אבני נזר אבן העזר תפג

ונ"מ בזה לדינא בקידושין ובממון אם התנה על מנת שאתן או שתתן, כיון דמהני מחילה מהני נתינה בע"כ, והרשב"א שכתב שגם בקידושין ובממון תלוי בחילוק לשונות אלו, לטעמי' דלא תירץ כן ולא נחית לחלק בכך, אבל לפמ"ש נ"ל דבקידושין ובממון לכ"ע הוי נתינה ועיין ר"ן פרק שבועות שתים בשם הרמב"ן, ולתירוץ הראשון של הרמב"ן ג"כ הדין בקידושין ובממון יועיל נתינה בע"כ, אלא שהוא כתב מטעם אחר יעיי"ש: ה)ובתוס' ערכין (ל"ב) תירצו דאיבעיא דמחולים לך אינה אליבא דרבא דנתינה בע"כ לא שמה נתינה, ופלוגתא דרשב"ג ורבנן במדעתי' עיי"ש, מוכח דמחילה לא מהני ובעיא אזלא למ"ד שמה נתינה: ו) והנה בין לתירוץ התוס' ובין לתירוץ הרשב"א ובין לתירוץ דידי לא יעלה ארוכה לדעת הרא"ש בפסקיו דאף למסקנא כשנותנת מעות מהני מחילתו לגבי גוף האיצטלא ותקשי ללישנא קמא דרבא: ז) ולולא דבריהם הי' נ"ל דוודאי טעמא דרבא דלא מהני נתינה בע"כ היינו משום שאין יכול להקנותם לו בע"כ, וא"כ פלוגתא דרשב"ג ורבנן אם הבעל רוצה להקנותם אלא שאין מתרצה שיהי' הדמים במקום אצטלא ויחשב קיום התנאי, ולרשב"ג דדמים במקום אצטלא מתקיים התנאי בע"כ של בעל, ולפי זה גם בקידושין ובממון יהי' תלוי בחילוק הלשונות לרבא כיון דנ"מ בכה"ג וק"ל: סימן שפב א) (שם) במתני' כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט ובתוד"ה כלל הקשה הר' אלחנן א"כ אמאי קאמר רבא נתינה בע"כ לא שמה נתינה הא העכבה אינה הימנה, וי"ל דהכא ודאי להרווחה בעלמא עשה כן וכיון שמת ולא אצטריך הוי כאילו נתקיים התנאי עיי"ש: ב) ותמוה לי דמלבד דלשון המשנה אינו סובל פירוש התוס', וביותר לשון הגמרא תן לי אביך ואשמשנו דכי האי לישנא אמרי' בב"ב (קמ"ו) ושם לא שייך טעמא דהרווחה, וכן פירש"י שם כלומר אני מזומנת להשלים תנאי עיי"ש, עוד ק"ל דא"כ צ"ל דגם כשאמר האב אי אפשר שתשמשני שייך סברא דלהרווחה מכוין והא לא אצטריך, וא"כ ברישא כשלא קבע זמן דמת הרי זה גט משום דלהרווחה איכוין והא לא אצטריך, גם באמר האב תהי' מגורשת, ולמה לא תני או שאמר האב גם ברישא: ג) ולולי דברי התוס' הי' נ"ל דבאמר האב לא שייך סברא זו דאדרבא האב צריך למשמש, וטעמא דרשב"ג כפשטי' משום דמזומנת להשלים התנאי, ומצד הבעל נתבטל התנאי שמת בנו או אביו, אבל בנתנה לו בע"כ עדיין לא נתבטל התנאי, דאף שעכשיו אינה רוצה לקבל אפשר אח"כ יקבל כיון שלא קבע זמן לתנאי אפשר לתנאי להתקיים אח"כ, ואם אח"כ הוא רוצה והיא אינה רוצה ליתן אינה מגורשת, ע"כ לא נתגרשה בנתינה בע"כ שמא לא תתן אח"כ כשיתרצה, ובאמר האב איני רוצה נראה ברור דהיינו דווקא כשכל שתי שנים עומד בדיבורו, ואם בתוך שתי שנים חוזר מדיבורו והיא אינה משמשתו ודאי לא הוי גט, ובאמת לא תני בדרשב"ג הרי זו מגורשת, רק הרי זה גט דהיינו שעדיין לא נתבטל ולכי מלו השתי שנים הוי גט: ד) ולפמ"ש בדיבור זה ובדיבור הקדום נ"ל דתלתא פלוגתא דרשב"ג ורבנן דתתן לי דמי' ודלי ואפי' ליורשו ודעכבה שאינה הימנה שייכי אהדדי, דהנה בב"מ (ע"ט) גבי ספינה סתם ויין זה דאמר בעל הספינה הביא יין ואנא מייתינא ספינתא כתבו התוס' דהיינו דווקא בשכבר נתן דאי לאו הא קי"ל אונסא פסידא דפועל, רק שכבר נתן לו המעות, והוא מזומן להשלים התנאי א"צ להחזיר, וע"כ רשב"ג לשיטתי' דמיקל בתנאי ותולין להקל, וכתבנו הטעם משום דהגט ודאי ובעל בא להוציא משום שמא לא קיימה התנאי, וע"כ ה"נ אמר רשב"ג שתוכל לומר הביא בנך: ה) והנה לפמ"ש ליישב גבי נתינה בע"כ כיון שעדיין יכולה לקיים התנאי, וכשאינה מקיימת אח"כ חשוב המניעה מצידה לבד כיון שגמר ביטול התנאי על ידה, דאי ביטול התנאי ע"י שניהם האמר בב"מ (שם) דיין זה וספינה זו אם נטל לא יחזיר כיון דהמניעה מפאת שניהם, וע"כ צ"ל כנ"ל, ממילא במת הבעל עד שלא נתנה לו דגמר ביטול התנאי ע"י מיתת הבעל תוכל לומר תן לי בעלי ואתן לו המאתים זוז, אך משום שאפשר ליתן ליורשיו מחוייבת ליתן. ואף שאין זה קיום התנאי גמור כמו אם היתה נותנת להבעל בעצמו, על מה שלא תוכל לקיים תוכל לומר תן לי בעלי וכו' ות"ק דלית לי' דרשב"ג דעכבה שאינה ממנה כו' ע"כ אמר לא נתנה זקוקה ליבם ודו"ק: סימן שפג פרק המגרש א) (דף פ"ח ע"ב) גט מעושה כו' לשון ריא"ז עשוהו כותים לתת גט לאשתו אעפ"י שכדין עשו אותו ואעפ"י שאמר רוצה אני הרי זה גט בטל מה"ת הואיל דאין מצוה לשמוע דבריהם אין רצונו רצון גמור [ולא חשוב תלוהו וזבין משום שמחוייב שכדין עשוהו דכיון שגוים לאו בני עישוי נינהו חשוב שלא כדין, כ"כ התוס' בב"ב (מ"ח.)] וגבי ישראל מומר שאעפ"י שאין חוששין על התורה ועל המצוות ואין להם מצוה לשמוע דברי חכמים, הואיל וגט מעושה כדין ודינו נעשה כתורה עפ"י דייני ישראל ואומר בפיו רוצה אני אעפ"י שאינו מתרצה בלבו ראוי לומר בזה דברים שבלב אינם דברים כו': ב) ויש לעיין לפי סברת הריטב"א הובא לעיל שו"ת אהע"ז סי' אות דטעם שלא כדין לא הוי דברים שבלב משום דאנן סהדי דאנוס והוי דברים שבלב דמוכחין, ודווקא משום דמחוייב מן הדין אפשר שתתרצה ומומר שאינו חושש לדיני תורה שוב אנן סהדי דאנוס כמו בשלא כדין: ג) אשר ע"כ נראה דס"ל לריא"ז אפי' שלא כדין הוי דברים שבלב ואף דהוי דשב"ל דמוכחין כיון שאומר בפירוש להיפוך לא מהני וכמ"ש הריטב"א שם בעצמו בד"ה ודילמא וז"ל ושמעינן מהכא דדברים שבלב ובלב כל אדם דהוה דברים אם הוא עיקר:. ומה שהתנה עליו בפירוש לא מהני לי' דברים שבלבו ותנאו קיים: