אבני נזר אבן העזר תפ

אבי' ואינה אלא כשליח שמינתה תורה לפי שירדה תורה לסוף דעתו של אב שניחא לי' בגירושין שנכנסה לרשותו וקטנה דלאו בת שליחות לא מהני קבלתה: ב) ומהרי"ט חלק אהע"ז סי' ואו הקשה דאף בקטנה כיון דבשליחות וברשות אבי' יכולה לקבל גיטה כמ"ש הרשב"א בתשו' הביאוהו הב"י סי' קמ"א, וכן דעת הרמב"ן בפ"ק, הביאוהו הר"ן, דאף בקידושי שטר מהני צאי וקבלי קידושין, ממילא הוא הדין לענין גט דמאי שנא, ממילא כשם שבגדולה כיון שיכולה ליעשות שליח, התורה עשאה הבת שליח האב, כמו כן בקטנה כיון שיכולה לקבל ברשות אבי' והתורה ירדה לסוף דעת אב שנותן רשות התורה נתנה לבת רשות: ג) ונ"ל ליישב, לשיטת הרמב"ן שם בטעם צאי וקבלי קידושיך דמה שנותן בצוואת האב כאילו נתן ליד האב, ובגט לא מהני משום יד אלא היכי דאיתא בין מדעתה בין בעל כרחה כדאיתא פרק ב' דגיטין (כ"א) לאביי, ואף רבא אפשר דלא פליג אלא בחצר דלא גרעה משליחות, ועוד דדווקא שתיעשה הבת שליח ממילא הוא סברא כיון שהבת קנוי' לו וידה כידו. וגם זה מהזכותים שנתנה לו תורה בבת, וכשרוצה היא שלוחו ממילא במידי דניחא לי', אבל אי אפשר שיחשב ממילא כאילו נתן לה בצוואת האב: ד) ולשיטת הרשב"א בפ"ק בטעם צאי וקבלי קידושיך משום דנתרוקן רשות האב לבתו, גם זה אי אפשר שיהי' ממילא, דא"כ לא יוכל האב לקבל הגט כיון דנתרוקן רשותו, ודווקא בגדולה משום שליחות ניחא דבזה לא נתרוקן רשות אב אלא דיד שליח כידו, ומ"מ הוא יכול ג"כ לקבל, משא"כ אם יהי' מטעם ריקון רשות, מה ירויח האב שתוכל לקבל, הרי נגד זה יפסיד שהוא בעצמו לא יוכל לקבל: סימן שעח א) כתב הד"מ סי' קמ"א בשם מהר"ם דאפי' למ"ש הרמב"ן והר"ן דבגט הניתן ליד האב צריך לכתוב בתך, מ"מ אם נותן לקטנה ברשות אב כותב הרי את, אך בר"ן פ"ק דקידושין כפי גירסת הד"ת ופי' מהרי"ט בתשו' הנ"ל חולק על זה דאפי' נותן לקטנה כיון דמחמת אבי' הוא צריך לכתוב בתך: ב) ולפענ"ד נראה דהא מילתא יש לדמות למחלוקת הראשונים אם קטנה שמתקדשת על ידי שאמר לה אבי' צאי וקבלי קידושיך יכול אבי' אח"כ למכרה ולא חשוב לשפחות אחר אישות, דמדברי התוס' קידושין (מ"ה.) דשדכו חשוב לשפחות אחר אישות משום דמהני מכח ריצוי אב, הרי דחשיב שאבי' קידש אותה, ה"נ חשוב אבי' מקבל גיטה, אך הרשב"א שחולק שם על זה, דזה דומה לצאי וקבלי קידושיך וצאי וקבלי נלמד מדר' יוסי בר יהודא וכשם שיעוד לר"י בר"י לא חשוב לשפחות אחר אישות ה"נ צאי וקבלי קידושיך. הרי דס"ל שהמתקדשת ברשות אב חשוב היא מקדשת עצמה, וה"נ בגט צריך לכתוב הרי את ודו"ק: ג) ובעיקר דין גט הניתן ליד אב אם צריך לכתוב בתך, שהתה"ד בכתבים כתב לכתוב הרי את ואינו דומה לשטר קידושין, דבגט יד אבי' לדידה זכה רחמנא כדאיתא בגיטין (ס"ד:) יד יתירה זכי לה רחמנא והאב כאפטרופוס אל הבת עיי"ש, ואני מצאתי מפורש