אבני נזר אבן העזר תפו

משום דשוה כסף ככסף, ובהא דאי אמר לי' מארנקי חדשה לא מצי יהיב לי' מארנקי ישנה צ"ל משום דעבור חפץ יכול לחייב עצמו מה שרוצה, וע"כ ניחא במוכר סחורה דאינו מורידו לשומא, כיון דעבור סחורה יכול לחייב עצמו מה שירצה, משא"כ בחוב דעלמא דאף דאדעתא דזוזי נחית, מ"מ במה נתחייב דלא עדיף מאלו התנה בפירוש דלא מהני כיון דמצד עצם הלואה יכול ליתן לו מה שירצה דשוה כסף ככסף, וההוא דפועל דאינו יכול ליתן לו רק מעות הוא גזה"כ מדכתיב שכרו,, אבל בעלמא לא עדיף מה דנחית אדעתא דזוזי מאלו התנה בפירוש, ואף דהר"ן חילק ביניהם, הלוא ראייתו מהא דהתבעלי בטלה זה וכבר דחינו זה דהתם כיון שנותן מעות הוי כאלו נותן לה טלה ממש וכההיא דאצטלא דמהני בקידושין מעות אף לדעת מהרי"ט דשוה כסף במקום כסף וכנ"ל: יג) שוב ראיתי דאף לדעת רש"י אף במוכר סחורתו יכול להורידו לשומא, דאף שנתחייב מעות דבעד חפצים יכול לחייב עצמו מה שירצה, מ"מ יכול לסלקו בשאר דברים כיון דשוה כסף ככסף, דאי טעם רש"י משום דלא נתחייב כלל כסף בעלמא רק בשכיר לא הי' צריך לומר דאף דבעלמא שוה כסף ככסף כו' תיפוק לי' דבעלמא לא נתחייב כלל כסף, אלא ודאי ס"ל לרש"י דבאמת נתחייב לו כסף ומ"מ יכול לסלקו בשאר דברים דשוה כסף ככסף, והא דלא מצי יהיב לי' מארנקי ישנה היינו ביש לו ארנקי חדשה, דבזה אפי' בחוב צריך ליתן לו מעות ולא אמרינן ממרי רשוותך פארי אפרע אלא בלית לי' זוזי כמבואר בכמה דוכתי: יד) נשוב לדברי הרא"ש בתשו' שכתב בטעמא דאצטלא שיכול לסלקו בדמים משום דשוה כסף ככסף, ה"נ שוה כלי ככלי, וכבר כתבנו לעיל [אות ואו] קושיית האבני מלואים דא"כ בלא נאבד האצטלא נמי וע"כ כמ"ש התה"ד דבאמת על החפץ התנה ולא על דמיו ואפי"ה היכי שאין החפץ בעין אמדינן לדעתו שאינו רוצה שיתבטל הדבר כשנותן לו דמיו עכ"ד: טו) אמנם לאחר העיון נראה דהרא"ש והתה"ד לאחדים המה, והנה מ"ש האבני מלואים דבתנאי אינו תלוי בדינא דאורייתא רק בלשון בני אדם ובלשון בנ"א דווקא קאמר עיי"ש לפענ"ד דליתא, וראי' לזה מהא דאמרינן בפרק שבועות שתים (כ"א:) באומר שבועה שלא אוכל ואכל כל שהו חכמים פוטרים, ומבואר שם ברש"י דאף דבלשון בנ"א אכילה בכל שהוא מ"מ דעתי' אסתם אכילות שבתורה, והיינו דמסתמא דעתו לאסור עצמו כמו כל איסורין שבתורה ובודאי האומר שבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו אינו חייב עד שיאכל מהשני כזית ובהא נמי אמרינן דדעתו אסתם אכילות שבתורה אף דאינו אלא תנאי] וה"נ דעתו כמו כל חיובים שאדם מחייב עצמו, דביש לו מעות צריך ליתן לו מעות ובאין לו יוצא בשוה כסף וא"צ לבקש מעות וכן בזה מחמת התנאי אם יאבד האצטלא יוצא בדמים, והיינו דברי הרא"ש כיון דשוה כסף ככסף בכל התורה אמדינן לדעתי' כו', כדברי התה"ד, וזה ברור: טז) ואין להקשות כיון דמעות עדיפי וכדברי הרא"ש הנ"ל באין שמין לגנב ולגזלן ואפי' אית לי' חפץ כזה יכול ליתן מעות, א"כ ה"נ אפי' לא נאבד האצטלא תוכל ליתן מעות. יש לומר דדווקא בגזילה וגניבה דצריך ליתן רק חפץ כזה אמרינן דבמעות יוכל לקנות כמותו, משא"כ במתנה על חפץ ידוע דאינו יכול לקנות בדמים אותו חפץ ע"כ צריכין לדון משום דשוה כסף ככסף, וה"נ שוה כלי ככלי, דטעם שוה כסף לאו משום דיכול להשיג בעדו כסף, דהא אף האומר לדידי שוה לי מהני אף דלא יתנו לו בעדו כמו ששוה אצלו, וה"נ שוה כלי ככלי אף דאינו יכול לקנות בעד המעות כלי זה, וע"כ ניחא מה שהקשה הר"ן בפרק השוכר את הפועל מהאי דטול מה שעשית בשכרך אף דהתם מתנה על חפץ וירצה ליתן דמים, מ"מ כיון שמתנה על חפץ ידוע, שוב דומה לשוה כסף דעלמא וברא"ש פ"ק דקידושין סי' ז' משמע דאפי' בחפץ ידוע מהני כיון דיכול לקנות בדמים חפץ כמותו]: יז) ואמנם לדעת מהרי"ט הנ"ל דשוה כסף בע"כ לא מהני ע"כ צ"ל דמעות עדיפי אף במתנה על חפץ ידוע א"כ קשה אפי' איתי' בעיני' נמי, וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל משום דרוצה שלא ישאר חפצו בידה: יח) ולפי מה שביארנו בנידון מהר"י בירב [לעיל אות ט'] במתנה ליתן מעות ונתנה חפצים לדעת מהרי"ט אף בקידושין לא מהני, לדעת הרא"ש ביש לו מעות אף בקידושין לא מהני ובאין לו מעות מהני בקידושין כיון דדעתו כמו כל חיובים שבתורה שא"צ לבקש מעות, ובגירושין לא מהני דלדידי' א"צ לחלק דבגירושין באצטלותו אינו רוצה שיהי' חפצו בידה, ומ"מ קצת יש להסתפק בזה כי מחמת חילוק הנ"ל יבוא ברווחא דמיון הש"ס מחלוקת רבנן ורשב"ג לפלוגתא דרבה ורב יוסף: ויען שמכלל דברינו נסתרו איזו דברים שכתב בספר אבני מלואים סי' כ"ז סק"ד אבוא לפורטם אחת אחת: יט) מה שכתב שם דבבתי ערי חומה כיון דלא כתיב כסף אין נ"מ בין שוה כסף לכסף, לפענ"ד ליתא דהא צריך להשיב כסף שנטל ממנו: כ) מ"ש שם לסתור דברי מהרי"ט דבתנאי אינו תלוי בלשון, ליתא, וראי' מההוא דפרק שבועות שתים הנ"ל, ובזה נסתר נמי מ"ש לסתור דברי הרא"ש דאצטלא לאו מתורת שוה כסף וכדברי תה"ד, וכבר בארנו דהרא"ש והתה"ד לאחדים המה: כא) ומה שכתב שם דבעל מנת שתתני לי מאתים זוז אפי' לית לי' זוזי צריך לטרוח למיתב זוזי, ליתא לדברי הרא"ש והתה"ד הנ"ל כיון דהטעם דדעתו אכל חיובים שבתורה וכיון דבבע"ח א"צ לטרוח ה"נ בזה, ואף שבע"ח שהתנה במזומנים צריך לטרוח, זה לא התנה רק סתם שיתן לו מאתים זוז, ובע"ח נמי שנתחייב ליתן מאתים ודאי דיכול ליתן שוה כסף וכתיבה יוכיח, גם דברי ש"ע הנ"ל בבע"ח שהתנה במזומנים אינו הלכה פסוקה רק י"א בשם ריטב"א, ואזיל לטעמי' דלא אמרינן שוה כסף ככסף אלא היכי דגלי, והטעם בבע"ח משום דגמל חסד דעתו שאם לא יהי לו כסף שיוכל לסלקו בשוה כסף, וזה אינו לדעת רש"י בפרק הבית והעלי' ובפ"ק דקידושין והתוס' והרא"ש בפ"ק דקידושין דבכל מקום שוה כסף ככסף, ובאמת לדעת הריטב"א יש לעיין בנתחייב לחבירו אם יכול לסלקו בשאר דברים כיון דלא גמל חסד, ומ"מ זה אינו אלא לדעת הריטב"א לטעמי', והמה דברי מהרי"ט דלדעתו שוה כסף בע"כ לא מהני: