אבני נזר אבן העזר תפב

רמ"ה דבעי לרב אשי יום שלם א"כ מצינו למימר דמת באמצע היום, ולפמ"ש כיון דעיקר טעם בהתחילה להניק משום ממנ"פ, ואם לא הניקתו יום שלם, ע"כ אפילו לצעורי מכוין לא מהני, דהא לרב אשי ע"כ ס"ל לצעורי מכוין, דאל"כ הי' צריך שתי שנים, וע"כ דפחות מיום שלם אפי' צער לא חשוב, א"כ ליכא ממנ"פ: ו) ולפמ"ש דטעם רשב"ג דלהרווחה מכוין דתולה לקולא דהגט ודאי ואין תנאי מבטלו מספק יבואר הש"ס לעיל (ע"ד:) הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך מהו, תיבעי לרבנן חיבעי לרשב"ג כו' א"ל אינה מגורשת, ומשמע דאפי' לרשב"ג אינה מגורשת, איתיבי' האומר קונם כו' הריני כאילו התקבלתי, הכי השתא התם לצעורה קא מכוין ולא ציערה, ותמוה דעכ"פ לרשב"ג דס"ל להרווחה איכוין תהי' מגורשת וכבר הקשה כן הרשב"א ותירוצו ז"ל כמעט אינו מובן כלל: ז) ונראה ליישב, דהנה בהא דמבעי להש"ס מחולין לך מהו הקשה הרשב"א ללישנא קמא דרבא דנתינה בע"כ לא שמה נתינה, ע"כ פלוגתא דרשב"ג ורבנן בנתנה לו מדעתו ואעפי"כ ס"ל לרבנן דלא מהני דמים, כ"ש כשלא נתנה לו כלום, ותירץ דבקיבל מעות במקום איצטלא אין דעתו לבטל התנאי רק שיהי' הדמים כאיצטלא ולא מהני, עכת"ד, וצריך להבין דאי מחולין לך מבעיא לי' משום ביטול התנאי מה נ"מ בין לצעורי או להנאתו, ובאמת הרא"ש ז"ל דס"ל ביטול התנאי מהני ס"ל דאפי' בגט דלצעורי מכוין מהני ביטול התנאי, ובגמ' דלא מהני מחולין לך היינו שאינו מבטל ומוחל התנאי, רק שמוחל המעות ויחשב כאילו נפקע המעות וקיים התנאי זה לא מהני, אבל אין לפרש דיש חילוק בין לשון מחילה בין לשון ביטול, שהרי הרא"ש בתשו' הביא ראי' ממ"ש הרמב"ם פ"ח מהלכות גירושין הלכה כ"ג דמהני ביטול התנאי,. ובפ"ק מהלכות אישות למד הרמב"ם דמהני ביטול התנאי מהא דכתובות בקידשה על תנאי וכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי', הנה שהמחילה והביטול דבר אחד] וצ"ל לדעת הרשב"א דביטול התנאי לא מהני משום דאתי דיבור ומבטל דיבור כמ"ש הרא"ש ז"ל, אלא משום דלהנאתו התנה לא הי' דעתו בשעת שהתנה התנאי רק אם ירצה התנאי, ואם לא יחפוץ בו אח"כ שיהי' יכול לבטלו ויהי' המעשה חל בלא קיום התנאי: ח) ולפי זה נכון הטעם מה דלא מהני מחולים לך אפי' לרשב"ג, לפמ"ש דטעם רשב"ג כיון שהגט ודאי והתנאי ספק אם כיון לצעורי ואיצטלא דווקא קאמר או להרווחה, ולא נתכוין אלא לדמי איצטלא אין ספק תנאי מוציא מידי ודאי גט. והתינח בעצם כוונת התנאי אם נתכוין לאיצטלא דווקא או לא, אבל כשהנ"מ בין לצעורי בין להרווחה לענין מחולים, שאם להרווחה כאילו הטיל תנאי בתנאי שאם לא ירצה אח"כ בתנאי וימחול לא יצטרך לקיים התנאי, הוי התנאי שיצטרך ליתן מאתים זוז ודאי, וספק אם הטיל תנאי בתנאי, ואין ספק תנאי בתנאי מוציא מידי ודאי תנאי, וממנ"פ אינה מגורשת, לרבנן דס"ל לעולם לא חל הגט מספק, ה"נ פשוט שאינו חל מספק, ולרשב"ג דאין ספק תנאי מוציא מידי ודאי גט, ה"נ אין ספק תנאי דתנאי מוציא מידי ודאי תנאי, וכיוצא בזה ברא"ש ב"ב סי' כ"ג שאין מעשיו משום אומדנא שדעת השכ"מ אם ימות, אלא היכי דברור לן אומדנא והוכיח כן בסי' כ"א מהגמרא] וה"נ אין מבטלין התנאי משום ספק אומדנא שדעתו הי' שאם לא ירצה אח"כ לא יצטרך לקיים התנאי, וכל זה ברור ואמת ודו"ק היטב: ט) מיהו כל זה אינו עולה רק לדעת הרא"ש בתשו' כלל ה' סי' י"ט בטעם דאי להרווחה מכוין סגי בדמים משום דשוה כסף ככסף ה"נ שוה אצטלא כאיצטלא עיי"ש, אבל לדעת תה"ד סי' שי"א משום דהיכי דנאבד וליתי' בעין אומדין דעתי' שאין רצונו שבשביל כך יתבטל תנאו ויטול דמיו, וא"כ כיון דהא דרשב"ג דס"ל יטול דמיו ג"כ משום אומדנא שדעתו אם יאבד יטול דמיו ואעפי"כ תולה רשב"ג לקולא, ה"נ במחולים לך, דמה נ"מ בין אומדנא אם יאבד יטול דמיו, אם ירצה לא יצטרך ליתן כלום ודו"ק: סימן שפא א) הנה כתבנו קושיית הרשב"א בבעיא דמחולין לך לל"ק דרבא נתינה בע"כ שמה נתינה, וע"כ פלוגתא דרשב"ג ורבנן מדעתו, ואי מהני במחילה שלא תתן כלום כ"ש שמתרצה בדמים, ותירץ הרשב"א שמחולים לך משום ביטול התנאי וכשמתרצה במעות אינו מבטל התנאי רק לקיומי תנאי, שהמעות יהי' כמו איצטלא וזה אינו מועיל, וכתבנו שלדעת הרא"ש דמחולים ג"כ אינו. ביטול התנאי רק שמוחל המעות ויחשב כאילו קיבלם, וכ"ש שיוכל לומר שקבלת המעות יחשב כאילו קיבל האיצטלא, ואינו עולה מזור לקושיית הרשב"א ז"ל: ב) ולפענ"ד ליישב קושיית הרשב"א, דהא דרבא דנתינה בע"כ לאו שמה נתינה הוא דווקא למסקנת הש"ס מחולין לך אינה מגורשת, יש לפרש כוונתו שתתן לו מדעת, אבל למה דבעי הש"ס למימר דמהני מחילה, ומה שהתנה על מנת שתתן לי מאתים זוז היינו שלא ארצה בלא קיום התנאי, ע"כ כוונתו שנתינת מאתים זוז יועיל בע"כ, דאל"כ נתינת מאתים זוז מה עבידתי', ממנ"פ אם ירצה יועיל בלא נתינה, ואם לא יתרצה גם הנתינה לא יועיל, והי' לו להתנות סתם אם ארצה ואח"כ אם לא ירצה רק באלף לא יהי' גט רק באלף, שאם תתן רק מאתים יהי' נתינה בע"כ ואם ירצה יהי' גט במאה או בלא כלום, אלא ודאי מדהתנה על מאתים זוז, למה דס"ד מחולין לך מהני, הי' כוונתו אם תתן לי בע"כ, וגבי בתי ערי חומה דלא מהני נתינה בע"כ מדין תורה היינו משום דבבתי ערי חומה לא מהני מחילת הלוקח כיון דכל זמן שלא פדאה מכירה הוא, וכמו בעבד עברי הרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול, ע"כ יש לפרש כוונת התורה דלא מהני פדיון רק מדעת הלוקח ולא בע"כ: ג) ואין להקשות דאם הלוקח מתרצה הלוא יכול למוכרה לו עתה במעות אלו, דקרקע נקנה בכסף, דלא קשיא, דנ"מ אם מכרה הלוקח לאחר או משכנה קודם שיפדנו המוכר וק"ל: ד) אבל במקום דמהני מחילה מהני נתינה בע"כ, וע"כ כוונתו בתנאי נתינה שיועיל בע"כ.