אבני נזר אבן העזר תפא

לי' לישן משום דסמי' בידן לרפאותו, א"כ לר"י אין מקום לדברים אלה, דנהי דחל, הרי אחר כך ליתא בדנפשה ואינה יכולה לקבל הגט עד שתעשה נערה, אך לר"ל דכותבין ונותנין לאלתר משום דסמי' בידן, ה"נ המי' בידי' שיתן לה אב רשות, דעל ידי נתינת רשות לכולי עלמא יכולה לקבל כמ"ש הרשב"א בתשו' הביאו הב"י סי' קמ"א ופסק כן בש"ע: ט) והנה לפי זה יש ליישב שני הנוסחאות ברש"י דמתחילה כתב נערה ולא קטנה היינו לריש לקיש אין הכרח דקטנה שיש לה אב יכולה לקבל, דלעולם אינה יכולה לקבל, והא דהאב מקבל גיטה משום שבשעה שחל השליחות היתה מקרי איתא בדנפשה, ושוב אף שאחר כך חשובה קטנה מקבל גיטה, אבל לר' יוחנן מוכרח לומר אפילו קטנה: י) ובזה יש ליישב הא דצווח ריש לקיש ככרוכיא ויצאה והיתה ולית דאשגח בי', ולכאורה לא נדע למה, ואם הי' להם טעם ברור למה צווח, אך להנ"ל מיושב, דהתוס' הקשו הא על כרחין אי אפשר להקישם דבגירושין אפי' קטנה ובקידושין על כרחין אין קטנה יכולה לקדש עצמה, אך לפמ"ש לריש לקיש שפיר יש לומר גם קטנה אינה יכולה לקבל גיטה, אבל בני הישיבה הוה ס"ל כר' יוחנן דקי"ל כוותי' אין כותבין עד שישתפה, א"כ מוכרח דאפי' קטנה יכולה לקבל גיטה אף כשיש לה אב, א"כ אי אפשר להקיש קידושין לגירושין אף כשיש לה אב כקושיית התוס' על כן אשגחו בי': סימן שעט א) (שם דף ס"ד ע"ב) בגמ' ומזכה להם ע"י עבדו ושפחתו העברים האי שפחה היכי דמי כו' והנה הרמב"ן עה"ת פ' משפטים כתב דאשה מוכרת עצמה בגדלותה ואינה יוצאה בשש ותמה המל"מ פ"א מהלכות עבדים מהא דמקשה הש"ס אי דאתיא שתי שערות מאי בעיא גבי' הא משכחת כשמכרה עצמה כשהיא גדולה עי"ש: ב) ונראה דהנה התוס' ריש פרק הזורק הקשו אהא דידה גופה מיקניא לבעל הא קניא למעשה ידי' ותירצו דכיון דיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה לא חשיב כידו עיי"ש ולפי"ז קשה בעבד עברי יחשב כידו והיכי מזכה על ידו, ונראה עפ"י דברי הר"ן ריש פרק השותפין (מ"ה:) דקנין פירות שהוא עומד לעולם בע"כ של כל אחד מהם חשוב קנין הגוף, עיי"ש, וזה קושיית התוס' דכיון דקניא לי' לעולם למעשה ידי' יחשב כקנין הגוף, ולזה תירצו דכיון שבידה לומר איני ניזונית ואיני עושה שוב אינו עומד הקנין בעל כרחה ולא חשוב קנין הגוף, ובעבד עברי כיון שיוצא בשש חשוב קנין פירות לבד, ולכך מזכה על ידו, אבל בשפחה שמכרה עצמה כיון שאינה יוצאה בשש שוב הוי קנין הגוף והיכי מזכה על ידה ודו"ק: סימן שפ פרק מי שאחזו א ( ע"ה ע"ב) במתני' על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני מת הבן או שמת האב הרי זה גט פרש"י דכיון דלא פריש מידי לא איכוין אלא להרווחה כל זמן שהוא צריך ומכאן ואילך א"צ, והר"ן הקשה ע"ז דמתני' כרבנן מוקמינן לה לר"ח כדאיתא בגמ' היכי נימא