל לא שוה כסף במקום כסף: ג) ובהכי ניחא ליישב קושיית הר"ן בפרק השוכר את הפועל (מ"ג.) בהא דפריך וכי אמר לה בטלה זה הא מיחסר משיכה, והקשה הר"ן הא שכירות פועל א"צ קנין וצריך ליתן לו מה שהתנה עמו והשוכר את הפועל ואמר לו טול עציך ואבניך בשכרך אין שומעין לו וצריך ליתן לו מעות דווקא וה"נ יצטרך ליתן לה הטלה דווקא, ותירץ הר"ן דשאני התם כיון דסתם שכירות פועל במעות, אבל הכא דרק מחמת התנאי בעי קנין, אמנם מדברי רש"י ב"מ (קי"ח.) ד"ה אין שומעין לו, שכתב אע"ג דבעלמא שוה כסף ככסף הכא גבי פועל בל תלין שכרו כתיב מאי דאתני בהדי' משמע, משמע דאף התנאי צריך לקיים, ואם כן יתחייב ליתן לה הטלה: ד) אך להנ"ל דנהי דחפץ במקום מעות אינו יכול ליתן מ"מ יכול ליתן מעות במקום טלה וכמו באצטלא דאף אי נימא דשוה כסף במקום כסף לא מהני בע"כ, מ"מ דמים במקום אצטלא מהני וכדברי הרא"ש הנ"ל דאף דכתוב אשר גזל כעין שגזל מ"מ דמים חשוב כעין שגזל, ועל כן לא קנתה הטלה: ה) מיהו לפי זה נראה דאם יתנה בפירוש שלא יוכל ליתן לה מעות דיתחייב ליתן לה הטלה דווקא כיון דמחוייב ליתן כמו שהתנה רק דבסתמא אמרינן במעות נמי מקיים תנאי כמו באצטלא דמקיים התנאי במעות אבל אם מתנה בפירוש לא שייך זה, ומיושב הא דאם אמר לו מארנקי חדשה לא מצי יהיב לי' מישנה דאמר ליישנן קבעי לי' וק"ל [ועיין עוד לקמן אות יוד]: ו) וראיתי באבני מלואים שהביא בשם הרא"ש בתשו' בטעמא דמהני דמים במקום אצטלא משום דשוה כסף ככסף, והשיג על זה בספר הנ"ל דהא מבואר שם דדווקא היכי דאבד אצטלא מהני דמים אבל לא היכי דאיתי' בעיני' ואי משום דשוה כסף ככסף הא בנזקין אפי' אית לי' כסף יכול לסלקו בשוה כסף ועיי"ש שהוכיח מזה כדברי תה"ד: ז) ולפענ"ד לק"מ על הרא"ש דוודאי במתנה על מנת שתתן לי אצטלתי כוונתו שלא ישאר אצטלתו בידה, וע"כ לא מהני דמים רק כשנאבד האצטלא דאין אצטלתו בידה מהני דמים במקום אצטלא משום דשוה כסף ככסף, וע"כ לא מצינו זה בש"ס רק בעל מנת שתתני לי אצטלתי או בעל מנת שתחזירי הנייר, דבכל הני איכא טעמא משום דחפצו בידה: ח) וראי' לזה מהא דמדמי הש"ס גיטין (ע"ד:) פלוגתא דרשב"ג ורבנן לפלוגתא דרבה ורב יוסף בההוא דאמר לאריסי' כולי עלמא דלו תלתא ושקלי רבעא את דלי ארבעה ושקול תילתא לסוף אתא מטרא רבה אמר הא לא אצטריך ר' יוסף אמר הא לא דלה רבה כרשב"ג, ופירש"י כי היכי דדמים במקום אצטלא ה"נ מטר במקום השקאה, ואינו מובן דהתם היא הנותנת הדמים, משא"כ הכא שהמטר בא מאליו, ומה ענין להתם דהטעם משום דשוה כלי ככלי, אמנם להנ"ל יובן בטוב טעם כיון דתנאי הי' שלא ישאר האצטלא בידה וע"כ לא מהני דמים כשלא נאבד רק משום שנאבד ואין אצטלתו בידה, ונמצא שמקצת תנאי נעשה מאליו ולא ע"י ידי', היא אבידת האצטלא, וע"כ דומה שפיר לבא המטר מאליו: ט) ובהכי ניחא דברי מהר"י בירב המובא בתשו' מוהראנ"ח סי' קל"ד דלרבנן דקי"ל כוותייהו באצטלית מ"מ אם התנה שתתן מעות יכולה ליתן לו דברים אחרים, ולכאורה יציבא בארעא כו' דהשתא אם התנה באצטלא לא מהני מעות דעדיפי כדברי הרא"ש ומהרי"ט הנ"ל, כ"ש אם התנה במעות ונתן חפץ, אך להנ"ל ניחא דעיקר הטעם דבגט דלצעורה קמכוין לא מהני קיום התנאי מאליו הוא אבידת האצטלא, אבל אם התנה במעות לא בחפץ מיוחד שפיר י"ל דמהני חפצים כיון דשוה כסף ככסף כדברי הרא"ש בתשו', וראי' ברורה לזה מדברי הרמ"א בחו"מ סי' רמ"א סעיף ז' דהמתנה עם חבירו ליתן לו חפץ פלוני יכול ליתן לו דמיו משמע אפי' לא נאבד החפץ: י) מ"ש לעיל [אות ה'] דמיושב הא דאי אמר לי' מארנקי חדשה לא מצי יהיב לי' מארנקי ישנה משום דהתנה בפירוש, אין נראה, דוודאי מדברי רש"י הנ"ל פרק הבית והעלי' שפירש דבשכיר דכתיב שכרו מאי דאתני משמע, נראה דבחוב אפי' התנה בפירוש יכול ליתן לו דבר אחר משום דשוה כסף ככסף. וצריך לחלק כמו שחלקו המחנה אפרים והקצוה"ח בין ההוא דתבעלי לי בטלה זה דיכול ליתן לה מעות דשכירות הוי כמו מעות ואינו קונה, אבל עבור חפץ יכול לחייב עצמו מה שירצה, אבל בחוב אפי' יתנה בפירוש במזומנים אינו מחוייב ליתן לו מעות דווקא כיון דשוה כסף ככסף: יא) והריטב"א שכתב בכתובות דהיכי שהתנה במזומנים צריך למכור הקרקע וליתן מעות, לטעמי' שפירש דטעמא דפועל משום דאדעתא דהכי נחית כי אליו הוא נושא את נפשו ולא יצטרך למכור החפצים למזונותיו, וע"כ היכי שהתנה אין הבדל בין חוב לשכיר, הן אמת דאף לפי זה יש לדון לפי דעת הר"ן הנ"ל בפרק השוכר את הפועל דהא דפועל צריך ליתן לו מעות דווקא משום דסתמא הכי הוא, אבל בטלה שרק מחמת התנאי לא מהני בלא משיכה, וא"כ בחוב דסתמא יכול ליתן לו חפצים איך יועיל תנאי שיתחייב ליתן מעות דווקא: יב) ובזה נראה ליישב הא דמבואר בחו"מ סי' ק"א י"א המוכר סחורה לחבירו אינו מורידו לכשומא, והטו"ז והאו"ת השיגו דאיך יתכן זה דבהלווהו מעות נמי אדעתא דזוזי נחית ואעפי"כ יכול ליתן לו שוה כסף וא"כ במוכר סחורה נמי ולפמ"ש מוכח מדברי רש"י דבחוב אף דהתנה יכול ליתן לו דבר אחר