אבני נזר אבן העזר תפד

חידושים מס' קידושין סימן שפד פרק האשה נקנית א) (דף ב' ע"א) במשנה בפרוטה פירש"י של נחושת, נראה מדבריו דכסף דקרא לאו כסף ממש אלא מטבע, וכסף הוא שם מושאל למטבע, משום דסתם מטבע הוא כסף וכ"ש לפי ההלכה דכספא טיבעא לגבי דהבא וכ"ש לנחושת, וכן מוכח מדבריו (דף י"א.) ד"ה ושל דבריהם וז"ל הלכך פרוטה לא מצית למימר לפי שהיא של נחושת ובצורי מטבע של נחושת ליכא ובקידושין כסף כתיב, עכ"ל, מבואר דאי הוה בצורי מטבע של נחושת היינו יכולין לומר דכסף דקרא של נחושת, וכן לדידן דכסף דקרא לאו של צורי כסף דקרא של נחושת דפרוטה של כסף ליכא כדאמרינן בכתובות (ק"י:) ועיין בתוס' מנחות (ק"ז) ד"ה ודילמא: ב) והא דשיעור פרוטה הוא כמשקל חצי שעורה של כסף אף דכסף דקרא של נחושת, משום דכספא טיבעא ונחושת הוא דאייקר וזיל כדאיתא בריש פרק הזהב, על כן משערינן במידי דקיץ, וכהאי גוונא מצינו ריש הזהב למ"ד דהבא טיבעא אם הוזל כספא צריך להוסיף על שיעור חמש סלעים של פדיון הבן, אף דבקרא חמשת סלעים כתיב, ועיי"ש בשטמ"ק בשם הריטב"א שהקשה דהאיך אפשר שיפחות משיעור המפורש בתורה אי אייקר כספא לגבי דהבא, ותירץ דכיון דכספא פירא לגבי דהבא א"כ אם לעולם יתן חמש סלעים ישתנה שיעור פדיון לפי הזמן ואי אפשר, ועל כרחין דשיעור חמש סלעים לפי שעמדו הסלעים אז בימי משה ואם הוקרו יפחות עכת"ד, וכן הוא בקידושי אשה אף דכסף דקרא פרוטה של נחושת, מ"מ על כרחין השיעור תלוי כפי יוקרא וזולא של נחושת לגבי הכסף, ולעולם צריך שיהי' שוה כמשקל חצי שעורה של כסף, דאל"כ ישתנה שיעור קידושי אשה אם יוזל הנחושת או ייקר: ג) הארכתי בדבר פשטות לפי שראיתי באבני מילואים ריש סי' כ"ז שהאריך ללא צורך וכל דבריו שם תמוהים, ראשית מה שהקשה כיון דכסף דקרא צריך שיצא בהוצאה [מ"ש זה בשם הרשב"א ללא צורך, דמפורש ברש"י ותוס' דף י"א] ופרוטה בימי משה לא הי' רק מעה או דינר כמ"ש התוס' (י"א:) ועל כרחין כסף דקרא היינו ממון ומנ"ל שיעור חצי שעורה כסף, ולק"מ דבתוס' לא נזכר רק במטבע פחות שבצורי, ומ"מ אמת דפרוטה של כסף ליכא, אלא דכסף דקרא פירושו מטבע אף אם היא של נחושת, ומ"מ השיעור על כרחין במשקל כסף כנ"ל דברי השטמ"ק בפדיון הבן, ועל כן מה שהכריח דלדעת הרי"ף והרמב"ם כסף דקרא לאו היינו כסף היוצא, ליתא, גם מה שהניח לבסוף בצ"ע בפחות מחצי שעורה כסף שהוקר ליתי' עיי"ש: סימן שפה א) בתוס' ד"ה בדינר, במס' עדיות תני לה גבי מקולי ב"ש ואע"ג דאי פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר הו"ל ב"ש לחומרא, מיהו לאו להכי מיתשיל, הקשה הפנ"י דעל כרחין להכי מיתשיל דמהאי דקידשה בפחות משוה דינר פשיטא דצריכה גט דחיישינן