דלהרווחה מכוין אדרבה רבנן סברי דלצעורי מכוין: ב) ונ"ל ליישב לפי משמעות פירש"י, דדווקא שהתחילה לשמש ולהניק, וכ"כ להדיא בסוגיא בד"ה אלא לרב אשי יעיי"ש היטב, וכ"כ התוס' והר"ן בשמו ונכון פירש"י היטב, דהנה בסוגיא לקמן א"ר חסדא לא קשיא הא רשב"ג פירש"י דאמר להרווחה מיכווין דכ"ז שהוא צריך לינק קאמר, הא רבנן, דאמרי לצעורי מכוין ואצטלית דווקא, ה"נ שימוש והנקה דווקא וביום אחד סגי והקשה הש"ס הא רישא דמתני' לאו רשב"ג אלא ברייתא רשב"ג דמיקל בתנאי כו' ולכאורה אינו מובן הכי כל הקולות שווין: ג) אך נראה לפרש לפי פירש"י לעיל (ע"ד:) גבי אריס דא"ל בעה"ב כ"ע דלו תלת דלוותא ואכלי ריבעא ואת דלי ארבעה ואכול תילתא לסוף אתא מיטרא אמר רבה הא לא איצטריך ונוטל יותר, וקאמר הש"ס דאפי' לרבנן דדמים לאו במקום אצטלית, מ"מ הכא מטר במקום השקאה, דעד כאן לא אמרו רבנן התם אלא דלצעורה קא מיכוין ופירש"י דסתם מגרש אשתו מתוך איבה הוא מגרשה הילכך מספיקא אמרינן לצעורה קמכוין ולא תלינן למימר להרווחה איכוין לקולא עכ"ל מבואר בדבריו דאף לרבנן אינו ברור שנתכוין בתנאי לצעורה, דנהי ששונאה מ"מ אפשר שהתנאי שהתנה לצורך הרווחת עצמו, אלא משום ששונאה יש ספק בכוונתו אם להרווחה אם לצעורה: ד) והנה רשב"ג דס"ל תתן דמי', מצינו למימר דמספקא לי' ג"כ כוונתו, אלא דהוא תולה לקולא, כלשון הש"ס רשב"ג דמיקל בתנאי, והטעם בזה כיון שהגירושין ודאי והתנאי ספק דנין התנאי להקל, כעין תשו' הרשב"א שהביא ב"י סי' כ"ט מחודש י"ג גבי כרם שנים אומרים תנאי הי' ושנים אומרים לא הי' תנאי הכרם ללוקח עיי"ש, וכן בתשו' הרא"ש כלל ה' סי' י"ט שדין תנאי להקל היינו שיד בעל התנאי על התחתונה, ואזיל הרא"ש לטעמי' שיכול לבטל התנאי אחר נתינה שאפי' לא יתקיים התנאי יהי' הגט למפרע דאתי דיבור ומבטל דיבור התנאי, שהמעשה דבר בפני עצמו והתנאי דבר בפ"ע, וכשנתבטל התנאי נשאר המעשה ממילא בתקפו עיי"ש, וכיון שכן שהגט גט והתנאי בא להוציא מידי גירושין, יד בעל התנאי על התחתונה, זה טעם רשב"ג דמיקל, ותלינן דלהרווחה מכוין, ורבנן מחמירין בתנאי ותלינן לצעורה קמכוין, ה"נ מחמירי דלהרווחה, והיינו דמשני הא רשב"ג דמיקל בתנאי, היינו שתולה להקל בספק, ה"נ בנידון דידן דלצעורה מיכוין קולא דליסגי ביום אחד תולה להקל לצעורה מכוץ, ורבנן דמחמרי בתנאי דלצעורה מכוין ה"נ מחמרי דלהרווחה מיכוין דליבעי שתי שנים והנקה ולשמש אביו כל ימי חייו, וע"כ כשמת האב והבן לאחר שהתחילה להניק ולשמש הוי גט ממנ"פ אם לצעורה הא סגי ביום אחד, ואם להרווחה, הא הניקתו ושמשתו כל זמן שהוא צריך: ה) ורב אשי משני סתם כמפרש יום אחד דמי דאמרינן לצעורה מכוין, ומיושב פירוש קושיית הש"ס לרב אשי מ"ש רישא מ"ש סיפא, ופירש"י כיון דלרב אשי בלא הניקתו כלל איירי כו' וקשה לדעת