כדברי התה"ד בפ"ב דגיטין (כ"א.) שליחות לקבלה נמי אשכחן בע"כ שכן אב מקבל גט לבתו קטנה, הרי דקבלת אב הגט מדין שליחות הבת ופשיטא דצריך לכתוב הרי את, וזה ברור מאד: ד) ולפי דברי ש"ס הנ"ל נ"ל ליישב שיטת רש"י קידושין (מ"ג:) גיטין (ס"ד:) דכל שאינה יכולה לשמור גיטה אפי' ע"י אבי' אינה יכולה להתגרש, ובתוס' יבמות (קי"ג:) קידושין וגיטין שם הקשו על זה דלר' ינאי יבמות שם דמפיק מונתן בידה פשיטא דע"י אבי' יכולה להתגרש ולא משמע שיהי' פלוגתא בין למ"ד מונתן בידה בין למאן דמפיק מושלחה מי שמשולחת ואינה חוזרת, ואחרונים הקשו עוד על רש"י דידי' אדידי', דבפרק שנים אוחזין כתב הא דקטנה יש לה יד לקבל גיטה נלמד מדלא מיעט קרא אלא משלחת וחוזרת, ולמ"ש רש"י כאן אין ראי' דהמיעוט אתי דאפי' ע"י אבי' אין יכולה להתגרש ולעולם ע"י עצמה אין יד לקטנה: ה) ולפי דברי הש"ס הנ"ל דהא דאבי' מקבל גט לבתו הוא מתורת שליחות, ולכאורה לא מצינו שליחות לקטנה, אך יש לומר כיון דאיתי' בדנפשה כמ"ש התוס' גיטין שם ד"ה שאני בענין קטן זוכה לאחרים ואפי' למ"ד אינו זוכה היינו משום דאפי' לעצמו אין לו זכות מה"ת לשיטת הר"ן בחי' לב"מ בהא דמסיק לא ילפינן קטן מקטנה, וכן כתב בחי' הר"ן גיטין להדיא דמ"ד אינו זוכה לאחרים משמע דס"ל אין זכי' לקטן לעצמו מן התורה עיי"ש, ועל כן בגט דמקבלת לעצמה יכול אבי' להיות שלוחה, הגם שאינה יכולה לעשות שליח, היינו משום שאין לה דעת לעשות שליח, אבל האב שנעשה שלוחה בלא דעתה, שהתורה עשאתו שליח מהני כיון דאיתי' בדנפשה כנ"ל: ועל כן כל שאינה יכולה לשמור גיטה דאינה יכולה לקבל הגט בעצמה אין אבי' נעשה שלוחה, ומיושב קושיית התוס', גם מדאצטריך למעט משלחת וחוזרת אף אם נאמר דהמיעוט שאבי' אינו יכול לקבל גיטה מוכח דבאינה חוזרת אף היא יכולה לקבל, דאל"כ גם אבי' לא הי' יכול לקבל כנ"ל, ומיושב קושיית האחרונים: ז) איברא דלכאורה קשה על זה לפי אותו פירוש של רש"י דווקא נערה אבל קטנה שיש לה אב אינה יכולה לקבל הגט בעצמה, וא"כ איך אבי' יכול לקבל, אך יש לומר כיון דקטנה שאין לה אב יכולה לקבל בעצמה, א"כ כל זמן שלא ניתן הכח ושליחות לאב, הרי היא כקטנה שאין לה אב ויכולה לקבל בעצמה ונעשה האב שליח, ושוב אף שאחר כך ליתי' בדנפשה הרי חל השליחות, ודומה להא דכתב הר"ן פרק כל הצלמים בענין ע"ז שזכה בה ישראל אין לה ביטול, והקשה הר"ן איך מצינו קנין לאיסור הנאה, ותירץ הר"ן כיון דיש לו ביטול לאו בכלל איסורי הנאה יחשב ויש לו קנין ואף שאחר כך אין לו ביטול הרי חל הקנין: ח) איברא דמצינו פלוגתא בזה במי שאחזו קורדייקוס אם מינה שליח בעודו פיקח לגרש ואחר כך אחזו קורדייקוס דר' יוחנן סובר (ע') אין כותבין ונותנין עד שישתפה ורשב"ל סובר כותבין ונותנין לאלתר, ואמרינן שם דר' יוחנן מדמי לי' לשוטה וריש לקיש מדמי