שמא שוה דינר במדי: ב) ולפענ"ד נראה ליישב, דהנה הר"ן פירש הא דמהני שוה פרוטה במדי ואף דאין לכסף אלא מקומו ושעתו, מ"מ כיון שקבלתן הוי כאומרת לדידי שוה לי, אלא דפחות משוה פרוטה כיון דאינו כסף כלל לא מהני לדידי שוה לי, אבל אם הוא ממון במקום אחר שוב מהני לדידי שוה לי עיי"ש, ועיין ב"ש דלדידן דקי"ל כרמב"ם אפי' אין דרכו להתייקר ועיין באבני מילואים: ג) והנה לכאורה תמוה לשיטת הר"ן הנ"ל דסתמא כאילו אומרת לדידי שוה לי א"כ לב"ש פחות משוה דינר תהי' מקודשת כיון דהוי ממון והוא כפחות מחמש סלעים בפדיון הבן, ובשלמא לר' זירא דקידשה בליליא או ע"י שליח דלא שייך לדידי שוה לי ניחא, ובהכי ניחא דלא קאמר בלשון הכא במאי עסקינן דקידשה בליליא אלא כי קאמינא אנא, ולשיטת הר"ן ניחא כיון דעל כרחין בשוה דינר בהכי מיירי, ממילא דבדינר דרישא נמי דומיא דסיפא, אך למסקנא דמשמע דאפי' בפשטה ידה וקיבלה, ועוד דסיפא דומיא דרישא בדינר דלא שייך לדידי שוה לי ואפי' פשטה ידה וקיבלה וקשה לר"ן הנ"ל אפי' פחות משוה דינר תהי' מקודשת בוודאי ד) אמנם נראה דעד כאן לא אמרינן דסתמא כמאן דאמרה לדידי שוה לי אלא בפחות משוה פרוטה כיון דאשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה מסתמא מדקידשה נפשה שוה אצלה פרוטה, אבל בפחות משוה דינר לב"ש כיון דבאמת למסקנא אינה מקפדת על עצמה ומקדשה נפשה בפחות, אלא דגזירת הכתוב דאינה מתקדשת בפחות מדינר, אי משום דסתמא כסף צורי אי משום דילפינן מאמה העברי', א"כ מהיכי תיתי שנאמר דהוי כאלו אמרה לדידי שוה לי דינר, וממילא אפי' שוה דינר במדי לא מהני, שורש הדברים כיון דשיטת הר"ן לא מהני שוה במדי אלא לשוויי' ממון ופחות מדינר כיון דבלאו הכי הוי ממון אין נ"מ אם שוה דינר במדי או לא, אך למאי דס"ד דהטעם משום דאשה מקפדת על עצמה שוב אף בסתמא כאלו אומרת לדידי שוה לי, ומוכרח דקדשה בליליא, ושוב רישא דומיא דסיפא כנ"ל, וע"כ לא קאמר הבמ"ע: ה) עוד נראה ליישב לר' זירא דמשני דקידשה בליליא וכתבו התוס' שם דשוב לא קשיא מבנתי' דר' ינאי דיודעות שלא יתנו להן אלא כמו לשאר נשים, וע"כ לדעת הרמב"ם דלא חיישינן שמא שוה במדי אלא ביש לה דרך לשם, ממילא בקידשה בלילה אפי' שוה במדי לא מהני כיון דהיא סבורה שיתנו לה דבר שהיא שוה דינר במקומה כמו לשאר נשים שאין להם דרך למדי, ועוד דוודאי אינה חושבת שהבעל יודע ששוה במדי ובודאי יתן לה דבר שוה דינר במקומה: סימן שפו א) כתב מהרי"ט דלדעת הר"ן דבקידושין שוה כסף ככסף משום דמתרצית, יש להסתפק בהא דקי"ל נתינה בע"כ שמה נתינה ואם אמר לאשה הרי את מקודשת על מנת שאתן לך מאתים זוז ונתנם לה בע"כ מקודשת, יש להסתפק אם נתנה לו שוה כסף